כוכבת ההצגה "אסתר" של תיאטרון האינקובטור על הפער בין הגלאם של המקצוע לעולב של איך הדברים לפעמים בסוף נראים
בדרך מפסגת זאב לפסגה
ההצגה "אסתר" של תיאטרון האינקובטור, זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקומדיה הישראלי לשנת 2025, חוגגת שנה ותעלה ב-10 בנובמבר במופע חגיגי בצוותא תל אביב.
ההצגה היא קומדיה אוטוביוגרפית-מוזיקלית על מסע של אישה כל הדרך מפסגת זאב לפסגת חלום הכוכבות, כשבדרך היא עוברת אודישנים מייגעים, משפילים ומביכים.
כוכבת ההצגה, אתי וקנין-סובר, שזכתה עבור תפקידה ב"אסתר" בפרס השחקנית בפסטיבל הקומדיה הישראלי, היא בוגרת בית הספר למשחק במכללת סמינר הקיבוצים וזוכת מלגת קרן שרת. בין השאר היא משחקת ב"מקליד/ה" בצוותא, "איפה הילד" בתיאטרון האינקובטור ו"אחרית הימים" בתיאטרון גשר. בעבר השתתפה בהצגות "איש חסיד היה", "נתתי לה חיי" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתיאטרון הבימה ו"השחקנית" בתיאטרון בית ליסין.
אסתר, תמונה באדיבות תיאטרון האינקובטור
קורעת מצחוק ומהולה בכאב
איך הגעת לשחק בתפקיד אסתר בהצגה של תיאטרון האינקובטור?
"'אסתר' התחילה בסיני בסדנת כתיבה ויוגה, שבה העזתי להקריא קטע שכתבתי על אבא שלי וההתמודדות עם מחלת האלצהיימר שלו, אבל מנקודת מבט קורעת מצחוק ועם זאת מהולה בכאב.
"חשבתי שהסיפור שלי כל כך ספציפי ולא באמת יגע באנשים, וכשהרמתי את הראש מהדף ראיתי חדר שלם של אנשים דומע ומתגלגל מצחוק בו זמנית. זה היה הרגע שהבנתי שכנראה יש מקום לסיפור הזה על במה כפי שאני רוצה לספר אותו.
"עם הרבה תמיכה של חברותיי היקרות לחיים וליצירה יעל טל ונעמה רדלר ניגשנו לפסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון של תיאטרון האינקובטור, שכבר היה לי בית לכמה הפקות, ועם הליווי של יפתח לייבוביץ רקמנו הצגה שהולכת את כל הדרך שלי מפסגת זאב לפסגה, לתפישתי".
אסתר, תמונה באדיבות תיאטרון האינקובטור
אודישנים משפילים וליהוקים מביכים
מה משך אותך לתפקיד?
"'אסתר' היא סוג של הצגת יחיד. זה משהו שתמיד חלמתי לעשות. לא כי רציתי לשחק לבד, אלא כי זה מה שאני עושה ביום יום. אני מספרת סיפורים, תופסת איזושהי מהות שיש באנשים, קולטת מצבים מצחיקים ואירוניים והופכת אותם למופע.
"בהצגה אני מתארת אודישנים משפילים, ליהוקים מביכים, תובנות שלי כשחקנית במפגש עם בימאים ויוצרים והכל מנקודת מבט מאוד משעשעת שצוחקת בעיקר על עצמי.
"אני מתארת שם עד כמה גדול הפער בין החלום, הגלאם, הסטייל של המקצוע, לעולב של איך הדברים לפעמים בסוף נראים".
אסתר, תמונה באדיבות תיאטרון האינקובטור
"עליתי עם הפקות מדהימות"
מה בסיפור חייך דומה לסיפור של אסתר?
"נולדתי בירושלים בשכונת פסגת זאב, ילדת טקסים קלאסית ששרה בכל אירוע. בצבא הייתי בלהקה צבאית ומיד אחר כך הלכתי לכוכב נולד, בשנים שצביקה הדר עדיין שלט בפריים טיים ובגמר צעקו 'ערב טוב ניצנים'.
"למדתי משחק בסמינר הקיבוצים והתחלתי את דרכי בהבימה במחזמר שביים מאור זגורי משירי דני סנדרסון. אחר כך עוד השתתפתי במחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' ו'איש חסיד היה' ובתיאטרון בית ליסין בהצגה 'השחקנית', אבל אחרי כמה שנים ברפרטוארי עזבתי לארה"ב עם בן זוגי והילדים".
אז התרחקת מעולם התיאטרון?
"אלה היו שלוש שנים רחוק מהמשחק והתיאטרון, אבל דווקא ההפסקה הזאת הבהירה וחיזקה את הרצון שלי ליצור בעצמי עם אנשים שאני אוהבת ולבחור תפקידים שמעניינים אותי".
ואיך הייתה החזרה?
"חזרתי אחרי שלוש שנים בארה"ב והלכתי לראות הצגה בצוותא כשלא הכרתי אף אחד מהיוצרים בתכניה. זה עשה אותי סקרנית ונחושה להכיר את הדור החדש של היוצרים ולנסות בעצמי. עליתי עם הפקות מדהימות אחת אחת, שכל אחת מהן נוגעת בקהל בצורה מקורית, מלאת הומור וכנות: 'מקליד/ה' שיצרה רוני ברודצקי, 'איפה הילד' של יעל טל ו'אנטי איג׳ינג' של מיכל גורפיין ויונתן בלומנפלד שעליה גם זכיתי בשנה שעברה בפרס השחקנית בטקס פרסי הפרינג' הישראלי".
אסתר, תמונה באדיבות תיאטרון האינקובטור
"החיים במדינה המדהימה והמשוגעת הזאת"
במה שונה "אסתר" מהפקות אחרות שהשתתפת או שאת משתתפת בהן?
"'אסתר' לא דומה לשום דבר אחר. היא הצגה, אבל מהר מאוד אני שוברת את המחיצה ביני לקהל וזה הופך למפגש מאוד קרוב ואינטימי. לרגעים זה סטנד אפ, לרגעים מסוגנן, סטוריטלינג, שירים, חגיגה.
"אני תמיד עולה במצב אחד ומסיימת במקום אחר. הצחוק עם הקהל מרפא את הכל, גם את הרגעים הכואבים. כשאני בהצגות אחרות יש עליי פחות אחריות להחזיק את כל הסיפור, אז אני עפה יותר על כל הדמויות והשירים. ב'אסתר' אני לוקחת את הקהל איתי. יש הרבה מקום למה שקורה ברגע על הבמה, אבל עדיין, אני מנווטת את הספינה".
מה הסוד של ההצגה? איך הגעתם לחגוג מאה הצגות?
"שאלה מעולה, כי יש סוד. וכי באמת כל מקום שהגענו אליו בארץ עם 'אסתר', האפקט על האנשים היה מרגש מאוד ומשמעותי. צעירים, מבוגרים, נשים, גברים, דתיים, חילונים, כולם ניגשים אחרי ומשתפים ברגע, משפט או סיפור שהכי דיבר אל נשמתם. לפני כמה זמן הופענו במצפה רמון, ובסוף ההצגה ניגשה אליי אישה בדמעות וסיפרה שהמשפט שבו תיארתי את אמא שלי ('כשעברתי לתל אביב לא דיברה איתי יומיים, אבל הכינה לי 15 קופסאות מלאות באוכל') זה בול אמא שלה, והכל חזר אליה ברגע הזה. האהבה שלה אליה וכמובן הגעגוע.
"כל אחד נצבט במקום אחר כי בסוף זה אמנם הסיפור האישי שלי אבל זה סיפור אוניברסלי. על החלומות שלנו, הדרך שאנחנו עושים להגשים אותן, החיים פה במדינה המדהימה והמשוגעת הזאת, ההורים שלנו שמתבגרים ועל איך להיות אמא או אבא ועדיין להגשים את עצמך. זה של כולנו. וכמה משחרר לצחוק ולכאוב את זה ביחד. זה האושר של התיאטרון".
אסתר, תמונה באדיבות תיאטרון האינקובטור
"זה תפקיד חיי"
איזה חלומות מקצועיים יש לך לעתיד?
"אני שמחה לשחק היום בתיאטרון גשר בהצגה הנפלאה 'אחרית הימים' שביימה חברתי רוני ברודצקי, אני ממשיכה להכיר יוצרים צעירים ומעניינים וסקרנית מאוד איזה עוד תפקידים מחכים לי.
"יש לי חלום להוציא סוף סוף אלבום של שירים שלי וכמובן לכתוב את היצירה הבאה, אבל חשוב לי לציין שתוך כדי כל זה אני מגדלת שלושה ילדים מתוקים במיוחד, וזה לחלוטין תפקיד חיי".
10 בנובמבר, 2 בדצמבר 2026, אולם 1 בצוותא תל אביב, 3 בדצמבר, בית מזיא ירושלים.