אורנה פורת, מן השחקניות הדגולות של התיאטרון הישראלי, כלת פרס ישראל לתיאטרון, הלכה לעולמה בגיל 91 היום (חמישי, 6 באוגוסט) לפנות בוקר.

מחר, יום שישי, 7 באוגוסט 2015, יוצב ארונה בשעה 9:30 יוצב ארונה על בימת אולם קאמרי 1. האולם נקרא על שמו  של השחקן יוסף מילוא ואורנה פורת  נלחמה על כך.

בשעה 10:00 יתקיים על הבמה טקס האשכבה של אורנה פורת שהיא גם אזרחית הכבוד של העיר תל אביב-יפו במעמד ראש העיר רון חולדאי.

אורנה פורת תיטמן ליד בעלה יוסף פורת , איש המוסד. ההלוויה תתקיים בשעה 12:00 בבית העלמין באזור חבל מודיעין ליד מושב חדיד.

פורת השאירה אחריה בן ובת ונכדים.
ההצגה האחרונה של אורנה פורת על בימת הקאמרי היתה הצגת היחיד "אור וצל", ערב שירי לאה גולדברג, שביימה בתה ליטל פורת.

פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1979, זכתה בשלושה פרסי כינור דוד, ובעשרות פרסים נחשבים אחרים. כמו כן היא זכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב ובעוד שורה של עיטורים שהוענקו לה על ידי מוסדות בארץ ובחו"ל. היא הקימה את "תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער".

קורות חייה

אירנה קליין נולדה בעיר קלן שבגרמניה ב-1924 למשפחה גרמנית לא-יהודית. אביה היה בן למשפחה קתולית, בעוד אמה נולדה במשפחה פרוטסטנטית (לותרנית), אך בחרה להיות אתאיסטית והתעניינה ברעיונות סוציאליסטים. בגיל 10 עברה המשפחה לעיר פורץ, שם התקבלה לארגון "הנוער ההיטלראי", למרות הסתייגות מפורשת של הוריה.

בתום לימודי התיכון, בשנים 1942-1940 למדה אירנה משחק בבית ספר לתיאטרון בקלן. ב-1942 התקבלה לתיאטרון מקצועי בשלזוויג ושם עוד בזמן השלטון הנאצי, התוודעה לדבריה לראשונה לגורל היהודים בשואה:
"בעלה של אחת העובדות בתיאטרון חזר לעיר עם התמוטטות עצבים. הוא היה שומר במחנה ברגן בלזן והוא סיפר וסיפר ובכה וסיפר וכך נודעו לנו כל הפרטים הכי מזעזעים. ואני חשבתי שזה לא יתכן, הוא לא נורמאלי. אבל קלטתי שבכל זאת משהו היה נכון. ואם יש בזה משהו אני לא יכולה להישאר בגרמניה. בבי בי סי לא דיברו על מחנות הריכוז" סיפרה בריאיון לדן לחמן באתר "אימגו".

לאחר סגירת התיאטרון נשלחה לתעשייה הצבאית הגרמנית והפעילה זרקורים על מנת לגלות מטוסי אויב. בהשפעת פועלי הכפייה הרוסים והפולנים שפגשה שם, ביקשה לאחר המלחמה להגר לרוסיה ונחקרה לשם כך במודיעין הצבאי הבריטי, אצל קצין דובר גרמנית בשם יוזף (יוסף) פרוטר, חייל הבריגדה היהודית שמוצאו היה בעיר קלן. הם התאהבו והיא החליטה לעשות צעד חד ולעלות עמו לארץ ישראל.

בשנת 1947 עלו השניים (מעתה: אורנה ויוסף פורת) ארצה. החברה הישראלית קלטה אותה בזרועות פתוחות. פורת עברה תהליך גיור שבסופו זה אימצו אורנה ויוסף שני ילדים.

ב-1948, זמן קצר לאחר עלותה ארצה, הצטרפה פורת לתיאטרון הקאמרי. ביצעה תפקידים גם במסגרת תיאטרון הבימה, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטראות בחו"ל.

בין התפקידים הרבים שביצעה: "ז'אן דארק" (תפקיד ראשי), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (תפקיד ראשי), "מרי סטיוארט" (תפקיד ראשי), "הלילה השנים-עשר" (אלקטרה וויולה), "חתונת הדמים" (האם), "היער" (ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה), "ביקור הגברת הזקנה" (תפקיד ראשי) , "קוריולנוס" (וולומניה), "נשות טרויה" (הקובה), "בית ברנרדה אלבה" (ברנרדה), "הנהג של מיס דייזי" (מיס דייזי), "מירל'ה אפרת" (מירל'ה), "שיינדלה" (הרעבעצן), "אחרון ימיה" (תפקיד ראשי).

פורת שימשה גם כבמאית, בין היתר בהצגות "אנה פרנק" ו"ז'אן דארק".

מלבד היותה שחקנית מוכרת, פורת הקימה וניהלה את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי" שפעל בשנים 1965–1970 ולאחר סגירתו הקימה ב-1970 תיאטרון לילדים ולנוער הנקרא על שמה ופועל עד היום, וכיהנה עד למותה כנשיאת התיאטרון. פורת גם הייתה ממייסדי ארגון אסיטז' העולמי (המרכז לתיאטרון ילדים ונוער) והקימה את הסניף הישראלי של הארגון.




אורנה פורת (צילום: הרמתי)


אורנה פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1979). היא זכתהבשלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974, 1980), בפרס ברנר,‏ בפרס רמח"ל לאמנות הבמה (1956‏), בפרס "ורד הכסף" מטעם "מעריב" 1979,‏בפרס מאיר מרגלית (1983),‏בפרס א.מ.ת (2005  ובפרס הוקרה מיוחד בשנת 2007/8 במסגרת פרס הבמה לילדים ונוער.

כמו כן זכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב ובעוד שורה של פרסים ועיטורים שהוענקו לה על ידי מוסדות בארץ ובחו"ל.

בשנת 1979 הופק על ידי הטלוויזיה הישראלית הסרט "אורנה" - סרט תעודה בן 50 דקות על חייה של פורת בת ה-45, שהפיק איציק קול וביים יגאל שילון. בסרט השתתפו גם שמעון פינקל, חנה מרון, מרים ברנשטיין-כהן ועוד.

ב-1997 שיחקה בסרט "אהבה אסורה". בשנת 2010 שיחקה בסרט "התפרצות X" בבימוי של איתן צור.