סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: נינט טייב
 

 
 

האלבום החדש והלא ידידותי להאזנה של נינט מעיד אולי על איכות, אבל חובת ההוכחה עדיין מוטלת עליה



המרכיב הטאלנטי 
 
בואו נשחק משחק. "קומוניקטיבי" אינו התקליט של ה-נינט, זו שמוגדרת כ"מאמי הלאומית", אלא תקליט של אחת, נינט טייב, מעיירה בדרום, שאף אחד לא שמע עליה קודם לכן. האם הוא יקבל את אותה תשומת לב בדיוק? בואו נקשה על עצמינו: יצא לאור אלבום חדש, זה שאנחנו מחזיקים ביד, אבל נושא את שמה של זמרת אחרת, לגמרי לא מוכרת. איך אנחנו אוכלים אותו?
 
ונלך רחוק יותר: לו האלבום הזה, כמות שהוא, היה יוצא לאור חתום על ידי זמרת-יוצרת  אנונימית וללא גב של חברת תקליטים ידועה (יודעים מה? אפילו איתה...), הוא לא היה זוכה לתשומת לב. בואו לא נהיה תמימים ונפסיק להתחסד.
 
עם המנגנון המשומן (והסבלני, חובה להגיד) שסביבה, טייב יכולה להמשיך לעשות ניסיונות, ויפה שהמנגנון הזה - טדי הפקות בניהול ובייצוג, והליקון כחברת תקליטים - מאפשר לה לחפש ולגלות את עצמה. אם כי, ספק גדול בעיניי אם הוא היה מאפשר לאחרת, להגיע אל התוצאה הזאת, עם החומרים האלה, באותה רמת השקעה.
 
במלים אחרות: מה המרכיב הטאלנטי של נינט, הדימוי הציבורי, המעמד, הכישרון והשאון שהיא מעוררת, שמשכנע את טדי והליקון לשוב ולהשקיע בה מיליונים (והפרויקט הקודם, עם מוזיקאי אחד בשם אביב גפן, לא היה זול בכלל), אלמלא אותה הרגשה (או שמא ידיעה?) שההשקעה תחזור ביום מן הימים? אם בכיוון האמנותי הזה ולבטח על גבי פלטפורמה אמנותית אחרת, אם זה, הנוכחי, ייכשל חלילה.
 
כי באמת מגיע יישר כוח לחברת תקליטים שתומכת ללא סייג (בעידן שבו הוכח שלא מוכרים תקליטים, אלא נהנים מהכנסות מהופעות, ואלה עדיין לא מבטיחות בשלב זה). אם כי זה נראה כבר עתה, שבע שנים אחרי שפרצה לתודעה, כקרב מאסף, של חוסר ברירה ושל ללכת עד הסוף, ללבות ולתחזק את האמונה בתקווה שיום אחד היא תספק את השלאגר. מהאלבום הזה, קומוניקטיבי ככל שיקראו לו, הוא לא יבוא.
 
מעטפת משומנת של יחסי ציבור
 
ניקח צעד אחד לאחור. את צאת האלבום בישר מהלך מוצלח של יחסי ציבור. מעין מסיבת עתונאים בה נחשפו בבכורה שירי האלבום לאוזני אנשי תקשורת, מבקרים ומובילי דעת קהל נבחרים, במפגש אינטימי עם הזמרת, שבו יכלו לשאול אותה ולשמוע מפיה על לבטי היצירה שלה ועל העבודה עליו עם שלושת חברי להקת רוקפור - ברוך בן יצחק, מרק לזר ואיסר טננבאום.
 
לא נראה לי שעתונאי מוזיקה רציניים, מבקרים במיוחד, צריכים לתת יד למהלך כזה. כתבי בידור, חברה ורכילות, אולי כן. הם שמוכרים את התדמית הנינטית לקוראיהם המשתוקקים והמריירים, חשוב להם לדעת מה, למה ואיך עושה נינט. הטריק המחוכם הזה נשא מאה ויותר אחוזי הצלחה. ראו את גל החיבוקים החמים ומפגן האהדה והפרגון שהוא הניב כמעט בכל כלי התקשורת - כתובה, אלקטרונית ואינטרנטית. כאילו מה? ואם זו הייתה זמרת אלמונית, כשרון עצום עם הכנה לגאונות, האם גם היא הייתה מקבלת כזו תמיכה?
 
ואני שואל: מי זו הזמרת והיוצרת המופלאה הזאת, שראויה לכבוד ששמור לכוכבים מסדר הגודל של ריטה ואהוד בנאי (שאלבומיהם האחרונים טופלו באותה דרך)? מה היא עשתה עד כה? ניצחה בכוכב נולד? כיכבה בסדרת טלוויזיה? מכרה את דמותה לפרסומת? שרה שירים של אביב גפן? למה אנחנו,  שצריכים לגבש עמדה ודעה מתוך האזנה נטולת השפעות, הסברים והנמקות, משתתפים במפגש כזה? המציצנות הזאת אינה כלי עזר לביקורת. וכיוון שאמנים אחרים לא מקבלים הזדמנות דומה, של להסביר ולבאר את אמנותם (והרי שמענו, אומרים, שאמנות צריכה לדבר בעד עצמה, ללא מסנגרים ומסנג`רים), מדוע היא? רק בגלל המעטפת שסביבה?
 
ואני לא מיתמם. אם הפרמטרים החשובים לביקורת הם של איכות, נינט צריכה לקבל אותו יחס שכולם מקבלים - במערכת השמע הביתי או בנגן הדיסקים שברכב. לא במבט ממיס וכובש של עיניה היפות ופניה הנאות בטווח נגיעה. והפרגון של סוף השבוע החולף היה צפוי. גם בעקבות מפגש העיתונות, גם בגלל העדריות. שהרי אף אחד לא רוצה להיות יוצא דופן, לפרוץ גדר, גם להשתתף באירוע תקשורתי נחשב וגם לירוק לאחריו לבאר ממנה שתה.
 
ולגופו של עניין
 
קומוניקטיבי הוא אלבום יוצא דופן של זמרת-יוצרת אמיצה, שאינה חוששת מלפרוש את חייה בזמן האחרון, לדבר עליהם ולדון בהם, בצורה הכי חשופה, כואבת ומתריסה. בהחלט מורגש ניסיון כן להגיד משהו אחר בדרך אחרת. אבל הוא לא אלבום קל.
 
השירים (13; 52:42 דקות) מנהלים דיאלוג עם פחדים, כאבים, חרדות, אפילו עם תום. הטקסטים שלהם מתנצחים, מתעמתים, והשירים קשים לפיצוח ולעיכול. בעיקר מפני שהם כלואים בלחנים שמסרבים להתפזם ועטופים במוזיקה לא ידידותית. יכול להיות שזה עדות לאיכות ולאמנות, אבל את זה נינט עוד תצטרך להוכיח.
 
מצד אחד, העיבודים וההפקה המוזיקלית של בן יצחק ולזר הצנועים, מתאימים לה יותר מאשר גפן המוחצן והראוותן. מצד שני, למרות העיבודים וכל ניסיונות ההפקה המרהיבים של רוקפור, "קומוניקטיבי" הוא אלבום שאינו מעניין ליותר מהאזנה אחת. ויסלח לי שיתוף הפעולה המקסים אך החריג, שבין נינט טייב למארינה מקסימיליאן בלומין, בשיר "בשקט הזה", סשה ארגובי באיכותו המוזיקלית.
 
נדמה שכל מה שנעשה באלבום נעשה כדי להפריך את שמו המתחכם והמתריס. המלה קומוניקטיבי כלל אינה מופיעה בו, ללמד על הנכונות ללכת עם ההתרסה. אולי יש כאן  כוונה לאירוניה, אבל נושבת ממנו ציניות. גם שמות השירים אינם מעבירים את התחושות המדויקות. לא "עבדים", לא "אולי בחגים", לא "יקינטון" ולבטח לא "כלב".
 
העיצוב של חזית הדיסק אינו מעורר תיאבון. יש לו איכויות אמנותיות, אבל הוא כהה, קודר ומורבידי. גם הבחירה בתצלום של עורב בגב חוברת המלים סתומה בעיניי. אבל זה רק מפני שלא נכחתי בהרצאת המבוא ופספסתי את הכוונה של הפוך על הפוך.
 
באנגליה יכולה לצוץ איימי וויינהאוז, משום מקום. לא בישראל. בטח לא אם היא מחליפה שמלה של מאמי לאומית בגלימה של רוקרית. ואם נינט מרגישה שהיא רוקרית ורוצה להיות כזאת, כפי שהיה ברור לי כבר בהופעת הבכורה שלה, ב"נגה" היפואי, מרגע שנפטרה משמלת הקרינולינה הענקית והמצועצעת עמה עלתה (תרתי משמע) לבמה -
רוקנרול עושים מלמטה ולא מלמעלה. בעבודה סיזיפית וקשה, בשכנוע של השטח ולא של הביקורת.

לא עושים קודם תקליט ואחר כך הולכים לחגוג עליו, אלא יוצאים לחרוש אתו. כי ברוק אין קיצורי דרך ועיגולי פינות של מסיבות עתונאים. רוק היא לא אמנות נשיאת החן. ומבחינה זו יכול להיות שנינט בדרך הנכונה, במיוחד אחרי שהרגיזה את אוהביה ונתנה לקהל שלה (אם היה כזה) הרגשה שהוא נבגד (ואם הוא הרגיש כך, סימן שהוא עצמו בוגדני ולא ראוי), אך הניסיון לשכנע קודם את התקשורת לפני שעשו זאת על קהל, הוא ביטוי לפאניקה.
 
אולי בפעם הבאה. לה, בניגוד לזמרות אחרות, תינתן עוד הזדמנות.
 
והעברית? מפתיעה בדיוק ובהקפדה, למרות שבדפוס יש כמה שגיאות מיותרות ("גבוהה" כשהכוונה לגבוה, או דרכנו כשההתכוונות ל"דרכינו").
 
נינט טייב. קומוניקטיבי. הליקון



24/11/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. שאפו על הכנות
סתם אני , (27/12/2009)
5. הרב נכון,אבל טעות אחת רצינית.
תומר , ירושלים (08/12/2009)
4. תכלס אתה לא אומר כלום
אויש תשתוק , (06/12/2009)
3. ביקורת מתנשאת- כנסו
avi , (24/11/2009)
2. אלבום מעולה
בני , (24/11/2009)
1. גם אתה חלק מהמכונה שנשכרת לקדם את נינט טייב
אוהב מוזיקה , (24/11/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע