תיאטרון - רונה קינן – ההבטחה מתגשמת

רונה קינן היא אחד השמות החמים במוזיקה הישראלית כבר תקופה ארוכה. שיתוף הפעולה שלה עם ערן צור באלבום "אתה חברה שלי" שבו הלחינו וביצעו משירי יונה וולך, ומאוחר יותר עם טל גורדון באלבום המשותף "רציתי שזה לא יגמר", מיקמו אותה ככשרון עולה ויצרו לה תדמית של רוקרית מלנכולית ואפילו כועסת במקצת.

בשלוש השנים האחרונות החלה קינן לעבוד על אלבום משלה, לקחה את הזמן, כתבה תחילה באנגלית ואחר כך בעברית ולא נתנה ללחץ דעת הקהל המחכה לכשרון החדש להשפיע עליה. התהליך היצירתי הביא אותה בימים אלו להופעות ולאלבום בכורה בשם "לנשום בספירה לאחור" שיצא באפריל. בדרך היא גייסה לצדה את יזהר אשדות כמפיק וכן אמנים צעירים בולטים כמו אדם שפלן ועמרי הנגבי. החיבור הזה בין רוק ישראלי קלאסי לסצינה החדשה בולט ביצירה שלה ועוד נחזור אליו.

הקהל של רונה קינן (ויש לא מעט) כבר מאבד את הסבלנות שלו לקראת צאת האלבום. שעה לפני תחילת ההופעה תיאטרון תמונע היה כמעט מלא ובכניסה התגודדו צעירים רבים שניכר בהם שכבר ראו הופעות שלה. כאשר עלתה קינן לבמה, המדרגות והמעברים היו מלאים לגמרי. את קינן מלווה צוות הפקה מיומן שמעודד את ההתלהבות סביב ההופעות והתקליט החדש. בכניסה לאולם חילקו בחינם את הסינגל הראשון "אהבה שקופה" וגייסו כתובות אי-מייל לרשימת הדיוור המתפתחת.

עם תחילת המופע מתברר שהתדמית שנוצרה לקינן בשיתופי הפעולה המוקדמים שלה כבר לא נכונה. יוצרת צעירה, רק בת 24 ועדיין מבוישת במקצת אבל על הבמה היא כבר כמעט מקצוענית. הגשת השירים נקייה, מלאת ביטחון ונעשית בהרמוניה נהדרת עם ההרכב החזק שגיבשה מאחוריה.

קינן מזכירה בקולה ובסגנון ההגשה שלה את חווה אלברשטיין. קול מחוספס, כמעט חרוך שנותן תחושה קברטית ומתחבר מצוין לא רק לרוק אלא גם לשנסונים ואפילו לבוסה נובה (ב"סיפור מגירה" המצוין).

הסינגל הראשון, "אהבה שקופה" מאכזב ולא ברור לי למה דווקא הוא נבחר להיות הסנונית הראשונה של האלבום. העיבודים לשירים לעומת זאת, מחוברים מאד לרוק ישראלי עכשווי. חלק מהם מזכירים בקצב ובסגנון את המוזיקה של "הבילויים" ושל "בום פם". שפלן והנגבי, ששיתפו פעולה עם להקות אלו, מופיעים כשותפים בתהליך הפקת האלבום ונחשבים ליוצרים דומיננטיים בסצינת השוליים המתגבשת סביב מועדון ג`ה פן לאחרונה.

במהלך הערב קינן נעה בטבעיות מאנגלית לעברית, מרוק עצבני לשירי אהבה נוגים ומסיימת את המופע בשירה בליווי גיטרה בלבד. כל אלו יוצרים ערב שוטף ומהנה, בהחלט חוויה מוזיקלית מקורית, מעניינת ומרעננת. אמנם יש עוד מה לשפר מבחינת התקשורת עם הקהל וסגנון ההגשה, אבל זה כנראה קשור לחוסר הניסיון היחסי. השירים, רובם פרי עטה של קינן, מבטיחים אלבום מצוין שמבשר כנראה על התגשמות ההבטחה. אפשר כבר להתחיל לחפש את ההבטחה הבאה.

עידן רינג