תיאטרון - פסטיבל תספיס חוזר

פסטיבל תספיס 2005, הפסטיבל הבינלאומי ה-11 לתיאטרון אוניברסיטאי יתקיים השנה בין התאריכים 25-22 במאי באולמות ברחבי ירושלים.

הפסטיבל מעלה על במת התיאטרון קבוצות מהארץ ומחו"ל, שחקנים מקצועיים ושחקנים בתחילת דרכם, ותוך כך חוגג את הקשר הישן-נושן בין אמנות התיאטרון לבין האקדמיה - קשר שמקורו עוד בימי הביניים.

למרות תקציבים מדולדלים, חוזר "תספיס" השנה, לאחר שנת הפסקה, בתכנית של ארבעה ימים, שמשקפת אוסף יצירות מגוון - בעברית, באנגלית ובספרדית. לראשונה אנו מתארחת בפסטיבל קבוצה מבואנוס-איירס, לצד קבוצות מקצועיות דוברות אנגלית המציגות באופן קבוע בישראל וכמובן לצד בתי הספר למשחק בישראל.

הצגות הפסטיבל

איינשטיין

תיאטרון הנפש. מאת: גבריאל עמנואל, עיצוב ובימוי: האורד ריפ. מוזיקה: רון וייסמן, משחק: ויקטור עמר.

לציון 100 שנה לתורת היחסות. ערב יום הולדתו ה- 70, לפני קבלת אות כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אלברט איינשטיין עורך חשבון נפש ומתייחס לאספקטים השונים של אישיותו כפיזיקאי, כפציפיסט וכיהודי ציוני. "איש המאה" מתגלה בכל גדולתו האנושית, במוסריותו ובפשטותו. תיאטרון הנפש העלה את "איינשטיין" בקנדה לפני 20 שנה, מאז תורגם המחזה לשפות רבות וממשיך להופיע עד היום בהצלחה גדולה ברחבי העולם. ההצגה בשפה האנגלית.

נקודות (Puntos)

מאת: מריאנו אנגל ועפר רביד, בימוי: אֶנריקֶה דָקַל, מריאנו אנגל ועפר רביד, עיצוב תאורה: מריאנו אנגל ועפר רביד, הקלטה ועריכת סאונד: נעה ויסמן, מוזיקה: יאן גרברק, שחקנים: מריאנו אנגל ועפר רביד.

אָלֶף היא נקודת ההתחלה, נקודה שמקיימת בתוכה את כל הנקודות, את כל הקיום. על-פי בורחס, "בקבלה מסמלת אות זו את האינסוף, את האלוהות הצרופה והבלתי מוגבלת...". אולם, לנקודה אחת בלבד אין קיום בלי קיומה של נקודה שנייה, בֵּית. עלילת המחזה נרקמת מתוך המאבק של אלף ובית על קיומן וזהותן. תיאטרון חוויתי המשתמש באלמנטים שונים ויוצר שילוב מרתק של שפות חזותיות מעולם התיאטרון.השחקנים מבואנוס איירס למדו משחק בישראל וההצגה מתקיימת בעברית.

ראשים מדברים (Talking Heads)

תיאטרון האוניברסיטה. מאת: אלאן בנט, בימאית: מרלין ליונס, שחקנית: דון נאדל.

שני מונולוגים מרגשים ולעתים מצחיקים, המציגים בדרכם המיוחדת את השקפתו המופלאה והקשובה של אלן בנט על דרך החיים הבריטית. "ראשים מדברים" מציגה לקהל שניים מתוך שישה מונולוגים שנכתבו במקור לטלוויזיה. ההצגה בשפה האנגלית.

שישי בשמעוני

החוג ללימודי תיאטרון, האוניברסיטה העברית בירושלים, יוצרים ומבצעים: תלמידי שנה ב` וג`. בימוי: מאשה נמירובסקי, עוזרת במאי: מוריה להמן, מוזיקה: אלכסנדר ליבשיץ, אלכס וייץ, פבל גולנקו.

רח` שמעוני 54, פעם בשבועיים, ביום שישי- נפגשים למסיבה סוערת בדירה של אריאל, מק ויריב, שלושה תלמידים מהחוג לתיאטרון. ושוב הגיע יום שישי ומתחילה החגיגה - אלא שהיום הוזמנו אורחים חדשים, הסטודנטים מהכיתה. כמו תמיד, המוזיקה, הריקודים בסלון, פינת העישון במרפסת, הרבה אלכוהול, קצת רכילויות, כמה חברים מוכרים וכמה מבטים ראשונים... כרגיל. ואולי לא? אולי היום יתפוס פתאום התיאטרון מקום במסיבה, ובזכותו נגלה סודות שלא הכרנו קודם?

הסתבכות - (Entanglement)

תיאטרון האוניברסיטה. מאת: מרה בלר, בימוי: אייזק בן אבו, יועצת כתיבה: פרופ` לאונה טוקר, מוזיקה: Sonata for Piano and Arpeggione in A minor, D.821 של פרנץ שוברט, תאורה: אורי מורג, תלבושות: מיכל זופן, ניהול במה: יוחאי הרט, שחקנים: אבי חדש, אריה קרסמן, אירינה שולמן, דיוויד מילטון גונס.

מפגש דמיוני בין מרינה צבטבאה, המשוררת הרוסייה המפורסמת, לבין אלברט איינשטיין, על רקע מחשבותיו של איינשטיין על החיבור המיסטי בין חלקיקים שנפגשים, מנתרים, ועפים לכיוונים הפוכים - אבל עדיין ממשיכים להשפיע זה על זה. ההצגה מעלה את התנאים התרבותיים והגישות האישיות אשר משפיעים על הסתבכות מסוג אחר: הסתבכות בין היצירתיות של הגיבורים לבין התחייבויותיהם האישיות והאנושיות. תוך כדי ההצגה הופכת תסבוכת זו מתמיכה הדדית לקונפליקט קיצוני. ההצגה בשפה האנגלית.

העיירה שלנו

סטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב (תל-אביב) בביצוע תלמידי שנה ג`. מאת: תורנטון ווילדר, תרגום: עידו ריקלין, בימוי: מישה לוריא, תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי, תלבושות: סבטלנה ברגר, מוזיקה: אלכסנדר איזנשטאט, מקהלה: גלינה קניאון, תאורה: מישה צ`רנייבסקי ואינה מלכין.

המחזה מתאר את אורח החיים של עיירה אמריקאית בתחילת המאה ה-20. במרכז המחזה - שתי משפחות אמריקאיות טיפוסיות. דרך תיאור חייהם של המבוגרים ושל הילדים במשפחות אלה ותיאור תושבי העיירה שבתוכה הם חיים, מצטיירת תמונה נאמנה ומאלפת של בני המעמד הבינוני באמריקה של תחילת המאה ה-20. לעינינו נחשפים דפוסי התנהגותם ואורח חייהם, ואנו מגלים את השאיפות והאידיאלים, הערכים והאמונות שמניעים אותם. זהו מחזהו הראשון של הסופר האמריקאי הידוע תורנטון ווילדר (1975-1897), אשר נכתב ב- 1938 וזיכה אותו בפרס ה"פוליצר".

החטאים

בית הספר לאמנויות הבמה סופי מוסקוביץ` בביצוע תלמידי שנה א`-ג`. על פי מחזהו של מטרלינק "הנס של אנטוניוס הקדוש", עיבוד ובימוי: סופי מוסקוביץ`, עיצוב: סופי מוסקוביץ` בשיתוף התלמידים, עיצוב תאורה: אלכסיי גבריאלוב.

אישה זקנה ועשירה שוכבת על ערש דווי, וסביב מיטתה מתאספים קרוביה, בציפייה דרוכה לחלוקת השלל. אך האישה לא מתה, היא רק נפלה לתרדמת עמוקה. מגע ידו של איש תימהוני בשם אנטוניוס מעיר אותה מתרדמתה. התעוררותה מניעה את העלילה הבנאלית של החיים: הזקנה שקמה לתחייה מתגלה לעינינו במלוא כיעורה הפיזי והרוחני, וכך גם שאר דמויות המחזה, אשר כולן מתקיימות בעולם מכוער של צביעות וזיוף.

טרטיף

הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב (ירושלים), בביצוע תלמידי שנה ג`. מאת: מולייר, תרגום: יהושע סובול
בימוי: יובל זמיר, תפאורה ותלבושות: דלית ענבר, תאורה: מרטין עדין.

שלוש פעמים ניסה מולייר בחייו להעלות את "טרטיף" ורק בפעם השלישית, לאחר ריכוך העלילה האכזרית והדבקת סוף מאולץ ומלא חנופה למלך, זכה סוף-סוף באישור הנכסף להעלות את ההצגה.

זהו סיפורה של משפחה, הנקרעת באכזריות על ידי ישות חלקלקה וקוסמת המושכת אותם אל תהום איומה.
טרטיף פועל באמצעות פיתוי עדין ומתוחכם, המעמיד במבחן את רצונו של כל אחת מהם ללכת שבי אחרי הפנטזיה, מבלי לחשב את מחירה. מחזה אפל וקודר, הממחיש, אולי יותר מאחרים, את חלומו הגדול של מולייר לכתוב טרגדיה גדולה.

ועידת פסגה

בית צבי בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, מאת: רוברט דיוויד מקדונלד, תרגום: אהוד מנור, בימוי: אתי רזניק, תפאורה: אודליה לביא, תלבושות: אירנה שר, תאורה: אורי מורג, תנועה: איריס לנה, מוזיקה: יהונתן שטרנברג, הדרכת טקסט: אסי אשד, שחקנים: לינור אברג`יל, אנה דוברוביצקי, נדב ניר.

השנה: 1941, המקום: ברלין. אוה בראון, פילגשו של היטלר, נפגשת עם קלרה פטאצ`י, פילגשו של מוסוליני, במסיבת תה - שתי נשים חסרות כוח, שנטועות בחיקו של כוח אימתני, נשים שהן מנוצלות ומנצלות כאחד. בדיאלוג נועז ומעורר מחלוקת הן משוחחות על סקס, מוזיקה ואופנה, ונסחפות למשחק מסוכן - שבו נוטלות הן עצמן את תפקידי הדיקטטורים שלהן ומאמצות את הדוקטרינות של הגיבורים שלהן.

הצגה אורחת: הימים של עאדל

תיאטרון פסיק, מאת: אורי ניצן, במאי: אייזק בן אבו, שחקנים: שמואל הדג`ס, חביב מזרחי, קרישה סבוטקה, עוזי ביטון, אסי שמעוני, יעל אפשטיין / מירית נתן.

כשעאדל ונחום נפגשים במחלקה הסגורה, הבלתי אפשרי הופך למובן מאליו. עאדל הוא חולה סכיזופרניה פלסטיני המשוכנע שהוא יהודי, ונחום הוא תלמיד ישיבה כושל. מערכת היחסים בין השניים צומחת מן השהות המשותפת בין ארבעה קירות, מן הגעגוע לבית, לאהבה, לאלוהים. המחזה מהווה חרך הצצה אל ההשלכות של המציאות הישראלית על עולמם של המתמודדים עם מחלות הנפש. ההצגה אינה נוקטת עמדה פוליטית, ובכך מאפשרת לצופה לעבור חוויה תאטרלית יוצאת דופן.