קבוצת התיאטרון הירושלמי מעלה את ההצגה "הסיפור שלה", המביאה לבמה ארבעה סיפורים קצרים של סופרות ישראליות מן המובילות בארץ - אורלי קסטל-בלום, ליזי דורון, ושושנה יובל.

שחקניות ההצגה נדרשו על ידי הבימאית והמנהלת האמנותית בקבוצת התיאטרון הירושלמי, גבריאלה לב, לבחור את הסיפור.
בדרך זו ביקשה לב להעצים את השחקן, הנמצא בדרך כלל במצב פסיבי שבו הוא "מקבל" ולא בוחר את התפקיד שאותו ישחק. הציפייה היתה שבחירות השחקניות תהיינה מלאות חיים ושונות זו מזו וכך היה.
 
האתגר הבימתי היה לאחד תנועה, מוזיקה ואת המילה הכתובה לבמה התלת מימדית, לגלות משמעויות חדשות דרך הפרשנות ויחד עם זאת לשדר משהו אחיד ובהיר על קולה של האישה הכותבת. כל סיפור מתאר רגשות, מחשבות ודרך של אישה אחרת.
 
גבריאלה לב: "העבודה עם סיפוריהן של ארבעת הכותבות היתה חוויה מלאת סיפוק. כל אחת מהן העניקה לנו בקבוצת התיאטרון הירושלמי מתנה משמעותית באמצעות כתיבתה... כתיבה עברית היתה באופן מסורתי תחום גברי. "הסיפור שלה" מביא לקדמת הבמה לא רק את מילותיהן של הכותבות שנבחרו, אלא גם חולק כבוד לאינספור נשים שקדמו להן ולא כתבו או כתבו בלי להראות לאיש, או כתבו תחת שם גברי." 
 
על הסיפורים והסופרות:

"עוברת אורח" - ליזי דורון

מגולל את סיפורה של שרה'לה המשוגעת הרוצה לתת עדות במשפט אדולף אייכמן. בסיפורה של שרה'לה שזורים סיפורם של האנשים מהשכונה הקטנה בלב תל אביב השקטה של שנות ה – 60 ויחסם אליה נוכח ההתרחשויות.

ספריה של דורון זכו להצלחה רבה, תורגמו לשפות רבות ונמכרו בלמעלה מ-40,000 עותקים. בשנת 2008 נבחרה דורון על ידי עיתון ווג הצרפתי כאחת משבעת הסופרים הישראלים המשפיעים ביותר. ספרה "למה לא באת לפני המלחמה" עובד בדרזדן שבגרמניה להצגה. בשנת 2003 זכתה דורון בפרס בוכמן הניתן מטעם ארגון יד ושם, ובשנת 2007 זכתה דורון בפרס ז'נט שוקן על מכלול יצירותיה.

ספרה "התחלה של משהו יפה", נבחר בשנת 2007 על ידי העיתון השווייצרי "נויה ציריכר צייטונג" לאחד מ-30 הספרים הטובים של אותה שנה. זכתה בפרס ויצ"ו איטליה לספרות יהודית לשנת 2009.‏ זכתה בפרס קוגל לספרות בשנת 2011.
 


        הסיפור שלה (צילום: יח"צ)

"יומהולדת אחרון" - שושנה יובל

הסיפור מובא בקולה של בת לאם חולת אלצהיימר, מתרחש במסיבת יום הולדת. האם מאבדת את הזיכרון ואינה מזהה עוד איש, ומנסה בדרך מעוררת רחמים לשמור על שארית כבודה העצמי. סיפור זה בוחן את הקוטב השני, חיים ארוכים המסתיימים בגלישה אל תוך האין. 
  
שושנה יובל (לבית שטיין) נולדה בדנציג (כיום: גדאנסק, פולין) בי"ב בטבת תרצ"ז, 27 בדצמבר 1936. אביה היה סוחר פרוות. בגיל 3 עלתה עם משפחתה ארצה. גדלה והתחנכה בתל-אביב, בה סיימה את גימנסיה "הרצליה". למדה סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלמה בעבודה קהילתית בארצות-הברית.  

 "עשן לבן" - תמר צורן

סיפורה של נערה המתמודדת עם מחלת הדיכאון. לכאורה נערה רגילה שלא קרה לה שום דבר דרמטי או נוראי. היא המגיעה למחלקה פסיכיאטרית לאחר שבלעה כמות גדולה של כדורים. היא סובלת מדיכאון, וכמעט אינה מדברת או מתקשרת. היא פוגשת מטפלים ובסופו של דבר פורצת את מחסום השתיקה ומדברת על הכאבים, פורצת דרך ובסופו של דבר מצליחה לחיות שוב מחדש.

תמר צורן חיה כיום בצפון הארץ, עובדת כמידענית, ונשואה פלוס שניים. את הספר, כתבה משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא תחושת השליחות לחשוף מה היא באמת מחלת הדיכאון, והשנייה היא הרצון והצורך לכתוב, ולהוציא את הסיפור שלה מחושך לאור. באמצעות הכתיבה ניסתה לשלוח עזרה למי שמרגיש דומה. לספור מסר אופטימי, שגם מן המצבים הנוראיים והקשים ביותר ניתן להשתקם.

"שתיקת המבקר" - אורלי קסטל-בלום

סיפורה של אישה הנדחית ומסולקת מבית ספר למשחק. מתאימה למסגרת או צריכה להשתלב בעבודה פקידותית.

אורלי קסטל-בלום החלה לפרסם את יצירתה בשנת 1987. היא "התגלתה" על ידי העורך הספרותי חיים פסח, שעבד אז בהוצאת עם עובד, שם פורסם קובץ הסיפורים הראשון, "לא רחוק ממרכז העיר". את פריצתה הגדולה לזירת הספרות המקומית עשתה עם פרסום הרומן "היכן אני נמצאת".

ספר נוסף שזכה להערכה רבה הוא הרומן "דולי סיטי", שעוסק באימהות בישראל. בשנת 1990 הוענק לה פרס תל אביב, בשנת 1993 הוענק לה פרס אלתרמן, בשנים 1994, 2001 ו-2011 הוענק לה פרס ראש הממשלה ליצירה ובשנת 2003 קיבלה את פרס ניומן. קבוצת

ההצגה "הסיפור שלה" תתקיים ב-26 בינואר וב-24 בפברואר 2014  בשעה 20:30 בבית מזי"א לתיאטרון בירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-6244584