סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2014 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן הדיבוק – בין שני עולמות
 

 
 
ההצגה החדשה של רנה ירושלמי מעוצבת לתפארת התיאטרון הפיזי והאסתטי ומרגשת בעוצמתה


ערעור על הרומנטיקה
 
מה אנחנו יודעים על הקבלה, על מנהגיה, מקורותיה ומעלליהם של אלה שנכלאו במוסרותיה ובכבליה, ומנסים, לעתים אף כופים, את עולמה כציווי אופנתי השב ופוקד את הסביבה הנבערת מדעת? התשובה המדויקת, במרבית הסיכויים לכך, היא במילה אחת – כלום. כלומר משהו לא מוגדר, זעיר, שולי, זניח ובהחלט לא מהותי. פה ושם אנחנו יודעים לצטט, ומעת לעת מצביעים על מורת-הנבוכים מדונה כעל מקור השראה והשפעה. ויש, ואני ביניהם, מי שעולם הקבלה נוצק בתודעתם בזכות הצגת "הדיבוק" ההיסטורית של הבימה, ואולי בכלל באשמתה של הצגת המופת ההיא.
 
אבל "הדיבוק" החדש, שרנה ירושלמי הביאה עכשיו לאנסמבל עתים מניו יורק, שם עשתה זאת לפני 20 שנה, הוא ערעור מוחלט על כל הרומנטיקה שנארגה במחזהו של ש.אנ-סקי בתרגומו של ח.נ. ביאליק וסביב המשיחיות שנדבקה בעולם הקבלה מראשיתה. זה ערעור שנוצר דווקא מתוך ההליכה המוקפדת לפרטיה של ירושלמי אל מקורות כמו ספר הזוהר, ואל מנהגים שונים. ההצגה של ירושלמי מעבירה את כובד המשקל מסיפור אהבה עזה כמוות אל עולם שהוא עמוק ומפחיד כשאול.
 
בגרסתה, המעבדת את מחזהו של המחזאי היהודי-אמריקני לאון כץ, שנכתב בעקבות מחזהו של אנ-סקי ( בתרגומו הצלול של  דורי פרנס) חנן איננו רק תלמיד חכם הקורא תיגר על האורתודוכסיה הדתית (גם אם ברגע מסוים כאשר הצדיק ונאמניו מתחילים במלאכתם הוא נראה כמו ישו הכלוא בצלב),  אלא  - משוגע, שיודע לצטט ולשחק באותיות ומילים, כמעט כופר בעיקר, ההולך שולל אחר תורת הכשפים של מורהו. כך הוא עובר לעולם האחר שממנו ייצא למסע ההרס של אהובתו לאה, ימנע את נישואיה ורוחו תיכנס במשגל לתוך גופה ותשכון בה עד שגם היא תמות ונשמתה תתאחד עם שלו.  הרב עזריאל, שאמור לסלק את הדיבוק המטורף מגופה, יוצא אף הוא למסע הזוי, מקביל, שיטעין את מצבריו בכוח הנורא – כוחם של מכשפים – שיגבר על סרבנות הדיבוק.
 
ירושלמי התחכמה במידה רבה לעלילת הטירוף כשהציבה אותה בתוך מסגרת חיצונית שפויה של זוג יהודים דוברי אידיש (דינה לימון ויוסי סגל) שהערותיהם ואבחנותיהם על המתרחש מתורגמות לעברית על ידי "מתרגם" (זאב שמשוני) – ואולי צריך לומר "מדיום" – שהוא גם אותו משולח מהמחזה המקורי, תרתי משמע.  השלושה מעניקים למתרחש דרגה מסוימת של קינה על עולם יהודי שחרב. אולי זו רק התחושה שנוצרה בי מלכתחילה, ונותרה בי כדיבוק.
 
חומרים מכשפים
 
מה שברור לי הוא שההצגה הזאת של רנה ירושלמי נוגעת, או מתכתבת כמאמר היום, בחוויית ההצגה ההיא של הבימה שאותה זכיתי לראות בילדותי ובנעוריי. אז זו הייתה הצגה מדהימה, שרישומה לא פג כבר עשרות שנים, וכאן יש הצגה מדהימה. שתי הצגות שהן קרובות מתוך היותן אחרות, שונות מאוד במהלכיהן ובמרקמיהן – ועם זאת אפילו בעיצוביהן השונים לחלוטין – ובכל זאת אחוזות זו בזו כדיבוק. כנראה שיש משהו בחומר הזה שמכשף את היוצרים ואת המבצעים, ואצל רנה ירושלמי המושג "דיבוק"  מתאר היטב את מרכיב העיצוב הפולחני של גישתה אל החומר, אל העיצוב הבימתי ואל המשחק של להקתה הגדולה.
 
ההצגה, שעליה צופים מהצד צמד היהודים והמתרגם שלהם, מתרחשת על במה מרובעת מוגבהת כמזבח, בעיצובו של אורי און – כולל האבזרים ושנכנסים ויוצאים, ואשר תאורת הכשפים של אבי יונה בואנו (במבי) יוצרת בה מעגלים ותיחומים ומדגישה את האפל והמעיק.
 
יהודית אהרון עיצבה תלבושות כהות, שחורות, בעלות זיקה ברורה ללבוש היהודי המסורתי, ותלבושות לבנות או בהירות לכל, לחברותיה, לרוחות המתים, וצבעוניות עליזות "אמריקאיות" לאורחי החתונה שרוקדים לצלילי הלהיט "ביי מיר ביז טו שיין" בביצוע הקלאסי. רן בגנו כתב מוזיקה שנוגעת במוטיבים יהודיים, יוצרת אפקטים מרשימים, וברגעים מסוימים אפילו נדמית כמצטטת או לפחות מתייחסת אל מוטיבים מהמוזיקה שיואל אנגל כתב להצגת הבימה. מוזיקה נוספת ששולבה בהצגה היא של רונן שפירא.
 
משחק פיזי
 
ואולם אמנות העיצוב של רנה ירושלמי היא בראש וראשונה בעיצובן של תמונות מרשימות בעוצמתן כמו תמונת התפילה בתחילת ההצגה, תמונת הטירוף של חנן המתפלש בבוץ, ואחר כך בין כלונסאות-מראות, או תמונת הכניסה של הדיבוק לגופה של לאה, ואחר כך המאבק המתחולל בגופה, תמונות האקסטזה של הצדיק, לפני שפרשת הדיבוק מגיעה אליו, המסע שלו בין כל הרקיעים והכוכבים בחיפוש אחר הנוסחה הגואלת, ואחר כך במהלך הגירוש, ועוד רגעים קטנים או גדולים ומרתקים. ואפילו תמונת ריקוד החתונה הצבעונית החריגה שאיננה אלא ריקוד הקבצנים של תחום המושב ברוסיה הצארית בתחפושת נובו-רישית-יהודית-אמריקאית.
 
כל אלה מקבלים את הייחוד שלהם, את העומק ואת הכוח הזורם מהבמה באמצעות  משחק שהוא פיזי מאוד, עם הרבה תנועה, ולא אחת נראה כאחוז דיבוק. כי כן, בהצגה הזאת נראה שרנה ירושלמי כישפה את להקתה, שכוללת שמונה שחקנים צעירים (גזית קולטון, לירון חי ביטון, רועי שולברג, מיקי ברקן, גיא חרמון, רותם לוי, שרון ליפקינד ואסיה נייפלד) שמתפקדים כתלמידים, שדים, רוחות מתים, חתנים, כלות ועוד ויוצרים מקהלה בימתית המסייעת לשבעה השחקנים האחרים.
 
דינה לימון ויוסי סגל מעודנים מאוד כזוג היהודים, וזאב שמשוני מתרגם אותם עידון תואם, ומוסיף נדבך של סמכות בקטעים שבהם הוא מסביר את המתרחש כאותו משולח. אלחי טוב בתפקיד אלחנן, המורה של חנן, וענייני בתפקיד אביה של לאה. אייר וולפה בתפקיד לאה מרשימה ובעיקר בביטוי הפיזי שלה כאחוזת דיבוק. עמנואל חנון בתפקיד חנן נושא על כתפיו  את עיקר המערכה הראשונה במשחק מרגש מאוד שבו הוא חושף יכולות קוליות ופיזיות, ונעם בן אזר מרשים ומרתק בעוצמת העיצוב של הרב עזריאל.
 
הצגת "הדיבוק" הזאת היא אחד מהישגיה החשובים והמרתקים של רנה ירושלמי, ותעודת כבוד לאנסמבל עתים. 

למועדי מופעים >

13/07/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (7 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
7. ועוד: הגבר והאישה היהודים משנות השלושים
רונית , (30/11/2009)
6. רק אחרי שחזרתי מההצגה הביתה והתחלתי
רונית , (30/11/2009)
5. איפה זה ההצגה עם הבובות?
נחמן , (11/06/2009) (לת)
4. ההצגה היתה משעממת ופטאתית
אחד שראה וסבל , בתאטרון (19/04/2009) (לת)
3. מדהימם!!!מומלץ
י , מרכז (21/08/2008)
2. סבל בל יתואר
מעיין , ירושלים (19/07/2008)
1. אתה באמת חושב ככה צבי?
ואותי ההצגה שעממה , (17/07/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות