כ- 100 במאים ובמאיות תיאטרון הגיעו בבוקר יום שישי לתיאטרון הערבי עברי ביפו לאסיפה הכללית הראשונה של איגוד במאי התיאטרון בישראל. לדברי עודד קוטלר הקמתו של האיגוד היא שעה מבורכת ובעלת חשיבות מכרעת ביחס למתרחש על מפת התיאטרון בארץ.
 
בצוות המקים את  האיגוד חברים: עודד קוטלר ( יו"ר), סיני פתר, חגית רכבי, רוני ניניו, נויה לנצט, מיכה לבינסון, אלון אופיר, אורי אגוז,  ארי רמז  ונעם שמואל. האירוע התקיים בתיאטרון הערבי עברי :"בית שהוא מודל של יצירה אמנותית משותפת" כדברי סיני פתר. אדיב ג`האשן ויגאל עזרתי- מנהלי "התיאטרון הערבי-עברי" ברכו את הנאספים .

ח"כ ניצן הורוביץ העומד בראש הלובי התרבותי בכנסת ברך את הבאים ויצא בקריאה לשמירת תקציב התרבות . " התרבות איננה עסק. אי אפשר למדוד אותה לפי ערך של שוק וכסף. בקביעת התקציב יש לקחת בחשבון איכות , חדשנות ויצירה מקורית. כי אם אנחנו לא נעשה זאת – נגיע למקום לא טוב".

סיני פתר סקר את תולדות האיגוד : " בפגישות הראשונות קיטרנו, אחר כך גילינו שיש לנו לא רק בעיות דומות אלא חלומות משותפים. גילינו שרב המשותף בינינו- במאים המביימים בתוך הממסד ומחוצה לו –על המפריד".

סיני פתר מנה את  מטרות האיגוד שנוסחו בידי הצוות המקים וביניהן:

1. ניסוח מחודש של חוזי ההעסקה הסטנדרטיים בין התיאטראות לסוגיהם לבין הבמאים ופיקוח על יישומם. שימת דגש על יצירת תנאי עבודה בסיסיים והכרחיים, אמות מידה לנאותות הפקתית ועדכון תעריפי התשלום.

2. מתן ייעוץ משפטי לבמאי האיגוד וייצוגם במקרים של התנגשות בין יישום מטרותיו המוצהרות של האיגוד לבין התנהלות העלולה להכשיל מטרות אלו.

3. קביעת עמדה של במאי האיגוד כלפי השלכות המשבר הכלכלי על מגוון הקיצוצים בתחום התיאטרון.

4. תביעת מעורבות וייצוג הולם של נציגי האיגוד בכל מוסד, גוף או וועדה הדנים או מקבלים החלטות בתחום התיאטרון. בין היתר בתחום הקצאת משאבים, מינויים לתפקידי מפתח והשפעה על מדיניות רפרטוארית זו או אחרת .

5.  יצירת הזדמנויות ליצירה עצמאית של במאים, ועידוד דיאלוג אמנותי בין חברי האיגוד עצמו ובין האיגוד לגופים מקבילים בתחומי אומנות שונים, בתיאטרון ומחוצה לו. האיגוד רואה בתיאטרוני הפרינג` שותפים חשובים למאמץ לייצר תיאטרון עצמאי, תוך עמידה על קביעת נורמות וסטנדרטים להגנה גם על הבמאים העובדים בתיאטרונים אלה.
6. יצירת קודקס אתי שיגדיר כללים נורמטיביים להתנהלות קולגיאלית בקרב חברי האיגוד.

7. סיוע וטיפוח  של במאים בראשית דרכם.

8. הקמת קרן עזרה הדדית שתסייע ותתמוך בבמאים המצויים במצוקה.
 
רוני ניניו קרא מכתב תמיכה בשם איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה ( שבו חברים  400 במאים), המנהלים היום מלחמת חורמה נגד ערוצי הטלוויזיה המסחריים, על העדר היצירה המקורית וחוסר תקצוב לסדרות וחומרים מקוריים חדשים. ברכות נוספות הושמעו מטעם איגוד מעצבי הבמה וארגון שח"ם. כל הארגונים קראו לפעילות משותפת שתיצור חזית של העוסקים בתיאטרון.

הבמאית אורי אגוז עדכנה כי בימים אלה נעשית עבודה מרוכזת לניסוח תקנון האיגוד, בדומה לאיגודים כדוגמתו הקיימים בארצות שונות כמו אנגליה וצרפת. בתקנון יוגדרו תנאי ההתקבלות לאיגוד, המטרות המשותפות שאליהן יחתור האיגוד, מוסדות האיגוד ופתרון מעמדם באגוד של במאים הנושאים בתפקידים העלולים להיות בניגוד עניינים ממשי לפעילות כל אחד מהצדדים.

עודד קוטלר המשמש כיו"ר של האיגוד סיפר כי בשנות ה-80 , המחזאי והבמאי חנוך לוין היה מיוזמי האיגוד. "אחת התכונות המאפיינות של לוין הייתה יושרו אצלו ההלכה הייתה גם למעשה. אני רוצה להאמין כי רוחו של לוין, היושרה שלו, תשרה גם על האיגוד הזה".

כן אמר קוטלר : "ממשלות ישראל לדורותיהן נטו ונוטות לזלזל באמנויות ישראל. למעשה מעולם כמעט לא נתקיים דו שיח רציני, מבוסס, מלומד וקונסטרוקטיבי באשר ליחסי הגומלין בין שלטון וממשל לבין אמנים ומוסדותיהם. המרב שנעשה בשנים האחרונות היה קביעת קריטריונים להקצבות התמיכה הממשלתיות. כל זה כדי לעשות לכאורה צדק לכל השחקנים על הלוח. אך התוצאה הייתה חבוטה ופוגענית. השיתו עלינו קריטריונים אך המימוש הכספי שלהם שאף לפחות ופחות. כמה זמן עוד יידרש מהממשל עד שיכיר, למשל,  בתופעה הנהדרת הזאת של התיאטרונים העצמאיים, הקטנים והצנועים, במסגרתם נעשות לעתים קרובות עבודות פורצות דרך? הרי שם העתיד.

"בתחום הקולנוע הישראלי חלה מהפכה ביחסו של הממסד לקולנוענים שלנו. וזאת תוצאה ישירה של מלחמתם העיקשת וחסרת הפשרות של יוצרי הקולנוע שהתאגדו. משהו נהדר קורה בתחום המחול. וגם זו תוצאה, לפחות חלקית, של התאגדותם והתארגנותם של יוצרי המחול בישראל, שהפכה בשנים האחרונות למעצמת מחול.

"אולי אפתיע אתכם, ואולי בעצם לא, אם אומר שההנהגה של התיאטרון הישראלי נמצאת כאן, בכנס הזה, בחלל הזה. במאי התיאטרונים בישראל הם הם ההנהגה האמיתית של חיי התיאטרון בישראל. אנחנו הבמאים מוליכים אחרינו קבוצות של אמני תיאטרון, מעצבים, טכנאים, ובסופו של דבר גם קהלים עצומים, ואמורים לחוש אחריות כבירה בביצוע התפקיד המנהיגותי הזה. אלא שבהגיענו לרף מסוים בהיררכיה של המוסדות, אנחנו נאלמים דום ונמנעים מלהביע את דעתנו על הנעשה ופחות מזה עוד לקבוע את גורלנו האמנותי, האתי והמוסרי.

"אם לא הייתי חושש מפאתוס, הייתי אומר לכל זה `לא עוד`! הקמתו של האיגוד הוא שעה מבורכת גם לאמירה היותר רחבה, האסתטית, והחשיבתית ביחס למתרחש על מפת התיאטרון בישראל. חנוך לוין כותב בשירו "זו שעה נפלאה" (שעניינה אחר, אמנם, לחלוטין):  "זו שעה נפלאה,  של רעדת הלב" . חתם קוטלר את דבריו .

בין הבמאים שנכחו בכנס: אמיר אוריין, אודי בן משה, רמי דנון, שמואל הספרי, דני הורוביץ, רועי הורוביץ, אופירה הניג, איציק וינגרטן, הלל מיטלפונקט, אילן רונן, חנן שניר, רותי קנר, רוני פינקוביץ, יוסי יזרעאלי, נעמי יואלי, ציפי פינס, רינה ירושלמי, עדנה מזי"א,  משה קפטן, נורמן עיסא, משה נאור, דניאלה מיכאלי, עמרי ניצן, שלמה פלסנר, יעלי רונן, רפי ניב, יאקי מחרז, אמיר ניזאר זועבי, שיר פויירבך, רות קנר, עידו ריקלין  ועוד.