תיאטרון - רטרוספקטיבה לאלכסנדר סוקורוב

מבחר מסרטיו של אלכסנדר סוקורוב יוצג בסינמטקים בתל-אביב, בירושלים ובחיפה החל מה - 22 לנובמבר ובמהלך חודש דצמבר.

סוקורוב, שביים את "תיבה רוסית" (רוסיה/גרמניה 2002) ושבקרוב יעלה המסך גם על "אב ובנו" (רוסיה/גרמניה 2003) בבימויו, הפך מאז סוף שנות השמונים לאחד מחשובי הבמאים הרוסיים, ויצירותיו מתקבלות באהדה רבה בפסטיבלים השונים.

אלכסנדר סוקורוב

עד היום ביים אלכסנדר ניקולאייביץ` סוֹקוּרוֹב למעלה מארבעים סרטים שכולם נטועים על פרשת הדרכים שבין קולנוע תיעודי לשאינו כזה. סרטיו של סוקורוב מכילים מרכיבים דוקומנטריים וכאלה השייכים לקולנוע העלילתי, באותו סרט יכולים להופיע שחקנים מקצועיים ושאינם כאלה, סֶטים טבעיים וכאלה שהמבנה שלהם תוכנן בקפידה מראש.

סוקורוב נולד ב-1951 בפודורביחה, עיירה קטנה באזור אירקוצק שבסיביר, מקום שנמחה מעל פני האדמה אחרי שהוצף לצורך הקמת תחנה הידרו-אלקטרית (ימת באקל). כבר מגיל צעיר התעניין אלכסנדר סוקורוב באמנות השביעית אבל את ספסל הלימודים באוניברסיטת גורקי חבש בחוג להיסטוריה. במקביל עסק בעבודות זוטרות בערוץ הטלויזיה המקומי עד שהותר לו ליצור תוכניות בעצמו.

רק לקראת תום העשור השלישי של חייו השלים את לימודי הקולנוע (בבית הספר היוקרתי של מוסקבה). הסטודנט הואשם על ידי הרשויות כפורמליסט המבטא השקפות אנטי-סובייטיות ופועל על פי רוח הפילוסופיה הפְּרֶה-מהפכנית. רק אחרי שסיים את הלימודים אושר להפקה כפרויקט גמר סרטו העצמאי הראשון, "קולו הבודד" (על פי אנדריי פלאטונוב). הסרט הזה הפנה אליו את אור הזרקורים, בין היתר משכו כישוריו את עיניו של אנדריי טארקובסקי, אחד הבולטים בבמאי התקופה ובכלל. בין השניים התקיימה מערכת של יחסי ידידות שנמשכה גם אחרי שענק הקולנוע הרוסי נאלץ לעזוב את בריה"מ. את "קולו הבודד" הקדיש סוקורוב למנטור שלו.

חמוש בהמלצותיו החמות של טארקובסקי התקבל אלכסנדר סוקורוב לעבודה באולפני לנפילם שבלנינגרד ומאז הוא תושב העיר (שבינתיים חזרה לשמה המקורי, סן פטרסבורג). עד להתרופפות המשטר הקומוניסטי לא זכו הסרטים שיצר עבור לנפילם להצגה פומבית בבריה"מ. רק בסוף שנות ה-80, אחרי הקלת מגבלות הצנזורה ובעקבות הפרסטרויקה והגלאסנוסט, הפך שמו של סוקורוב להיות שגור בפי חובבי הקולנוע בבריה"מ ומחוצה לה וב- 89` הוצג לראשונה סרט של סוקורוב בפסטיבל ירושלים - "ימי המאפלייה", סרטו השלישי.

הפילמוגרפיה הסוקורובית נעה בין כל הז`אנרים האפשריים (להוציא קומדיה). יש אצלו דיוקנאות מופנמים של נפשות גלמודות המחפשות תנחומים, פרשנויות ליצירות ספרותיות של צ`כוב, דוסטוייבסקי, פלובר ושאו, וכן עיסוק מטאפורי בדמויות מפתח מן המאה ה-20 דוגמת לנין או היטלר.

רבות מדמויותיו המשתייכות לתקופה היסטורית מסוימת, יוצאות לשוטט בתקופות אחרות לגמרי מאלו שבהן פעלו. לכל דמות שכזו תפקיד חשוב משל עצמה יהיו אלה היטלר או לנין, ילצין או ויטאוטאס לאנדסברגיס, איכר רוסי או אישה מיפן. לדמויות יש תפקיד רחב בהרבה מקיומו של פרט בודד כזה או אחר והן עשויות לייצג דור שלם; לעתים את המין האנושי כולו.

סרטי הרטרוספקטיבה

ימי המאפליה (בריה"מ 1988(

דימיטרי הוא רופא יפה תואר וחסון הנשלח עם תום לימודיו להתמחות בערבות אסיה התיכונה (הסרט צולם בטורקמניסטן). כאן, עקור משורשיו, עליו להתמודד עם הבדידות, הפחד, השנאה והמוות. הסרט דן במבנה הלאומי הרעוע של בריה"מ - מגדל בבל של לאומים ותרבויות שבקיעיו הולכים ומתרחבים - מעין נבואה להתפרקות האימפריה הסובייטית שנים לא הרבה אחרי שנעשה הסרט. הסרט מבוסס, באופן חופשי מאוד, על רומן מאת ארקדי ובוריס סטרוגצקי ומותח ביקורת ישירה על האימפריה הסובייטית. סוקורוב מגלה תעוזה גם בכל מה שקשור לבחירות אסתטיות - מסך רחב, זוויות המצלמה, לקסטורות מקוריות ושינויים תכופים משחור-לבן לצבע. משחק: אלכסיי אנאנישוב, אסקנדר אומארוב, אירינה סוקולובה. (133 דקות, רוסית ללא תרגום) הקרנה חד-פעמית.לפרטים נוספים

תיבה רוסית (רוסיה/גרמניה 2002(

מוזיאון הארמיטאג` בסן-פטרסבורג בנשימה אחת, בת תשעים דקות, בשוט יחיד. סיור בין שכיות החמדה הפזורות ב-33 אולמותיו של המוסד שהקימה קתרינה הגדולה ב- 1764 שאותו מובילים שניים - דיפלומט צרפתי ציני בן המאה ה-19, וסוקורוב, במאי קולנוע בן זמננו, הנותר בצדה האפל של המצלמה ורק קולו נשמע. (96 דקות. רוסית, תרגום לעברית). לפרטים נוספים

אב ובנו (רוסיה/גרמניה 2003(

שני גברים גרים בקומה העליונה של בניין ישן. אנו פוגשים אותם עירומים באותה מיטה, כשהאב מנחם את בנו שהקיץ מסיוט. האם מתה בדמי ימיה, האב לא נישא שנית וגידל את בנו בעצמו. הבן בגר, ומיום ליום נהיה דומה יותר ויותר לאמו. האב לא יכול לחשוב על חיים בלי בנו, והבן משיב לו אהבה עמוקה וטהורה. לפעמים הם נראים כמו אחים, לפעמים אפילו כמו זוג נאהבים. בסגנון הפיוטי והלירי שלו מגיש אלכסנדר סוקורוב את אחד מסרטיו האישיים ביותר, יצירה עם גוונים הומו-אירוטיים בולטים המכילה גם סממנים אגדיים החורגים מהמציאות. משחק: אנדריי שצ`טינין, אלכסיי ניימישב. זוכה פרס הביקורת הבינלאומית (Award FIPRESCI) בפסטיבל קאן 2003. (94 דקות. רוסית, תרגום לעברית) .לפרטים נוספים

קולו הבודד (בריה"מ 1978-78(

סרט הראשון של סוקורוב הוא עיבוד לסיפורים מאת אנדריי פלאטונוב. הסרט יצא לאקרנים רק בשלהי שנות השמונים, כעשר שנים לאחר שהופק, והוקדש למורה הרוחני של סוקורוב - אנדריי טארקובסקי . אחרי שסיים את שירותו עבור המהפכה חוזר ניקיטה לכפר הולדתו ונושא לאישה את ליובה, צעירה ממוצא בלתי פרולטרי בעליל. בחירות אמנותיות חדשניות, טיפול אקרובטי במבנה הנרטיבי-האפיזודיאלי, קצב ייחודי ודמויות הדוסטוייבסקאיות – הם רק חלק ממאפייניו של הבמאי שמתגלים כבר בסרטו הראשון. (90 דקות, רוסית, תרגום לאנגלית . משחק: אנדריי גראדוב, טטיאנה קוריאטצ`בה. הקרנה חד-פעמית.לפרטים נוספים

טאורוס (רוסיה 2001)

שנתיים לאחר שעשה סרט על היטלר ("מולך"`, 1999), בוחר סוקורוב לטפל בדמות נוספת מההיסטוריה - ולאדימיר איליץ` לנין - פרק שני מתוך טרילוגיה על רודני המאה ה-20 (בשניהם גולמה הדמות המרכזית על ידי לאוניד מוזגובוי). זו אינה ביוגרפיה קולנועית מהסוג הפשטני. לסוקורוב חשובה יותר רוח הדברים הבאה לידי ביטוי בסיטואציות האינטימיות מאשר דיוק היסטורי או פוליטי, וחשובה לו יותר הפרספקטיבה האנושית מאשר הזווית האידיאולוגית.. "טאורוס" הוא סרט מאתגר שאינו מתחנף לצופה, ומושקעת בו יותר אנרגיה באסתטיקה מאשר בנרטיב הצנום והמינימליסטי כתמיד. משחק: לאוניד מוזגובוי, מריה קוזנצובה, סרגיי ראז`וק .(94 דקות. רוסית, תרגום לאנגלית) .הקרנה חד-פעמית.לפרטים נוספים

שוויון נפש מיוסר (ברה"מ 1983)

ברוסיה של ערב מלחמת העולם הראשונה מסתגר אדם באחוזתו ומתכוון לבודד עצמו מאימי ההיסטוריה ולבטי הקיום. יחד עם חבורה קרובה נבנית לה מעין תיבת נוח שכזו שבה ילהגו הנוכחים על נושאים קיומיים ופילוסופיים. את העולם החיצון מייצגים קטעי ארכיון קולנועיים וצפלין החולף מעל גגם... הבסיס הספרותי לסרט הוא ג`ורג` ברנארד שאו והרוח היא של צ`כוב אבל בכל מה שקשור למגע קולנועי זהו בפירוש סוקורוב - גם אם מדובר בסרטו הארוך השני בסה"כ - השימוש במאפיינים תיעודיים, הסט הסגור שבו מתחוללת העלילה, הדמות חסרת הישע העומדת במרכזת האיום שמהווה עבורו העולם החיצון, השימוש האינטליגנטי בפסקול המוזיקלי (ג`אז בעיקר) ומה שהכי בולט: האנרגיות המושקעות בתמונה. משחק: ראמז צצ`יקואדזה, אלה אוסיפנקו, אירינה סוקולובה. הקרנה חד-פעמית.לפרטים נוספים