תיאטרון - הקאמרית הישראלית מארחת את מקהלת קלן

צבי גורן לא חיפש לשחזר בתיאטרון חיפה חוויות מלפני שלושים שנה אבל מצא שני שחקנים בעלי כישרון ונוכחות בימתית חזקה, שמצדיקים איכשהוא את העלאת הגרסה הבימתית לסרט המצליח.

תפאורה שהיא אנטי-תיאטרון

השאלה הגדולה ביותר שצריך לשאול בתום הצגת "הבוגר" בתיאטרון חיפה איננה למה מעלים מחזה-תסריט לא מבריק במיוחד, אלא למה מעלים אותו בתוך תפאורה מבישה כמו זו שעוצבה להצגה הזאת.

תאמינו או לא, אבל התפאורה שעיצב משה יוסיפוב היא אולי הדבר הרע ביותר שראיתי אי פעם על במה, בארץ או בעולם. היא אנטי-תיאטרון. שטוחה עד כאב. גרוע מזה, מפריעה.

אם החיסכון עמד בראש מעייני הבמאי וההנהלה עדיף היה שיוותרו עליה. או אז לפחות היה אפשר להתייחס לבימוי של סיני פתר וליתר המרכיבים ביתר תשומת לב. אולי אפילו להתמקד בשאלת ערכו של מחזה-תסריט די מיושן כמו זה, שעבר גלגולים מספר לסרט מצליח וממנו אל מחזה רדוד.

ולא שאין במחזה הזה רגעים של תיאטרון טוב. בסופו של דבר, גם אם נתונים כמו גיל ההתבגרות המינית כבר נראים אחרת, עדיין לא פג סוד המשיכה המינית, בין אישה מבוגרת ומתוסכלת בחיק משפחתה ובין צעיר שהיה יכול להיות בנה ומחפש איזה מרד שיצעיד אותו אל אוטוסטרדת העתיד שלו.

עלייתה ונפילתה של גב` רובינסון

אבל מה שיש במחזה, ואת זה אי אפשר לבטל במחי יד, אלה שניים-שלושה תפקידים טובים, אפילו אם אינם מפותחים כראוי ואיכותם תלויה בבימוי ובמשחק. כאן לפחות אפשר לומר שסיני פתר ביים את השחקנים בצורה יעילה ומשכנעת, והנחה אותם איך למלא את החסר בכשרונם ובאיכות הברורה של נוכחותם הבימתית.

בראש הרשימה ניצבת גילת אנקורי, המעצבת את גב` רובינסון כאישה מרה, נטושה וכאובה. היא איננה מחפשת סטוץ, אבל יודעת לתמרן את ההזדמנות לסטוץ לטובתה, בשלב שבו ההורמונים עדיין פעילים, בנקודת זמן שבו גם הנשמה נאחזת בשביב של תקווה.

במשחקה הרגיש, אנקורי מצליחה לגלם גב` רובינסון שאיננה נחה על זרי הדפנה של נצחונה המיני, אלא כמי שמבינה בו במקום את המחיר שהוא יגבה ממנה. אנקורי מצוינת בכל אחד מהשלבים של עלייתה ונפילתה של גב` רובינסון, ובעיקר במאבקה כנגד המפגש, הרומן והשידוך בין ה"מאהב" שלה לבין בתה.

הנני כאן -בתול בן 21

את רודי סעדה, המגלם את בנג`מין, ראינו במלוא יכולתו האילמת בהצגה "פריקס", ואחר כך במסגרת "פותחים מסך" כשהוכיח את יכולתו גם בתפקיד מדבר. הפעם הוא מכריז בגדול "הנני כאן" ונושא על כתפיו תפקיד מביך למדי של צעיר בן 21 בתול, שמגלה את המין כדרך האישית שלו למרוד בהוריו, ובמאפיינים אמריקניים טיפוסיים כמו ריקנות בלבוש מעמד כלכלי איתן.

סעדה מתחיל את ההצגה– כשהוא נמצא על סף ההתפרצות, ולא קל לשחקן להמשיך מנקודת פתיחה כזו. המעניין בהופעתו היא יכולתו לשחק, צעד צעד, מהלך לאחור, שבו הוא מחזיר את אישיותו הנסערת והמורדת של בנג`מין אל נקודת התום והטוהר, אל גילוי האהבה הטהורה.

בנקודה הזאת מצטרפת אליו עדי עוז בתפקיד איילין, בתה של גב` רובינסון. עוז, במשחק נקי וחף מתחבולות מצליחה להתגבר על ריקנות ברורה בדרמטורגיה של תפקידה, וצולחת בשלום את הקטע החשוב שבו היא עוברת מזעם ועלבון לפיוס והושטת יד.

את תפקידי העזר של הוריו של בנג`מין מגלמים היטב מיקי מבורך וסלים דאו, ואת תפקיד הבעל האדיש-מרומה לוחץ חזק שמעון כהן. יעל ארצי עסיסית בשלושת תפקידיה הקטנים, אחד מהם כחשפנית שיודעת היטב את סוד כוח המשיכה שלה. אשרף פארח משלים ביעילות את צוות השחקנים.

פוטנציאל לתיאטרון טוב

עידו ריקלין תרגם יפה את הטקסט, לעברית שמצלצלת נכון מאוד, מבלי להיאחז בתבניות או בביטויים של "פעם" ומבלי לעדכן אותה ל"עכשיו" מובהק. ענת מסנר עיצבה יפה תלבושות אמריקניות ברורות, ואבי בן חמו כתב מוזיקה מקורית טובה, וגם ערך לפס הקול קטעי מוזיקה מוכרים (שהתכנייה, כמובן, לא טורחת לציין את זהותם).

בהצגת "הבוגר" יש פוטנציאל לתיאטרון טוב, אם יעבירו אותה מבימתו הגדולה והרחבה כל כך של תיאטרון חיפה לאולם ובמה אינטימיים יותר, ויוותרו של תפאורת הפלסטיק. אבל מבקרים, כידוע, הם חכמים רק בדיעבד.

מועדי הצגות