תיאטרון - צרורות לבטן הרכה – ישבנים קוראים שירה

מיכל בן דוד הלכה לראות את "ישבנים קוראים שירה" ושמחה למצוא מופע סאטירי נשכני ועדכני שיורה לכל הכיוונים.

ישבנים ככלב שמירה

כמה שעות לפני ש נכנסה באופן רשמי השנה החדשה, הגיעו כמה עשרות צעירים לתיאטרון תמונע בתל-אביב לערב שירה מסוג אחר - "ישבנים קוראים שירה".

אחרי איחור דיפלומטי, מוחשכת הבמה, ונעימת "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר בוקעת מרדיו מאולתר. לבמה עולים שלושה בחורים - נדב בושם, יובל שגב, ויונתן לב הנגן - שבאמצעות מילים בועטים בכל מה שזז (וגם מה שכבר לא זז) במדינתנו.

במהלך המופע בושם ושגב מקריאים שירים סאטיריים שדרכם הם מפרשים את האירועים שמתרחשים בפה מדי יום. הם לא שוכחים את הנכים, המובטלים, השרים, השרות, איכות הסביבה, השחיתויות ועוד, ועל הכל יש להם מה להגיד. לעתים נדמה שעל הבמה מועלית מעין מהדורת חדשות עיתונאית, שלשם שינוי כן מתפקדת ככלב השמירה של הדמוקרטיה.

מאיה בוסקילה היא חזות הכל

נדב בושם נכנס לנעליה של שמחה בביוף - מנהיגה חברתית, רווקה ובעיקר מתנחלת. הוא עולה לבמה בשמלה ובכיסוי ראש ועם רובה מסוג אם-16, שאותו הוא מניח ביראת כבוד בסמוך לדגל ישראל שתלוי על הבמה. "אוסלו מת, תינוק נולד, ובגדר ההפרדה עוד ערבי נהרג", הוא מסיים בתרועה להקריא את "שיר התקווה". אחרי כל פאנצ` הוא פורץ במעין צחוק מעושה, שלמרות השימוש החוזר ונשנה בו לא מאבד מהאמירה הנוקבת שהוא מייצר.

יובל שגב משחק שוטר, שעולה לבמה במדים וחושד בכל מי שזז. את המופע הוא מסיים בריקוד סקסי שבסופו הוא נשאר בתחתונים בלבד. אל דאגה, כשוטר מסור, גם כשהוא עירום כמעט לגמרי מוצא שגב את המקום הראוי לסמל המשטרה – בקדמת התחתון.

נדמה שבים הציניות והאטימות כל נקודה שבה נוגעים ה"ישבנים" מדממת. מספיק פשוט לשבת ולהתבונן על החיים בישראל. כששרי ממשלה מתכחשים בפריים טיים לקיומם של רעבים, כשכו-לם בסדר כל עוד הם עושים מילואים וכשמאיה בוסקילה היא חזות הכל - המציאות עצמה מספקת את החומרים הגרוטסקיים.

צרורות אל הבטן

אחד הדברים שמשביחים מאוד את המופע הוא העדכניות שמפגינה השלישייה. רצח רבין, לריסה טרימבובלר, שרון וגדר ההפרדה – כולם כאן, ובה בעת מוזכרות גם ויקי קנפו וכאמור - מאיה בוסקילה (שתדירות איזכורה כאן מקבילה לתדירות ההופעות שלה היכן שרק יש מצלמה שתוכל לתעד זאת).

כיאה לסאטירה נוקבת, המופע של "הישבנים" לא יפיל אתכם על הרצפה מצחוק. יש בו הרבה קטעים שיגרמו לכם לזוז באי נוחות בכסא (כמו למשל השאלה החוזרת שטורדת את מוחה של המתנחלת – "נו מתי מישהו כבר יירה בשרון הזה"). קטעים אחרים יגרמו לכם לחשוב עליהם אחר כך בבית – כמו ההתחסדות של ציבור המתנחלים המוצגת כאן באירוניה מופלאה.

"הישבנים" לוקחים במופע שלהם את הפרינג` אל הקצה. הם לא פוחדים להגיד את מה שהרבה מאיתנו חושבים עמוק עמוק בלב. הם גדלו בחברה בישראל, אבל במקום לשחות עם הזרם החליטו לעצור שניה, ולירות בצרורות היישר אל הבטן הרכה. אוי כמה שהם טובים.

למועדי מופעים