החופש שמאפשר לרקדנים לזהור

אחת לכמה זמן זה קורה. אור הבמה נדלק, משהו או מישהו סוחפים אותך לתוך עולם מקביל שמתרחש לך מול העיניים, כל הכוכבים מסתדרים בשורה. "מלכת השלג", הפקה חדשה של הבלט הישראלי, היא בדיוק זה - משב רוח נעים בסהרה. האגדה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, סיפור מסע מקסים לילדים על חברות אמת, הפך להפקת בלט יפהפייה, שפותחת שערים לא רק לקהל ביתי מיידי - תלמידות ותלמידי בלט והוריהם - אלא גם לילדים, בנים ובנות על קשת רחבה של גילאים, שעולם הבלט זר להם. למה? כי כשזה טוב, זה טוב.

את "מלכת השלג" יצר עבור הבלט הישראלי יגור מנשיקוב, רקדן מחונן, בוגר האקדמיה לבלט רוסי ע"ש וגאנובה, שרקד כסולן ראשי בבלט ציריך, בלהקות הבלט הלאומיות של פולין וקרואטיה, ועם עלייתו לישראל גם בבלט הישראלי ובלט ירושלים. ליצור החל בלהקת הבלט של אלי לזר ומאז סלל דרך ככוריאוגרף, ולא רק בתחום הבלט הניאו קלאסי. מנשיקוב מבין במה, אבל יותר מכך, הוא יודע להוביל סיפור ורקדנים, לסתת בגוף, לצייר קומפוזיציות יפהפיות, לשרטט קווים ולצאת מהם, להפתיע.

זה לא ברור מאליו כשמדובר בבלט, שהחוקים בו ברורים, ובכל זאת, בתוך המסגרת הוא ממציא ומוצא את החופש שמאפשר לרקדנים לזהור. ואולי זה העניין, "מלכת השלג", מתבלטת ברפרטואר הבלט הישראלי לפני הכל בזכות ליהוק מדויק, המביא לכדי ביטוי את קשת האיכויות של כל אחד מהרקדנים - סולנים ולהקה. אם לומר בהכללה, על פי רוב, כשרקדנים נהנים בסטודיו - הדבר ניכר על הבמה. אין ספק שהעבודה הזו, היתה כרוכה בהנאה שמהדהדת חזק וברור באולם.

מלכת השלג, הבלט הישראלי, צילום: אירה טשליצקי




הרבה יצירתיות ואהבה

"מלכת השלג" הוא סיפור מסעה של גרדה בעקבות חברה הטוב, קאי, שיום אחד פשוט נעלם. רסיסי מראה שכשף השדון של מלכת השלג הקפיאו את לבו של קאי ומחקו את זכרונותיו, וכך הובל אל ארמון הקרח שבממלכת הצפון לארח חברה למלכה. גרדה, החוששת לגורלו של קאי, יוצאת בעקבותיו ובדרך פוגשת דמויות שונות המסייעות לה לצלוח את המסע. הסוף, כדרכן של אגדות, טוב כוחה של האהבה גובר על כל קושי והחברות מנצחת.

ליצור הפקת בלט בישראל אינה עניין של מה בכך וזה קשור, בין היתר, בתת תקצוב, מחסור ברקדנים ברמה טכנית גבוהה וביוצרים שהכשרתם קלאסית. צריך הרבה יצירתיות ואהבת הדבר, כדי לגבור על הקשיים. יצירתיות ואהבת הדבר מורגשות לאורך ולרוחב העבודה, במכלול ובפרטים הקטנים.

התלבושות, שעיצבה מרגריטה אלכסנדרוב יפהפיות ומגוונות, מחמיאות לרקדנים ומעשירות את הבמה. התמונה בממלכת הפרחים – שלל רקדניות בבגדי בלט המעוצבים כמו גביעי צבעונים - היא קסם על אצבעות. בתיה סגל פיק עיצבה תפאורה מינימליסטית ואפקטיבית גם כשאינה נתמכת על ידי התאורה (סגירת צמצם, מיקוד, ויתור על שטיפה שמדגישה במקום לטשטש שטחים מתים). האובייקטים הדינמיים משנים את החלל והשימוש היצירתי והחכם במסך אחורי כרקע ובמסגרת עילית מצוירת המשתנה בהתאם למתרחש, מאפשר לדמיון להשלים את התמונה הבימתית.

מלכת השלג, הבלט הישראלי, צילום: מאיה נאמן

הסולנים מאירים את הבמה

ובתוך כל זה, אלו הרקדנים - סולנים ולהקה - המאירים וממלאים את הבמה. זוהי בפירוש עבודה של אנסמבל בה תפקידים קטנים כגדולים אינם חומקים מהעין, אך מרכז הכובד מונח על כתפי שלושה: השדון, המושך בחוטים. גרדה, המניעה את העלילה וקאי, הגורם המחולל.

מנשיקוב לא יכול היה לדייק יותר בליהוק: ארז בן ציון מילטין, רקדן עם ברק ואיכויות טכניות ודרמטיות עילאיות, גונב את ההצגה בכל רגע שהוא על הבמה. סולו השדון שלו, בתחילת המופע, לא פחות ממופתי – הגוף שלו מדבר, הגמישות והדיוק שומטי לסת, הוא לבד על הבמה וממלא את כולה.

דון לידיה מילטין היא כוכבת בקנה מידה עולמי עם טכניקה ברמה הגבוהה ביותר, נוכחות בימתית כובשת שאי אפשר ללמד וחדוות עשיה מדבקת. יש לה את הניצוץ, והיא פרטנרית נהדרת לכל מי שלצדה. הפעם זהו אבי לרנר בתפקיד ראשי ראשון בבלט הישראלי. התפקיד תפור למידותיו והכוריאוגרפיה מביאה לידי ביטוי איכויות ביצוע גבוהות ומנעד רגשי רחב. ללרנר, כמו למילטינים, יש את הבייגלה מעל הראש. הוא קאי נפלא, מכוונן, עם ביטחון שקט בתנועה ובגוף, ונוכחות מרשימה.



מלכת השלג, הבלט הישראלי, צילום: מאיה נאמן

פשוט נראה מצוין

על אף ששם המופע הוא "מלכת השלג", תפקיד המלכה בסיפור, באופן מפתיע, משני. זהו תפקיד, לכאורה, פחות מתגמל עבור רקדנית צעירה ומוכשרת כמו צליל תורג'מן, אך בזכות נדיבות כוריאוגרפית ודרמטורגית, זמן הבמה שניתן לה מאפשר לה להתבלט.

בתפקיד משנה נוסף רוקדת ליאור שיינר את השודדת הקטנה שנקראת בדרכה של גרדה. זהו תפקיד עם קריצה, שמדגיש מוטיב חוזר שאינו מקובל בבלט - שימוש בפלקס במקום בפוינט ועבודת אגן. שיינר מבצעת את התפקיד בקלילות ובחן.

בסצנות בהן רוקדת כל הלהקה יש רגעים נפלאים גם אם לא תמיד הסנכרון מושלם. מנשיקוב מדגיש את החוזקות ומצניע את החולשות וזה נראה מצוין.

מלכת השלג, הבלט הישראלי, צילום: מאיה נאמן





מלכת השלג, הבלט הישראלי, צילום: מאיה נאמן

כשהמוזיקה והתנועה משתלבים בשלמות

השטיח המוזיקלי של "מלכת השלג" מורכב מפרקים ביצירות של מלחינים גדולים, בהם צ'ייקובסקי, מוצרט, ראוול וסן סנס. הקולאז' עשיר ומפתה ומציע לצופה, במיוחד הצעיר, מעין ארוחת טעימות של מנות דגל מוזיקליות.

ברובו המוחלט של המופע המוזיקה והתנועה משתלבים בשלמות זו בזו, אך יש רגעים בהם עבודת העריכה מורגשת מדי, אחרים בהם המוזיקה מאפילה, מבלי להתכוון, על הכוריאוגרפיה - עובדת נגדה, מגמדת אותה - ויש מעברים ארוכים מדי של דממה שצריך לקצר. ובכל זאת, זהו שער לעולם מוזיקלי עשיר שילדים לא חשופים אליו ביומיום. אנחנו יצאנו מזמזמים כל הדרך הביתה.

כשחזרנו הביתה, שנייה לפני שחזר לעולם הדיגיטלי ממוחשב, רובלוקס ושות', שמעתי את בן ה-11 מספר לחבר וירטואלי בצדו השני של המסך על המופע. "היה מגניב", הוא אמר. ואני חייכתי. כשזה טוב, זה טוב. 

לרכישת כרטיסים