תיאטרון - יום המהגר הבינלאומי

יום המהגר הבינלאומי, שיתקיים ב- 20 בדצמבר מציין ברחבי העולם את תרומתם של מהגרי עבודה למדינות שבהם הם שוהים, ולטיפוח קשרי תרבות הדדיים. זו השנה השלישית שארגוני זכויות האדם וסינמטק תל אביב מארגנים אירוע תרבותי לציון יום זה.

במסגרת האירוע יוקרנו שלושה סרטים העוסקים במהגרי עבודה, יתקיים יריד מזון בינלאומי שהוכן על-ידי נציגים של קהילות מהגרי עבודה בתל אביב ותוצג תערוכת צילומיו של אילן ספירא, ובה תיעוד עובדים זרים בישראל. כן יופיעו שתי להקות מקרב קהילות מהגרי העבודה: להקת אפריקנה ולהקת להקת Come & See .

האירוע בתל אביב מתקיים בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח לישראל, קו לעובד ורופאים לזכויות אדם והוא אחד מסדרת אירועים תרבותיים שונים אשר יתקיימו ברחבי העולם: בארה"ב, אירופה, יפן, הפיליפינים ועוד.

מצב העובדים הזרים בישראל

בישראל מתגוררים כיום כ- 300,000 מהגרי עבודה (עובדים זרים) שהגיעו מלמעלה מ- 70 מדינות שונות. רובם שוהים ללא אשרה, אינם דוברי עברית ולא מודעים לזכויותיהם, סובלים מניצול וחוששים לדווח על הפרות של זכויותיהם. כתוצאה ממדיניות הממשלה, העובדים "החוקיים" כבולים למעסיקיה ואם הם בוחרים לעבור למעסיק אחר - גם כתוצאה מהלנת שכר או פגיעה מתמשכת בזכויותיהם - הם נהפכים מיד לעובדים "בלתי חוקיים".

ממשלות ישראל בחרו בגירוש כאמצעי היחידי להתמודדות עם מספרם הגובר של מהגרי העבודה נטולי האשרה. ממשלת שרון אף הכריזה על מבצע גירוש המוני וקבעה לה יעד לגרש 50,000 עובדים עד סוף 2003. עד כה גורשו כ- 30,000 איש במבצעי פשיטה ליליים לדירות ובינתיים הממשלה ממשיכה "לייבא" עובדים. זו מדיניות בלתי אנושית ובלתי סבירה שמחירה המוסרי כבד: מעצרים אלימים של הורים לילדים, כליאה ממושכת ויקרה וכל העת רמיסת זכויות העובדים.

דווקא בימים אלה של מסע פרסום ממשלתי המסית לשנאת זרים, אנו מבקשים להזכיר כי "העובדים הזרים" הם אשר בונים את בתינו, מגדלים את יבולינו וסועדים את קשישינו. גם להם חלומות ומשפחות. אין אדם לא חוקי.

הסרטים

במסגרת התכנית האמנותית יוקרנו הסרטים הבאים – סרטה של חדוה גלילי-סמולינסקי "הם תופסים גם ילדים?" (ישראל 2003) העוסק בחייהם וחלומותיהם של ילדי העובדים הזרים בישראל, הנאלצים להתמודד עם מציאות מורכבת ועם שאלות של זהות חצויה; סרטו האחרון של סטיבל פרירס "דברים יפים מלוכלכים" (בריטניה 2002) עם צ`יווטל אג`יופור, אודרי טוטו - דרמה על עובדים זרים לא חוקיים בלונדון.

כמו כן יוקרן בהקרנת טרום בכורה סרטו של הבמאי המגוון מייקל וינטרבוטום "בעולם הזה" (בריטניה 2003) . וינטרבוטום מגיע עם מצלמת וידאו דיגיטלית קטנה וצוות צילום זעיר למחנות פליטים אפגנים בפשוואר על גבול פקיסטן ומצלם סרט כמעט דוקומנטרי על אודיסיאה של שני נערים בדרכם לחיים טובים יותר במערב. המסלול שבו השניים מוברחים כולל את פקיסטן, אירן, טורקיה, איטליה ומסתיים בלונדון.

להקת Come & See

הקבוצה שייכת לכנסיית Come & See Congregatopn בראשות הכומר טוש. הכנסייה פעילה כשלוש שנים, ומורכבת בעיקר מאנשים תושבי קונגו, דרום אפריקה, ניגריה, גאנה, קניה, חוף השנהב ואף מישראל. ריבוי הלאומים יוצר ערב רב של סגנונות, וכתוצאה מכך בכנסיה שרים ומטיפים בשפות שונות.

ראש הקהילה, הכומר טוש, הוא יליד קונגו שנישא לישראלית וזכה באזרחות מקומית. עוד בקונגו עסק טוש במוזיקה, ולפני ש"חזר לנצרות" עסק בעיקר במוזיקת רגאי. עם ההתקרבות לדת לא נזנחה האהבה למוזיקה, וטוש מצא עצמו כמוזיקאי מוביל בכנסייה בקניה. טוש הגיע לישראל בכדי להקים כנסייה ייחודית של מוסיקת גוספל. לאחר שלמד לימודי דת בירושלים והוסמך לכמורה החל להקדיש את חייו למוזיקה דתית בלבד.

כל המוזיקאים בלהקה הם מתנדבים המשמשים כזמרים ונגנים. בהתאם להשקפתם הדתית, המוזיקה והעיסוק בה הוא הנם חלקים חיוניים בעבודת האל.

התערוכה

במאי 2002 התחיל הצלם אילן ספירא בפרויקט צילום מיוחד בבית הספר "ביאליק", שמחצית מתלמידיו הם ילדי עובדים זרים. הפרויקט נערך בשיתוף פעולה עם אוצר האמנות עמי שטייניץ, ועמירה יהלום, מנהלת בית הספר. בפרוייקט זה ובפרויקטים נוספים שספירא עורב בהם מתועדים חיי קהילת "העובדים הזרים" בישראל.

ספירא עוסק במשך השנים האחרונות בעיקר בצילום תיעודי-חברתי (ישראלי), הצילום שימש לו ככלי עזר עיקרי בחקר עצמי של תופעות חברתיות בחברה הישראלית. הפרויקט זכה להכרה ממשרד החינוך ומעיריית תל-אביב, וצפוי להתפתח לקראת השנה הקרובה.

לפרטים נוספים