בימים אלו נמצאת השחקנית דינה בליי בחזרות להצגה "גיבור מעמד הפועלים" שתעלה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. בריאיון ללילך דקל מגלה בליי שהדרך לאמת האמנותית שלה עוברת לא דרך התיאטרון והבמה. גם לטלנובלות יש מקום, בהחלט, והמוצא הארגנטינאי רק נותן לכך תוקף.
בין חנוך לוין לרינה ירושלמי
מרגש לראות יוצרת מוכשרת וותיקה כמו דינה בליי, שאינה מפסיקה להופיע על בימות התיאטרון הישראל כבר יותר מעשרים שנה, והנה עכשיו, היא נכנסת לדמות שכתב מחזאי צעיר מאוד , אוהד קנולר (שלרבים בוודאי מוכר יותר כשחקן מ"יוסי וג`אגר"), ושמביימת בימאית צעירה בשם נועה רבן.
דרכה של דינה בליי בתיאטרון הייתה, אפשר לומר, סוגה בשושנים. עוד לא סיימה לינוק משחק בסמינר הקיבוצים ונקטפה על ידי רינה ירושלמי לשחק את תפקיד הילד במחזה המופלא של פירנדלו "שש נפשות מחפשות מחבר".
הצגה זו היתה כרטיס הכניסה שלה לתיאטרון והיא נשארה לארבע שנים בתיאטרון חיפה.
בתום ארבע שנים נקראה לשחק את אופליה, ב"המלט" הבלתי נשכח של ירושלמי, עברה לשחק אצל חנוך לוין ב"הילד חולם" וחזרה לרינה ל"וויצק". כך זיגזגה בין חנוך לוין לגב` ירושלמי ולהפקות נוספות בהבימה ובקאמרי. גם שם מלאה תפקידים בלתי נשכחים כמו הרוח ב"דיבוק" שביים חנן שניר ובעיקר הרבה לורקה ("ירמה", "חתונה הדמים" ו"בית ברנדה אלבה"). בשנה האחרונה השתתפה ב"ינשופות" שהציג בפסטיבל ישראל וב"נחלה" שהציג בפסטיבל עכו.
"מסופקת מבחינה אמנותית, פחות מבחינה פיננסית"
- מה לשחקנית כמוך, המזוהה בעיקר עם רינה ירושלמי וחנוך לוין ולפסטיבל תיאטרון קצר?
"לאורך כל הקריירה שלי השתדלתי לקחת חלק בפרויקטים טובים. פחות עניין אותי איך קוראים לזה (פרינג`, ממסדי, בינתחומי או קצר) העיקר שיהיה מרענן ויצירתי וידבר אלי. התמזל מזלי והתאפשר לי ליהנות מכל העולמות. זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בפסטיבל ואני מוקסמת מהאווירה".
- איך זה לעבוד עם צמד יוצרים כל כך צעירים ?
"לכולנו יש מה ללמוד ולדור של אוהד ונועה יש הרבה מה להציע. נועה פנתה אלי. קראתי את הטקסט והתלהבתי. נפגשנו ושוב התלהבתי. כיום זה תהליך של תן וקח - הם נעזרים בנו ואנחנו בהם. זו חוויה מאד יפה ומהנה. יש להם הרבה אומץ וזה מעורר הערכה ואמפטיה".
- איך נגשים לעבוד על מחזה קצר?
"כמו אל כל מחזה, רק חותכים מהתהליך את זמן ההתפלספות. גם במחזה קצר יש התחלה, אמצע, סוף והדמויות עוברת תהליך, רק קצר יותר, אולי מוקפד יותר".
- אני מניחה שהתשלום עבור העבודה שלך הוא סמלי, על גבול ההתנדבותי. איך מסתדרים ככה ?
יש תקופות כאלו ויש אחרות. אפשר לומר שבגלל זה אני משתדלת לשלב בין העולמות. לאחרונה אני מאד מסופקת מבחינה אמנותית ופחות מבחינה פיננסית. עצוב לומר, אבל די התרגלתי לזה שאין ביטחון כלכלי".
"הבליל הזה הוא אני"
- זה מחיר ההתמדה של ההליכה אחרי האמת האומנותית?
"אני מאוד שלמה עם הדרך שעשיתי. כשאני מסתכלת לאחור אני לא יכולה להתחמק מטעויות ומתסכולים שליוו הישגים ושמחות. אבל, איך לומר – אלו החיים. לא הייתי רוצה לוותר על שום דבר שהרי כל הבליל הזה זה אני. היה לי הכבוד לעבוד עם יוצרים מיוחדים ויוצאי דופן כמו חנוך ורינה שהשאירו חותם בדרך האמנותית שלי ובתפיסה שלי את התיאטרון. השפעתם שלחה זרועות לכיוונים שונים, מהאהבה אל האמנות והאסתטיקה של החלל אל האישיות שלי".
- במבט לאחור, האם את יכולה להצביע על רגע שיא בקריירה שלך או איזשהו מפנה דרמטי ?
"אני זוכרת, שדי בתחילת הדרך קיבלתי את תפקיד האם ב"סנדרום ירושלים" שכתב יהושוע סובול וביים גדליה בסר. העובדה שבחרו אותי לתפקיד הזה כל כך ריגשה אותי שהתקשרתי לאמי בארגנטינה והודתי לה שהביאה אותי לעולם. היו עוד לא מעט רגעים של אושר גדול, בעיקר בעקבות נגיעה בגילויים. העבודה למשל עם רינה ירושלמי על `וויצק` היתה אחד מהמקומות האלה. רינה היא יצור יצירתי ביותר ולמדתי ממנה ודרך העבודה שלה המון".
"יש קודש ויש חול"
- ומה עם קולנוע וטלוויזיה?
"לצערי אני לא כל כך מוכרת בז`אנר הזה. לאחרונה עבדתי עם רונית אלקבץ על סרטה "לקחת לך אישה" ושחקתי בסדרת טלוויזיה את אישתו הצרפתיה של איבגי. המדיה הזו מאד שונה מהתיאטרון ואני מאד אשמח לקבל הצעות לכאן ולכאן. אבל אם להודות על האמת, אני מתה לעשות טלנובלה. את חייבת להבין - אני באה מארגנטינה, גדלתי על טלנובלות. זה ז`אנר המאפשר לשחקן להיות מלודרמטי וזה פורקן אדיר".
- רגע, רגע. הפתעת אותי פה. טלנובלות ? דינה בליי ? לאן התפוגגה לה כל האמת האמנותית ?
"זאת אמת אמנותית. יש לי מד אישי ותמיד אשאר באמת האמנותית שלי. את יכולה לקחת תיאטרון ברכטיאני מנוכר ולומר שזה לא אמיתי כי השחקן מבצע מונולוג דרמטי לכאורה בקור רוח, כשהוא עומד פרונטלית לקהל, אבל זה הסגנון. וטלנובלה זה סוג של משחק מאד עממי אבל לא פחות. אני מודעת לעובדה שזאת לא אמנות נשגבת אבל יש מקום גם לזה וחוץ מזה, מרוויחים המון כסף ומי לא זקוק לכסף".
- זה אומר שבקרוב גם נראה אותך מפזזת בהפקות בידור כמו "מרי לו"?
"לא. זה אחרת. בתיאטרון זה אחרת. יש קודש ויש חול".
"האמנות עוברת סוג של טרנזישן"
- אני שומעת קרכצן של ביקורת. אחרי יותר מעשרים שנה של תיאטרון , מה את אומרת על מצב התיאטרון בארץ ?
"תראי, עושים פה דברים נפלאים. הייתי בהצגות בניו-יורק, בלונדון ובבואנוס איירס וראיתי דברים, אבל אחרי כל נסיעה הבנתי מחדש שיחסית, המצב שלנו לא רע. נכון, הייתי רוצה שהאמנים שלנו יעזו ליצור בחופש טוטאלי ובגיבוי של תקציבים, כמו בברלין. שם גם יוצרים צעירים מאד, כאלו שעדיין לא הוכיחו את עצמם, מקבלים את ברכת הממסד. נותנים להם מקום. רק כך יוצאים יוצרים גדולים. אי אפשר לדעת היכן מסתתר הגאון הבא".
- אז מה כל כך נפלא ?
"למרות ששרידי התיאטרון המאובן ממשיכים מכוח האנרציה, האמנות עוברת סוג של טרנזישן והיא על סף של לקבל את הצורה החדשה שלה. משהו טוב מתבשל פה. פחות ופחות מפרידים היום בין התחומים.
כוריאוגרפים כמו ענבל פינטו ורננה רז משתפים שחקנים בעבודות שלהם וגם התיאטרון נפתח לדברים אחרים. הנה למשל העבודה `ינשופות` המבוססת על שירים של אגי משעול, מולחנת על ידי מוזיקאית ומבויימת על ידי נועה לב שבאה מעולם התנועה. כמו כל הדברים המיותרים האמנות המאובנת תישור מעצמה. חנוך נהג לומר על דברים שעשינו שהוא לא אהב שההצגה דוחה את הרעיון, כמו גוף הדוחה איבר זר שאינו מתאים לו ופולט אותו החוצה".
- מה היית מאחלת לעצמך?
"תראי, אין לאן להגיע, בשביל מה לרוץ ? יש קללה סינית עתיקה האומרת - שיהיה לך מעניין ! הייתי מקללת את עצמי שוב ושוב שיהיה לי מעניין, אבל אם אפשר הייתי רוצה גם להתפרנס מזה".
לפרטים נוספים
עוד על הפסטיבל לתיאטרון קצר
21/12/2004
:תאריך יצירה
|