תיאטרון - אלכסנדר מרקוב רוצה להיות כוכב רוק

הקהל בישראל כבר גילה את אלכסנדר מרקוב. בשנים האחרונות הוא הופיע מכמה פעמים עם תזמורת ירושלים וזכה לביקורות מעולות ובשנה שעברה גם ניגן עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון בפסטיבל האביב של 2004 את הקונצ`רטו של חצ`טוריאן.

השנה הוא מגיע עם שניים מחבריו הקרובים לנגן קונצ`רטו רוק, על כינור חשמלי שעוצב במיוחד עבורו.

"נדבקה לי תווית פגנינית"

עם הגיעו של מרקוב ארצה ועוד לפני החזרה הראשונה הוא מספר "מכירים אותי טוב מדי ברפרטואר הרומנטי של המאה התשע-עשרה, ואני מחפש מקומות חדשים לנגן גם דברים אחרים".

- למה בחרת בתיווי הזה דווקא?

" בגלל ההצלחה בתחרות פגניני. תחרות פגניני לא הייתה עניין קל, אבל מרגע שזכיתי בפרס הראשון נדבקה לי התווית הפגנינית הזאת ונוטים לזהות אותי עם המוזיקה הזאת".

מרקוב הוא אכן נגן פגניני מצטיין ולא מדובר דווקא בקונצ`רטות המוכרים שלו, אלא בקפריסים התובעניים, שנחשבים לאחד ה"טראקים" הקשים שכנרים רוצים להגיע אליהם בקריירה שלהם. יצירות שביצוען מהווה הוכחה לשליטה מוחלטת בכל אפשרויות הנגינה והטכניקה המורכבת של השליטה בקשת ובמיתרים. אלכסנדר מרקוב מנגן אותם - כמו שנוהגים לומר אצלנו -ב"הליכה". או לפחות ככה זה נשמע ונראה מן האולם.

"רוצה לנגן באך ובטהובן"

הצליל של מרקוב יודע להיות גם רך ומלודי כמו במוזיקה הצרפתית של מאסנה ושוסון (את זה שמענו כבר בביצועים חיים בירושלים) וגם מתסיס ומקפיץ ברוח כמעט עממית ביצירה של חצ`טוריאן.

מרקוב הוא נצר למשפחת כנרים ידועה מרוסיה ושני הוריו עדיין פעילים בתחום. אבא אלברט מלמד בארה"ב ואמא מנגנת בתזמורות שונות. "המורה הראשי שלי היה בעצם אבא", אומר מרקוב.

"מגינת פגניני" , סרט שעשה עליו ברונו מונסיינג`ון - איש קולנוע שזכה לתהילה בעקבות עבודתו עם הפסנתרן האגדי גלן גולד ועוד - פילס לו דרכים רבות. דרכו לפסגה, עברה עוד כמה תחנות מעניינות.

"בשלב מסוים לאחר ההגירה שלנו כיהודים שעזבו את רוסיה, הגעתי גם ללמוד עם גדול הכנרים ישה חפץ. אבל זה היה כבר לאחר שדרכי ככנר עוצבה".

תחנה משעשעת נוספת הייתה בבית-הספר ג`וליארד. כשהגיע לשם לראשונה, והצטרף לתזמורת בית הספר והושב אחר כבוד בשורה האחרונה של הכנרים. "מיונג ואן צ`ונג היה המנצח. ואז הכריזו על תחרות כנרים ובה שני סיבובים. נגשתי לתחרות ובסוף הסיבוב הראשון הודיעו לכולם שלא היה סיבוב שני כי יש כבר זוכה". הזוכה היה.. כן כן, אלכסנדר מרקוב.

מכאן ואילך עם זכייה בפרס איוורי פישר היוקרתי בניו יורק, הדלתות נפתחו בפניו. הוא כבר הופיע עם הגדולים במנצחים לורין מאזל, שארל דיוטא, כריסטוף אשנבך ועוד, ועם תזמורות ענק, פילדלפיה, פאריס, יוסטון, ניו יורק, לוס אנג`לס. הוא גם מקליט ל"אראטו" לייבל שמופץ על ידי "ורנר קלאסיקס". הרקורד הזה כאמור יש בו דרך יפה, אבל יש בו כמה מהמורות הוא נורא רוצה לנגן באך ובטהובן אבל ההזדמנויות לך נדירות יותר.

קונצ`רטו לכינור חשמלי ולתזמורת סימפונית

- מתי נכנס העניין של הרוקנרול?

"התאהבתי במוזיקת המטאל` או הרוק הכבד וחשבתי שזה יהיה רעיון מצוין להקים להקת רוק. החבר שלי לרעיון היה ג`יימס רמינגטון. יחד התחלנו לחבר מוזיקה ללהקה ובמקביל עבדנו על עיצוב כלי שיתאים לי - כלומר כינור חשמלי. הכלי הלך וקבל צורה ולבסוף הוא גם הפך למוצר של ממש - כינור אחד ויחיד שיוצר עבורי. הכינור כבר היה, הרעיון של קבוצת רוק לא הפך למשהו ממשי. במקביל חשבתי למה לא לחבר את שני התחומים שלי. הראשון נגינה עם תזמורת סימפונית, השני נגינה בכינור החשמלי המקפיץ הזה. שוב חזרנו לעבודה עם ג`יימס רמיגון. לקחנו את הנעימות שכבר נכתבו וערכנו אותן מחדש לצורת קונצ`רטו בתכנית של ארבעה פרקים, עם תזמורת ומקהלה".

- ו..

"ואז התחלתי להציע את היצירה לתזמורת בארץ הרוק, ארצות הברית. גליתי שכל מנהלי התזמורות שעבדתי איתם והרבה ביצירות הקלאסיות הרגילות, הם התגלו כאנשים שמרנים שהחיבור עם הרוק לא מענין אותם, אולי אפילו מרתיע אותם"

- אבל היו כבר חיבורים של רוק וקלאסי, למשל רביעיית קרונוס שנגנה מוזיקה בסגנון אלוויס פרסלי, ואחרים

"נכון, אבל הם מזוהים עם מוזיקה עכשווית ממילא וחוץ מזה הם לא תלויים בתזמורות, הם מופיעים לבדם, ומזמינים שותפים לביצוע יצירות מיוחדות כמו של פיאצולה או מלחינים מאפריקה. הם אינם קשורים עם תזמורות ".

"באולמות צרחו "מרקוב` מרקוב`"

- אז הייתה לך יצירה, היה לך כינור אבל לא במה

"כן, לא התעצלתי וחיפשתי מי יהיה מוכן לקחת את האתגר. באחד הסיורים שלי בהופעות קונצרטיות בטורקיה הצעתי את היצירה למנהל תזמורת. הוא נראה נלהב. הוא חשב שעם תזמורת קלאסית שמנגנת רוק הוא יוכל להגיע לקהל צעיר והוא היה מוכן לנסות את החידוש.

"חיפשתי גם שותפים למסע וגליתי שני מקצועני צמרת שיש להם נסיון רוקיסטי עצום אנשים שהופיעו עם דיוויד בואי ועם עוד כוכבי רוק מפורסמים בארצות הברית ובאירופה. עלינו לבמה והקהל קיבל אותנו בהתלהבות. ההצלחה הראשונה הובילה להופעות נוספות. באולמות כבר התחילו לצרוח `מרקוב`, `מרקוב`, הרגשתי שאני בחווית רוק. השמועה עברה מעיר לעיר ותזמורת אחרי תזמורת בערים הגדולות הזמינו אותנו. פרסום החוצות היה גם הוא כמו של להקות רוק. השמות של שלושתנו על נייר פלוסרצנטי ועל מודעות ברחובות הביאו קהל. אחרי טורקיה באה אוסטריה ועוד..."

- ומה על אמריקה?

" עכשו השמועה כבר חצתה את האוקיינוס. מנהלי התזמורות שחששו, כבר מתקשרים. אנחנו מחכים להופעה הראשונה באמריקה. בינתיים אנחנו כאן בישראל. ונראה מה יגידו המאזינים שלנו בישראל."

צעירים מתלהבים מבוגרים לא מחצינים

- איזה קהל מגיע?

"זה דווקא מעניין. אפשר לחשוב שרק צעירים מגיעים, אבל עד היום הקהל תמיד מעורב. צעירים נכנסים חזק יותר לתוך הענין צועקים ומתלהבים, אבל מבוגרים יותר נהנים גם כן מבלי להפגין את ההתלהבות בצורה מוחצנת".

הקונצ`רטו הוא כאמור יצירה בעלת מבנה קלאסי של ארבעה פרקים. השמות מעורבבים, גם מן המסורת וגם משהו אחר: הספינקס, אדג`ו מיסתורי, טאבו, והכח האולטימטיבי. יש בו את הצליל המכסח של ג`ימי הנדריקס אבל גם הליריות הצרופה. יש כאן דיאלוג בין סולנים ותזמורת, כמו במסורת הקונצ`רטו, ויש קטעים שמזכירים את האלתור הג`אזי ברוח הג`ם סשן. ישנו גם עימות בין כלים אקוסטיים, קולות מקהל וכלים חשמליים. אדיש קשה להיות למוזיקה הזאת. זה בטוח.

אלכסנדר מרקוב יופיע בשבת הקרובה, 26 במרץ, ב- 20:30, בהיכל התרבות ראשון לציון 20:30 במסגרת בפסטיבל האביב הבינלאומי. בחלק הראשון של הקונצרט נראה ונשמע את מרקוב הקלאסי, ביצירות מבריקות לכינור לירי ולכינור סוחף, כינור מארץ הכינורות ואחרי ההפסקה, כינור מארץ החשמל מארץ הרוק.

בצילום : מימין איוון בודלי, גיטרה, אלכסנדר מרקוב עם הכינור החשמלי בידיו, והמתופף גרג גרסון.