תיאטרון - הגרסה ההודית ל"ריברדאנס"

מחזמר הודי רב משתתפים? "ה"ריברדאנס" הבא? סוג של סטארט אפ-ישראלי –הודי? כמעט כל התשובות נכונות כשמדובר ב"בהרטי", שעולה החל משבת הקרובה (10 בספטמבר 2005) במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב.

עורכת דין ומפיקה

אברהם דשא פשנל, מעולם לא היה בהודו אבל זה לא מנע ממנו לחלום על הפקה אדירת ממדים שתביא התרבות ההודית לבמה. גם עודד פלדמן, המפיק של "בהרטי", שהגשים את חלומו של פשנל לא היה מעולם בהודו.

מי שהפיקה בפועל את המופע לצד גשש פשנל (הבן של) היא ענת ברנשטיין רייך, שבמקצועה היא בכלל עורכת דין ומנהלת חברה לפיתוח עסקי למדינות מתפתחות עם משרדים בבומביי. ברנשטיין מכירה היטב את הודו. ולפשנל היא התוודעה בארוחת ערב אצל שגריר הודו בישראל, שם הוא העלה בפניה לראשונה את הרעיון להפקה, והיא הציעה לו את שירותיה לגיוס כספים בתת היבשת.

"פשנל מעולם לא היה בהודו, הרופאים שלו לא הרשו, וזה לא היה ריאלי, אבל הוא השלה את עצמו שהוא נוסע והודיע לי שהרופא מרשה לו. הוא הכיר את השירים ההודיים בעל פה ואהב את המוזיקה. גם הבן שלו גשש היה משוגע לדבר - ראה מאות סרטים ועשה את כל עבודת המחקר על הדבר הזה. בסופו של דבר גשש לקח את זה קדימה".

אחרי שברנשטיין נכנסה לתמונה החל המסע שלה עם גשש דשא לגיוס משקיעים בהודו ולבניית תכנית עסקית. היא התייחסה לעניין כמו ליזמה עסקית לכל דבר - "אני בן אדם של סטארט-אפ. הקמתי כמה סטארט-אפים בחיי וזה כמו סטארט-אפ – להחדיר למשקיע את הקונספט ולהסביר לו את החזר ההשקעה, ולמה זה עסק טוב" .

- איך הגיבו אנשי העסקים בהודו ליוזמה כזו, שבאה דווקא מצד ישראלים?

"הם הגיבו באהבה גדולה – ראו את התשוקה ואת הדדיקיישן, הנאמנות והאדיקות לרעיון, ומאוד התרשמו מהידע הנרחב שהיה לנו על תעשיית הסרטים ההודים – היוצרים, המוזיקאים, סרטים מלפני 30 שנה שהכרנו, זה מאוד הרשים אותם, ונתן נקודת בונוס בשיחה הראשונית כשידענו לשיר את השירים או לנקוב בשמות של מוזיקאים וזמרים כדבר שבשגרה".

"קהל היעד הוא מערבי"

- יש בכלל מחזות זמר בהודו?

"אין דבר כזה בהודו. יש מיוזיקלס בבוליווד אבל אין דבר כזה מיוזיקל און סטייג`. חלק מהעבודה הייתה לא רק לשכנע שיש ביזנס טוב אלא להסביר את הקונספט. תרבות התיאטרון לא קיימת בהודו כמו שאנחנו מכירים. אנשים יוצאים לסרטים אבל לא יוצאים לתיאטרון, יש מעט מאוד להקות תיאטרון וזו לא פרנסה לאף אחד".

- זאת אומרת שלא חשבתם להעלות את ההפקה בהודו עצמה?

"מראש ההפקה לא נועדה להיות מוצגת בהודו. קהל היעד הוא מערבי – את השירים התאמנו לאוזן המערבית, לטונים שבהם קהל מערבי רגיל לשמוע מוזיקה כי אחרת אנשים היו קופצים מהגג. ההודים שומעים מוזיקה בטונים הרבה יותר גבוהים".

לאחר גיוס המשקיעים היה צורך לגייס אנשי מקצוע בהודו - "תסריטאי , כוריאוגרפים, מעצבי תפאורה ותלבושות, מוזיקאים, תזמורות, אנשי צוות, מפיקים - אלף אנשים. אופרציה ענקית".

- על פי איזה שיקולים לוהק צוות ההפקה הישראלי-הודי, איך קבעתם היכן לשבץ ישראלים והיכן הודים?

השיקולים היו מקצועיים בלבד. האספירציות של המופע הן בינלאומיות , והוא מיועד לאולמות הכי גדולים באירופה ובארצות הברית. לא יכולנו להרשות לעצמנו להתפשר. לקחנו כוריאוגרפים מובילים בהודו - אנשים שקשה לגייס אותם לסרטים בבוליווד. לגבי אנשי הצוות הישראלים - במבי (אבי יונה בואנו) הוא מעצב תאורה מהראשונים באירופה. עיקר העבודה של אייל סלע (המנהל המוזיקלי) בשנים האחרונות היא עם מוזיקה הודית הוא מכיר את הכלים ואת המקצבים – והיה לו מאוד קל לעבוד עם המוזיקאים ההודיים. הוא חי בזמנו בהודו, מבין את הודו. כמובן שקל לנו יותר לעבוד עם מישהו ישראלי".

תסריטאי הודי ציוני

למרות ש"בהרטי" מוגדר בפרסומים המוקדמים כמחזמר, ההגדרה איננה מדויקת לגמרי. "זה לא ממש מחזמר, ההגדרה הנכונה היא מופע ענק שמעלה את הודו על הבמה באמצעות ריקודים וסיפורים מהאגדות ההודיות ומהמיתולוגיה, עם התייחסות לאלים וגם דרך מסכים ענקים שמביאים תמונות וידאו מהודו, שצילם עומרי טאוב במשך חצי שנה - נופים של הגאנגס, בומביי, החופים של קרלה, ההימאליה, רג`אסטן. זו טעימה מהודו.

"המודל שלנו זה `ריברדאנס`, שלקחו את התרבות האירית – ריקודים וסיפורי עם ועיבדו אותם למופע. אנחנו רוצים להגיע להצלחה מסחרית של ריברדאנס. פשנל התנסה כבר בתחום הזה – הוא הפיק בזמנו את `איפיטומבי` – מופע של תרבות דרום אפריקה והפקה ברזילאית בשם `אובה אובה`, שנקנתה על ידי משקיעים ורצה עד היום בלאס וגאס".

- אבל מי שהפיקו את ריבר דאנס היו אירים, ואתם ישראלים שמנסים לספר את התרבות של הודו, יש שיאמרו שזה סוג של קולוניאליזם תרבותי

"זה לא קולוניאליזם. זה שיתוף פעולה תרבותי אני לוקחת את היכולות שלנו בהפקה, ואת היכולות התרבותיות שלהם ומשלבת אותם. אני לא לוקחת את אוהד נהרין לעשות כוריאוגרפיה של ריקוד הודי. אנחנו נותנים במה לתרבות ההודית וליוצרים הודים.

"הרעיון לתסריט של המופע היה של התסריטאי קמלש קנדה (מבכירי תסריטאי הודו) , שמונה על ידי המשקיע. הרעיון שלו היה להביא את הודו לעולם – הודו באור אחר לגמרי מהאור המוכר של סלאמס ועוני – התרבות של הודו, מגוון הריקודים, התרבויות, איך נראית חתונה הודית - והכל נעשה על הבמה. התסריטאי, שאני קוראת לו הודי ציוני, היה גאה לעשות את העבודה שלו, הוא הרגיש שליחות בכתיבת התסריט – הזדמנות להביא לעולם את הודו כמו שהוא אוהב".

צלילי הבהרטי – אייל סלע פינת גורדון
בוליווד על במת המשכן
מועדי מופעים