הרפרטואר הקונצרטנטי האמריקאי

ב-10 ביוני ינצח מאסטרו ליאון בוטשטיין על התזמורת הסימפונית ירושלים בערב שכולו חגיגה אמריקאית גדולה. התוכנית כוללת ארבע יצירות מלב הרפרטואר הקונצרטנטי האמריקאי ב-150 השנים האחרונות: פתיחה חגיגית על בסיס "הדגל זרוע-הכוכבים" מאת דאדלי באק (1879); סימפוניה מס' 1, "אפרו-אמריקאית", מאת ויליאם גרנט סטיל (1930); "שלושה מקומות בניו אינגלנד" מאת צ'רלס אייבס (1931); ו"דיוקן לינקולן" מאת אהרון קופלנד (1942). הקריין ביצירה של קופלנד יהיה חבר הקונגרס לשעבר כריס גיבסון (רפובליקאי, נציג מדינת ניו יורק).
 
"הקשר בין ארה"ב למדינת ישראל הוא האמיץ ביותר שאפשר בין מדינות", אומר עופר אמסלם, מנכ"ל התזמורת הסימפונית ירושלים. "זו ידידות אמת. אנו שמחים שניתנת לנו ההזדמנות לציין ביחד עם מאסטרו ליאון בוטשטיין את התאריך ההיסטורי, בקונצרט שמעלה על נס את התרבות ואת הערכים של האומה הגדולה הזו – ההגשמה האישית, החופש והשוויון".

אמנים:
ליאון בוטשטיין, מנצח
כריס גיבסון, קריין (לשעבר חבר קונגרס מטעם מדינת ניו יורק)


התוכנית:
דאדלי באק: פתיחה חגיגית על "הדגל זרוע-הכוכבים"
ויליאם גרנט סטיל: סימפוניה מס' 1, אפרו-אמריקאית 
אייבס: שלושה מקומות בניו אינגלנד
קופלנד: דיוקן לינקולן 



התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור 


 
על היצירות:

שלושה מקומות בניו-אינגלנד מאת צ'ארלס אייבס

ג'ורג', אביו של המלחין צ'רלס אייבס לא היה מוזיקאי שיגרתי: במהלך מלחמת האזרחים הנהיג תזמורת צבאית, עליה כתב הגנרל גרנט לנשיא לינקולן "היא הטובה בצבא כולו". בה בעת, הוא נהג לערוך ניסיונות שונים עם התזמורת. מגיל צעיר אימן ג'ורג' את בנו לשיר בסולם אחד בעוד הוא מלווה אותו בסולם אחר ואחת החוויות המעצבות עבור אייבס הצעיר היו חגיגות הארבעה ביולי, כאשר ישב בכיכר העיר ושמע את התזמורת של אביו בעוד תזמורת אחרת צועדת מכיוון אחר בנגינת שיר אחר. את הרגע הטהור הזה, של בו-זמניות מוזיקלית במהלך אווירת מצעד חגיגית, אייבס מנסה להחיות בפרק השני של היצירה התזמורתית שלושה מקומות בניו-אינגלנד.

חלק הארי של היצירה נכתב בין השנים 1911-1914, אך היא הוצגה לציבור רק בינואר 1931 בניצוחו של סלונימסקי. שלושת פרקי היצירה קרויים על-שם שלושה מקומות בניו-אינגלנד: הראשון, "האנדרטה 'סנט גאודנס' בפארק בוסטון קומון (קולונל שואו והגדוד הצבעוני)", קרוי על-שם אנדרטה ל-270 חיילי הגדוד האפריקאי-אמריקאי הראשון שלחם במלחמת האזרחים, ושנפלו בקרב על מבצר פורט וואגנר ביולי 1863 ובראשם הקולונל שואו. הפרק מעורר את זכר צעידתם האיטית והארוכה בכיוון דרום, אל הקרב. המלודיה המרכזית בפרק בנויה כמלאכת מחשבת ושירי-מטע (plantation) שחורים שזורים בה לצד שירים ממלחמת האזרחים.

הפרק השני, "המחנה של פאטנם ברדינג, קונטיקט", קרוי על-שם אתר שהיה פופולרי בחגיגות הארבעה ביולי בימי אייבס. הפרק מספר על ילד אולי בן-דמותו של אייבס, שבמהלך החגיגות תעה הרחק ולפתע היה עד לחיזיון היסטורי-מיתולוגי ובו אלת החופש מבכה את גדודו של הגנרל פאטנם, בעת שהגדוד יוצא למלחמה בליווי תופים וחלילים. אייבס משתמש בפרק זה בשירי המצעד המוכרים ביותר כגון יאנקי דודל, אך מקפיד להציב זה מול זה שירים בסולמות שונים ובמקצבים שונים. הוא מציב אתגר בפני המנצח: עליו לנצח על מקצבים שונים בשתי הידיים כדי לעורר את התחושה של שתי תזמורות הצועדות אחת כנגד השנייה. התחושה המתקבלת מוזרה מעט, כאילו הנגנים אינם מקצועיים. אייבס רצה לעורר בקטע זה תחושה של "מוזיקה קהילתית", ואכן, לאחר קונצרט הבכורה בארה"ב החמיא לנגנים: "בדיוק כמו אסיפה עירונית - כל איש לעצמו. זה יצא נהדר!"

הפרק השלישי, "ההאוסאטוניק בסטוקברידג'", קרויעל שם נהר ההאוסאטוניק שעובר על יד סטוקברידג' במדינת מסצ'וסטס. הפרק משחזר את האווירה בטיול שערכו אייבס ואשתו לאורך הנהר במקום בו בילו את ירח הדבש שלהם. 



ליאון בוטשטיין, צילום: Mat Dine
 
פתיחה חגיגית על "הדגל זרוע-הכוכבים" מאת דאדלי באק

נכתבה בשנת 1879, בתקופה שבה ביקשה ארצות הברית לעצב לעצמה מסורת מוזיקלית לאומית לצד המורשת האירופית שעליה התחנכו מרבית מלחיניה. באק, מן המוזיקאים הבולטים באמריקה של המאה ה־19, רכש את השכלתו בקונסרבטוריון של לייפציג ופעל כמנצח, נגן עוגב, מחנך ומלחין, שהקדיש את יצירתו לטיפוח חיי המוזיקה בארצו. בשנים שקדמו לחיבור היצירה זכה להצלחה רבה ביצירות פטריוטיות שנכתבו לפסטיבלים ולאירועים לאומיים רחבי-היקף, ובהם חגיגות המאה לעצמאות ארה"ב.

הפתיחה מבוססת על מנגינת "The Star-Spangled Banner", שנכתבה במקור בסוף המאה ה-18 כשיר של אגודה מוזיקלית לונדונית ורק לימים נעשתה להמנונה של ארצות הברית. באק נטל את המנגינה המוכרת והפך אותה ליצירה תזמורתית רחבת יריעה, עתירת ברק, תנופה וחגיגיות. היצירה בוצעה לראשונה במסגרת חגיגות יום העצמאות בקוני איילנד, והקהל אף הוזמן להצטרף לשירת אחד מבתי ההמנון.

מעבר לאופייה הטקסי, היצירה משקפת תפיסה מוקדמת של "מוזיקה אמריקאית" - כזו המבקשת לבטא זהות לאומית באמצעות סמלים פטריוטיים ובתוך מסגרת סגנונית אירופית מובהקת. רק כעשור וחצי לאחר מכן, בעקבות פעילותו והשפעתו של אנטונין דבוז'ק בארצות הברית, החל להתגבש רעיון אחר של לאומיות מוזיקלית אמריקאית, כזה המבקש לשאוב השראה ממקורות עממיים מקומיים, ובייחוד מן המסורות האפרו-אמריקאיות והילידיות, כבסיס לקול אמריקאי ייחודי ועצמאי. 
 


הסימפוניה מס' 1 (סימפוניה אפרו-אמריקאית) מאת ויליאם גרנט סטיל

הולחנה בשנת 1930 ובוצעה בשנת 1931 ונחשבת לאבן דרך בתולדות המוזיקה האמריקאית: הייתה זו הסימפוניה הראשונה מאת מלחין אפרו-אמריקאי שבוצעה על ידי תזמורת אמריקאית מובילה. בחומרי הגלם ליצירה שאב סטיל השראה ממנגינות בלוז, ממקצבי הג'אז ומקולות החיים היומיומיים של הקהילה השחורה.

בשנת ביצועה כתב המלחין על הסימפוניה: "היא מתארת את אותו פלח באוכלוסייה האפרו-אמריקאית אשר שמר אמונים לערכים ולמסורות הוותיקות. אלה אנשים פשוטים וצנועים, שחייהם מתנהלים בפשטות עמוקה וללא יומרה. מקרב קהילה זו צמח הבלוז - שירה מלאת כמיהה והרהור, הנושאת הד רחוק לזמרת השבטים

האפריקאיים. אינני מהסס לקבוע כי הבלוז מבטא יסודות אפריקאיים אותנטיים ומובהקים יותר מאשר רבים מן הספיריטואלס. משום כך בחרתי להציב בלב הסימפוניה נושא מרכזי הכתוב ברוח הבלוז, המשמש לה יסוד מוזיקלי ורעיוני כאחד". שלושה עשורים מאוחר יותר, בדיעבד, הסביר: "לא הייתה לי תוכנית מוגדרת כלשהי. מעל לכל רציתי לכתוב מוזיקה שתזוהה כשייכת לשפה המוזיקלית של האפרו-אמריקאים, או, מוטב לומר, מוזיקה שניתן יהיה לזהות כביטוי אותנטי של המסורת האפרו-אמריקאית". סטיל השתמש בכינוי Negroes בהתייחס לאוכלוסייה האפרו-אמריקאית. בימינו הביטוי פחות מקובל. 



תמונה באדיבות התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: ליאון בוטשטיין: Matt Dine
 


"דיוקן לינקולן" מאת אהרון קופלנד

בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הלחין קופלנד את "דיוקן לינקולן", אחת היצירות המזוהות ביותר עם המוזיקה האמריקאית של המאה ה־20. היצירה נכתבה בהזמנת המנצח אנדרה קוסטלנץ עבור סדרת יצירות שנועדו להאיר דמויות מפתח בתולדות ארצות הברית ולחזק את רוח הציבור בשנות המלחמה. קופלנד בחר להקדיש את יצירתו לאברהם לינקולן, הנשיא שנעשה לסמל של אחדות לאומית, דמוקרטיה ושוויון אזרחי.
היצירה משלבת קריין ותזמורת, ומציבה לצד מוזיקה רחבת-נשימה קטעים מנאומיו ומכתביו של לינקולן. קופלנד שוזר במרקם התזמורתי רמזים לשירי עם אמריקאיים, ובהם "Camptown Races" ו-"Springfield Mountain", ובכך יוצר צליל המזוהה באופן מובהק עם נופי אמריקה ועם הדימוי התרבותי של האומה.