תיאטרון - סקירת הסינגלים של מיכל בן דוד

סקירה עגומה מעט הפעם – שני חידושים מאכזבים (מי יותר מי פחות), גבריאל בלחסן במנת יתר של מציאות קשה וסינגל שני בינוני לנינט. טוב שיש דודו טסה.

דודו טסה - "מעליות"
(הד ארצי)

דודו טסה הוא מוזיקאי שאני מאוד מאוד מעריכה. הוא הולך עם המוזיקה שלו ועם הקו האומנותי שלו, ולא נכנע לכל מיני טרנדים חולפים בשוק המוזיקה. עכשיו בדואט משותף עם רוני אלטר ("מטרופולין") הוא מתאר את האהבה בצורה שעוד לא פגשתי. טקסט עמוק ויפהפה שמתאר איך זה שכל החיים הן עליות ומורדות, אבל יש איזה מבט אחר של מישהו אהוב שמצליח לחבר אותך למי שאתה באמת, ולמי שאתה בתוך זוגיות. כל זה מצטרף לגיטרות הפשוטות ולקול הנוגע של דודו טסה והופך את "מעליות" לאחד השירים הטובים ששמעתי בזמן האחרון.

גבריאל בלחסן -"העוקד, הנעקד והמזבח"
(התו השמיני)

הגיטרות של גבריאל בלחסן ("אלג`יר" לשעבר) והקול שלו משתלבים באורח מצוין במילים הנוקבות של "העוקד והמזבח", הרווי סמלים וסימנים של אלימות. הטקסט קשה, אפל ועצוב. אבל, וזה כבר עניין של טעם, בעיני יש יותר מדי מציאות כמו שהיא בשיר הזה. בשבילי זה קשה מדי, אפל מדי ועצוב מדי ומבחינתי זה לא שילוב מנצח.

נינט טייב – "הכל יכול לקרות"
(הליקון)

אחרי הטוטליות והמלנכוליות בסינגל הראשון שלה, השני של נינט טייב, "הכל יכול לקרות", הוא משב רוח של אופטימיות. הסינגל החדש טוב פחות מהקודם. הוא בנאלי יותר וקיטשי יותר. אם כי המילים של אביב גפן פוגעות כמו תמיד ישר במטרה – "קח שבר ועוד שבר, ותדביק אותי, עוד פעם מחדש, עד המבול הבא, עד שלא יכאב כבר, עד שירגע". אביב גם תורם קולות רקע בשיר, שמוסיפים קצת חיספוס לקולה הצלול של נינט. שיר אהבה שלא הצליח לגרום לי להתאהב.

הצרובים - "תן לשים ת`ראש על דיונה"
(פדי הפקות)

מאז 1976 נדמה שאין יום עצמאות אחד בלי שידור מחזורי של "גבעת חלפון אינה עונה". שיר הנושא של הסרט, "תן לשים ת`ראש על דיונה" זכה לגרסה מחודשת של להקת הצרובים, שחבריה מתמחים בחיקוי זמרים ישראליים דוגמת שלמה ארצי, עמיר בניון, מרגול ועוד. מצבור החיקויים הזה לא מתקרב לגרסה המקורית ואף עושה לו עוול. זה ממש לא עובד.

קורין אלאל - "פסק זמן"
(התו השמיני)

ועוד חידוש בקנה. קורין אלאל עושה לי את זה בגדול והסתקרנתי לשמוע את החידוש שלה ל-"פסק זמן" של אריק איינשטיין ושם-טוב לוי. אבל איכשהוא הפעם קורין לא מצליחה כל כך למלא את הנעליים הגדולות של איינשטיין. הקול הסדוק שלה לא מצליח להחזיק את המילים הקסומות של השיר. ליווי החליל שהיא מקבלת מוסיף איזה שהוא נופך חדש, אבל גם אחרי שמיעות חוזרות ונשנות אני עדיין חושבת שאין כמו הביצוע של אריק איינשטיין. כשהוא שר, אני באמת מאמינה שזה רק משבר קטן וזה חולף, ושאולי פשוט צריך לקחת פסק זמן.