תיאטרון - ד"ר אונגר על חופש בעולם של אבסורד

כיצד הופכים לאדם חופשי באמת? בהרצאתו הקרובה במוזיאון תל-אביב לאמנות יציג ד"ר הנרי אונגר כמה תשובות אפשריות של פילוסופים ושל גדולי הקולנוע לסוגייה זו.

קשור אותי ואהוב אותי

בסרטו הנפלא של אלמודובר "קשור אותי אהוב אותי" (1990) חוטף ריקי – הלא הוא אנטוניו בנדרס - כוכב פורנו לשעבר, את מרינה אוסוריו, גם היא כוכבת פורנו שעשתה הסבה למלודרמות, כולא אותה ומחזיק בה חרף התנגדותה. כל זאת, מתוך כוונה טהורה: הוא מאוהב בה עד עמקי ישותו, והוא חייב לשכנע אותה שלעולם לא תפגוש גבר שיאהב אותה כמוהו. הגברת אינה משתכנעת. לכן, אין בידו הברירה אלא לחבוט בה ולאנוס אותה מפעם לפעם, כל זאת, כאמור, מתוך אהבה. כך מתנהלים הדברים, עד שלקראת סיום מגיע הרגע שריקי ייחל לו. מרינה מתרצה לעזוב עמו לעיירת הולדתו, כדי שיחיו יחד ויאהבו לנצח. הוא צריך, אפוא, להרים מכונית וגם קצת כסף לדרך. עד כה, כל אימת שיצא כבל אותה. עכשיו, מאחר שהתאהבה בו הוא שואל: האם לקשור אותך? ולמרבה הפתעתו היא עונה: כן. קשור אותי. ומגישה לו במו ידיה את החבל.

סיטואציה זו כאילו יצאה מתוך "היש והאין", יצירתו הגדולה של סארטר, משנת 1943, שבה פרס את הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שלו. לשיטתו, האדם יכול וחייב להיות "חופשי", ויש לכך רק דרך אחת: להיות "הוא עצמו". אך האדם פוחד מחופש ואינו רוצה להיות "הוא עצמו". כלום לא זו הדילמה שהציב אלמודובר? לו רצתה מרינה להיות היא עצמה, היתה אומרת: "אחכה לך עד שתחזור". ואז, כשתישאר לבד – תחליט. אם תרצה – תחכה. אם לא – תיברח. אך מרינה החליטה שלא להחליט. היא ביטלה את היכולת שלה לקבוע את העתיד על ידי כך שכפתה את הרגע הבא לרגע הנוכחי.

לוותר על החופש כדי להיות חופשי

מדוע? כי כל זמן שאנו קשורים – לחברה, למסורת, להרגלים, לגנטיקה, לאלוהות – אנו בטוחים. אבל, בעולם של ניטשה, העולם של מות האלוהים, ובעולם של קפקא - עולם האבסורד, אנו חופשיים להחליט וחייבים להכריע. ניטשה וקפקא הם מוריו של סארטר. וסארטר מראה לנו שהרגע הזה שבו אני אלוהים לעצמי – כבד מנשוא. ברגע הגדול של אלוהותי אני נתקף חרדה קיומית. ואז - אני מוכן שיקשרו אותי.

באהבה, כפי שראינו אצל אלמודובר, כל זה מגיע למבחן עליון. מדוע? משום שאהבה היא קשר חופשי בין שתי חרויות. אך אם בת זוגי חופשית גם היא, היא חופשית שלא לאהוב. האם אהיה רשאי לקנא לה? לשעבד אותה? להשתעבד בעצמי? האם אין האהבה רגש אבסורדי, שבו אני חייב לוותר על החופש כדי להיות חופשי?

האקזיסטנציאליזם הציע דרך. הקולנוע של הדור האחרון, הקולנוע של אלמודובר, סטון, דה פלמה, טרנטינו, הולך כמובן, בדרך אחרת. ד"ר הנרי אונגר, ראש התכנית הרב תחומית באמנויות של אוניברסיטת תל-אביב, בוחן את שאלת החופש בעולם של אבסורד, ואת האופן שבו הקולנוע מכבד (או מבזה) את המחויבויות שלו ושלנו להגן על החופש הזה בכל מחיר.

על כל זאת ועוד ביום רביעי הקרוב, ה- 13 באפריל ב- 20:30, במוזיאון תל-אביב לאמנויות.

לרשימת ההרצאות המלאה
מופע האימים של ד"ר הנרי אונגר
על הציניקנים הגדולים של הקולנוע
מדוע אנו צוחקים בקולנוע?
על מיניות, רגש ואהבה בסרטים
.