תיאטרון - אונגר חותם עונה: הקולנוע

בהרצאה האחרונה בסדרה על "גדולי הקולנוע" במוזיאון תל-אביב לאמנות יבחן ד"ר הנרי אונגר את הניסיון של הקולנוע - גם אמנות וגם תעשייה - לרשת את מקום הספרות כ"אקדמיה למוסר" של האנושות בת זמננו.

ספק הזיכרון הקולקטיבי

בחצי הדרך בין החיה לאל – כך הגדירו היוונים את האדם. לעתים נפל לדרגת החיה, כפי שארע לאיאס, אחד הגיבורים של מלחמת טרויה כשטבח בשכרותו עדר כבשים, ולעתים המריא אל האלים - או לפחות ניסה: כמו איקרוס שטבע בים.

היוונים המציאו את הביטוי "טרגי" כדי להצביע על הסינדרומה האנושית הייחודית – להילחם בגורל אף שהוא ידוע מראש ולנפץ את הראש בקיר. זו היא "אנושיות" – ההליכה על הסף, והספרות הגדולה תמיד הביאה אותנו לשם: אל מומנטים בלתי נשכחים, גבוליים, עמוקים.

בימינו , כשהקולנוע ירש את הספרות, וכשמספר הקוראים הולך ופוחת (חרף האשלייה האופטית שמכונה "שבוע הספר"), כשהספרות מתה מות נשיקה או מות הזנחה – הקולנוע אמור למלא את שליחותה הקדושה מן העבר: להציב דילמות, לחדד חוקים, לסמן עולמות אלטרנטיביים, להציץ אל מעבר לגבול. ובעיקר - לברוא רגעים בלתי שכיחים ובלתי נשכחים, גדולים ממידת האדם – כדי שיהיה לנו מה לזכור, זכרון קולקטיבי, זכרון של אדם שאינו מסתפק בלהיות אדם.

בידור להמונים

עובדה שאין להכחישה היא שהקולנוע נתפס לפני הכל כבידור, וכדי שנאמר זאת בצורה מדויקת: לא סתם בידור, כי אם בידור נחות להמונים. כדי לכתוב רומן נחוצים מקלדת וצרור דפים. כדי לעשות סרט חייבים להיכנס לעסקת מימון. סרט הוא, מעצם בריאתו, הרפתקה פיננסית. בתקציבים המקובלים עלול הבימאי למוטט אולפן שלם – כפי שעשה הבמאי מייקל צ`ימינו ב-1980 עם סרטו "שערי גן העדן".

לכן, הבמאי מתחייב מראש להזרים לאולמות עשרות מיליוני צופים, וכדי שיצליח בכך הוא חייב לבדר אותם. אך הבידור עומד בסתירה עם היכולת שלו לגרור אותנו לגבולות ולאתגר אותנו. או שאין הדבר כך? האם הבמאי בן זמננו – אמיר קוסטריצה, פדרו אלמודובר, קוונטין טרנטינו - יכול להרשות לעצמו להיות "אותנטי"? לומר מה שהוא חושב?

ועוד: הבמאי הזה, שכבר גדל על קולנוע שכולו בידור, כלום יש לו מחשבות מקוריות, עמוקות, לחלוק עמנו? או שמלכתחילה הוא בדרן נבוב הפונה לקהל ירוד בעסקת חבילה משותפת – שבה שני הצדדים מוותרים על אלוהיותם? ואם זה המצב, האם תוכל תרבותנו להמשיך את האבולוציה האינטלקטואלית שלה? ומה תהיה מראיתו של האדם החדש, זה שהקולנוע הוא מקור התרבות היחיד שלו? והיכן ימצב את עצמו בין החייתי לאלוהי?

אלה השאלות שתעלינה לדיון בהרצאה של ד"ר הנרי אונגר, ראש התכנית הרב תחומית באמנויות באוניברסיטת תל-אביב, שתחתום את הסדרה הנוכחית במוזיאון. ד"ר אונגר יסתייע במספר מומנטים בלתי נשכחים, שבהם עדיין מנסה הקולנוע לחצות את גבולות הנצח ולהעלות את הרף – מתחתית הבהמיות אל מרומי האל – אצל וודי אלן, אינגמר ברגמן, פרד זינמן, רומן פולנסקי, קז`ישטוף קישלובסקי ואחרים.

ההרצאה תתקיים ביום רביעי הקרוב , ה- 29 ביוני 2005, ב- 20:30, במוזיאון תל אביב לאמנויות.

לרשימת ההרצאות המלאה
ד"ר אונגר על חופש בעולם של אבסורד
מופע האימים של ד"ר הנרי אונגר
על הציניקנים הגדולים של הקולנוע
מדוע אנו צוחקים בקולנוע?
על מיניות, רגש ואהבה בסרטים
.