השחקנית כלת פרס ישראל זהרירה חריפאי נפטרה אתמול, יום רביעי 2 בינואר 2013  בבית החולים בילינסון בגיל 83 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

חריפאי השאירה אחריה את בעלה הסופר שלמה שבא, את בתה, שחקנית הקאמרי והבמאית איה שבא ושני נכדים.

היום, יום חמישי 3 בינואר 2013 יוצב ארונה על בימת אולם קאמרי 1 בשעה 12:30 וב-13:00 יתקיים טקס אשכבה. בשעה 15:00 תעלך הלוויתה בבית העלמין האזרחי בקיבוץ גבעת השלושה

בשנה האחרונה שיחקה זהרירה חריפאי בתפקיד חיהל'ה, חולת סרטן הנאבקת בכל כוחה במחלה בהצגה "סוף טוב" מאת ענת גוב ז"ל ובבימוי עדנה מזי"א. על תפקידה זה היא קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר לשנת 2011 בפרס התיאטרון הישראלי.
 
זהרירה חריפאי (2013-1929)

נולדה וגדלה בתל אביב. אביה היה מורה לעברית וספרות, שכתב, בין השאר, בעיתונים "דואר היום" ו"הארץ". בגיל ארבע התייתמה חריפאי מאביה שמת עקב דלקת ריאות. אמה, חנה דבורה, עבדה במטבח של גן ילדים.

בתיכון למדה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. אחרך כך שירתה בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות הייתה אלחוטאית בחטיבת גולני.

לאחר שיחרורה הופיעה בלהקת הצ'יזבטרון  ולמדה בבית הספר לדרמה שליד התיאטרון הקאמרי אצל פיטר פריי ויוסף מילוא, מייסד תיאטרון הקאמרי. בשנות החמישים והשישים שיחקה בהצגות "כובע הקש האיטלקי" ו"כטוב בעיניכם" בקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" והצגות נוספות בתיאטרון חיפה, ועוד.

בסוף שנות החמישים השתתפה בלהקת" בצל ירוק" שם שרה סולו את "הפרוצה החלוצה" - שיר פרובוקטיבי שנאסר לשידור ברדיו.

שיחקה בתיאטרון הקאמרי בשנים  1958-1953 ואז פוטרה מהתיאטרון.

ב-1958 שיחקה  בהצגה "בדלתיים סגורות" מאת ז'אן פול סארטר במסגרת תיאטרון זווית אותו הקימה יחד עם שחקנים אחרים.

זהרירה חריפאי ב"סוף טוב" הצגת תיאטרון הקאמרי (יח"צ)


זהרירה חריפאי שיחקה בתיאטרון הקאמרי בשנים 1958-1953, ומ-1968.

בין תפקידיה בתיאטרון חיפה: גרושה ב"מעגל הגיר הקווקזי", האילמת ב"אמא קוראז'", אנטיגונה ב"אנטיגונה".

בין תפקידיה בתיאטרון הקאמרי: אודרי ב"כטוב בעיניכם", טיטניה ב"חלום ליל קיץ", האומנת ב"מדאה", אולגה ב"שלוש אחיות", הכלה ב"שידוכין", האומנת ב"נעורי ורדל'ה", רות שחש ב"יעקובי וליידנטל", האם ב"הוצאה להורג", הניה ב"אורזי מזוודות", בלה ברלו ב"סוחרי גומי", הקובה ב"הנשים האבודות מטרויה", פורצדס ב"יאקיש ופופצ'ה", טוני ב"רכוש נטוש", קוראז' ב"אמא קוראז'", צשה ב"שיץ", לוטה ב"להרוג את הזמן", בל ב"זמנים אחרים", מרים ב"מפעל חייו", בננה ב"בית העלים הכחולים", ברטה ב"פליישר", האיכרה ב"פנטסיה לפסנתר", פרוזין ב"הקמצן", הזקנה ב"אשכבה", אם הרווקות ב"דוניה רוסיטה", פוגורלקה ב"רומנטיקאים", גרייס ביום ב"מותה של ג'ו". תיאטרון באר-שבע: יונו ב"יונו והטווס" ולאחרונה, אורסולה ב"הרבה רעש על לא כלום".

לאחרונה בבית ליסין: הסבתא ב"אבודים ביונקרס", "תה" (שנכתב עבורה על ידי רוני פינקוביץ'). ערבי קריאה: "אותיות חתומות בספר", "ביתו של אדם". ערב שירה: לשיר בתיאטרון.

קולנוע: "סאלח שבתי", "אבו אל בנאת", "השוטר אזולאי", "חמש חמש". טלויזיה: תוכנית על ברכט.

בשנים האחרונות החלה חריפאי לביים. עם תלמידים ב"בית צבי". ביימה את "יעקובי וליידנטל", "ירמה", "אלוף הבונים", "הביתה", "ירח לבן בלי כוכב". במסגרת פסטיבל עכו ביימה את ההצגה "רסיסים", שעליה זכתה בפרס ראשון. בתיאטרון הקאמרי ביימה את "דבורה בארון".

פרסים: כלת פרס ישראל לשנת 2003. שחקנית השנה ב-1963 על משחקה ב"מעגל הגיר הקווקזי", ב-1973 על משחקה ב"השחף", ב-1978 על משחקה ב"סוחרי גומי". ב-1983 זכתה ב"כינור דוד" על משחקה ב"יונו והטווס". ב-1989 זכתה בפרס ע"ש איזאק שטרן על תרומתה לאמנות התיאטרון. ב-2001 זכתה בפרס על מפעל-חיים בתיאטרון.