בשבוע שעבר החלו אירועי "הרמת מסך" , פרויקט המאפשר ליוצרי מחול עצמאיים להפגין את כישוריהם, ומרכז סוזן דלל התעורר לחיים. למי שעדיין לא מכיר את הפסטיבל יש עדיין הזדמנות להרים מסך עד ה- 24 בנובמבר, ולהתענג על מגוון מרתק של עבודות. בין ההקבצים שראיתי בלטו במיוחד שני יוצרים - יוסי ברג עם "אופטיק" ויסמין גודר שהעלתה את "שתיים שעשוע ורוד".
נוכחות בימתית ממגנטת
"אופטיק" של יוסי ברג פותח את "מסך 1 " ומשאיר את הצופים עם טעם נפלא של עוד. ברג רוקד לבדו על הבמה, ללא תמיכה מוזיקלית, וכל תנועה בגופו אומרת שירה. דווקא הדממה מבליטה את כוחו של ברג, את עושר הכוריאוגרפיה, ואת נוכחותו הבימתית הממגנטת. בחלל ריק מצליח ברג ליצור עולם ומלואו. מעגל חיים שגם אם בא אל סופו, איננו תם. כמו באשלייה אופטית, כשעוצמים עיניים דמותו של ברג חוזרת אל בין החיים..
המעצבת דליה לידר יצרה לברג חליפה נהדרת שעוזרת לרקדן להקטין את החיכוך עם האוויר, ולזרום כמי שחוקי הגרוויטציה אינם חלים עליו. בתנועותיו העדינות והמדויקות, גם כשיוסי ברג על הקרקע הוא למעשה עף. יצירה בעלת אסתטיקה וניקיון מרגשים. ויש גם גימיק מתובל היטב בסוף.
דיאלוג בין גופן לכסותן
הערב של גודר מורכב משלושה פרקים אותם מבצעות גודר והרקדנית איריס ארז. כמו בעבודות הקודמות שלה, גם כאן משיבה גודר לאותו מבט ארכיטיפי הבוחן את האישה. לרגעים היא נענית לו, לרגעים מתגרה בו, ולרגעים משתמשת בו על מנת לבחון את גוף האישה ולפרוץ טאבואים.
על במה מינימליסטית - רצפה לבנה התחומה בקירות שחורים, מונחים שני כיסאות ושתי טלוויזיות המתפקדים במרווחים שבין הפרקים. הפרק הראשון הוא מעין תמצות המופע הקודם של גודר "אולם". אותן "רקדניות מועדונים" מיוצגות על ידי שתיים שהן למעשה אחת. שנים של עבודה משותפת בין יסמין גודר לאיריס ארז יצרו דמיון מפעים בין גופיהן ויכולתיהן הפיזיות, עד שנדמה כי האחת היא רפליקה של האחרת. הדמיון מגיע לשיאו ברגע מרתק של מחיקת הזהות באמצעות כיסוי הפנים בשערן. זהויות מבולבלות אלו מוצאות את עצמן מחדש במראה האנושית שהן מציבות זו לזו.
הפרק השני מטפל בפער שבין מה שמקובל לבין הרצון האינדיווידואלי. הוא עושה זאת החל בתלבושות המתריסות כנגד ערכי היופי המקובלים, דרך מוזיקה הערוכה באופן מקרטע, וכלה בכוריאוגרפיה שחוזרת על עצמה, תוך שילוב אלמנטים ילדותיים. אם הכוונה הייתה לעורר מיאוס ודחייה אסתטית, אז יש כאן הצלחה.
בפרק השלישי, המפעים מכולם, ניכרת ההתפתחות בשפה של היוצרת. הרקדניות משילות חולצותיהן ומפזזות בחלל כשהן מרכיבות שדיים מלאכותיים בסגנון סידני שרמן). מבחינה כוריאוגרפית מדובר בעבודה וירטואוזית של הרקדניות על דיאלוג בין גופן לכסותן. נדמה כי הנשים של גודר קיבלו החלטה. בתוך המסגרת כובלת ההן הצליחו למצוא את החופש שלהן. תחושת העצמאות שלהן מחוזקת היטב בעבודת התאורה של ג`קי שמש המאפיינת פרק זה – צבעוניות פיוטית שמבליטה את הוורוד המופיע בשם היצירה.
פרקי " שתיים שעשוע ורוד" אינם מפסיקים להפתיע. זו יצירה מאתגרת הן ליוצרים (הרקדניות אינן יורדות מהבמה במשך שעה שלמה של פעילות פיזית תובענית והן בקושי עוצרות לנשום) והן לקהל. מחול עכשווי, מרענן, מנוכר ועם זאת מאד נוגע, כמעט נטול חמלה ועם זאת משעשע . מחול שמצליח להעביר חוויה רגשית ואסתטית יוצאת דופן.
עוד על אירועי הרמת מסך
מאת: לילך דקל
17/11/2003
:תאריך יצירה
|