סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן נורית החדשה
 

 
 
בהופעה החדשה שלה, "ואז בא לנו", נורית גלרון נותנת על הבמה טונות של אנרגיות, רגש וביטחון עצמי. ואיזה קול! עמוס אורן מתפעל


רוקרית חבויה
 

לא יודע מתי ראיתם את נורית גלרון בפעם האחרונה, אבל אם זה היה לפני יותר משנתיים-שלוש נכונה לכם הפתעה גדולה. תשכחו מהכל. לא מהקול, כי אותו - אחד העזים, החזקים והמרשימים בסביבה - אי אפשר לשכוח. פעם אחת הוא נכנס בלב, משם הוא לא יוצא יותר, כי השנים עשו לה רק טוב. וגם אם היא לא עושת הלהיטים הגדולה של פעם (מי צריך להיטים כשיש שירים נהדרים?), עדיין גלרון משתנה ומתפתחת, מצעירה ככל שהיא מתבגרת, ממשיכה להפליא ואפילו להתחדש. כן, גלרון.
 
בעיקר ניכרים הדברים בשפת הגוף שלה. היו ימים שבהם היא הייתה מופיעה עם בגדים בלתי מזוהים ובלתי מחמיאים. יתרה מזו, היא גם הייתה מקפידה שהתאורה תחשוף רק את פלג גופה העליון, מקו המותן ומעלה. היום היא כבר לא מסתתרת. בין אם אלה השלמה ופיוס ובין אם אלה השנים שעושות לה טוב, היום אין לה בעיה עם איך שהיא נראית, והיא נראית נהדר על במה שטופת אור, גם תחת תאורה מסמאת עיניים.
 
ואם כבר, אז עד הסוף. דווקא עכשיו, שנים רבות אחרי "משהו בלבבה" ו"אחרינו המבול", חוזרת נורית גלרון אל הרוק'נרול. וואללה? וואללה. אם אין תאורה להסתתר בין צלליה ולא גיטרה להיחבא מאחורי חמוקיה, פתאום יוצאת ממנה נערת גו-גו שלא חדלה להתנועע, להתקפל ולהתמסר למוזיקה, כמו הייתה הצופה הנאמנה של עצמה.
 
עכשיו קל לה יותר להיכנע לקצב ולאנרגיות. היא מתפללת בלי להרגיש כמו ב"אתה פה חסר לי", מתעוותת בהזדהות כמו בשיר הנושא, רוקדת עם עצמה כמו ב"צליל שביר" (משיריה החדשים) או מיטלטלת עם הסערות ומתמכרת לרגשות כמו ב"שים שלום" המסורתי, אותו אימצה במהלך סיור מחנות ריכוז והשמדה בפולין (והיינו מוכנים לשלם כדי לחזות בביצוע הבכורה שלה את השיר, בבית הכנסת בקרקוב). עם שפת הגוף החדשה שלה השירים הופכים לחלק בלתי נפרד ממנה. בסוף היא עוד תהיה רוקרית.
 
רכה אבל חזקה
 
כן, חבר'ה. "ואז בא לנו", המבוסס על אלבומה החדש בשם זה - שיתוף פעולה נוסף שלה עם המשורר נתן זך, במרחק 30 שנה מההפקה הקלאסית הראשונה שמיצבה אותה כבר אז כזמרת-על מקומית וכירוקת-עד על בטוח (והפכה את זך למשורר מועדף ונחשק) - הוא המופע הכי רוק שלה אי פעם.
 
גם יותר מהדוגמאות של פעם, בדרך לצמרת מצעדי הפזמונים. כי היום זה ישיר, לא משתמש באמתלות ובאצטלות, ולא בקישוטים מיותרים. רק ארבעה נגנים: מישל עמר הוותיק בתופים, אילן אביב הצעיר יחסית בבס, ערן ויץ המכשף בגיטרות (אולי האנטי-כוכב האולטימטיבי בקרב גיבורי הגיטרה שלנו), ועליהם מנצחת, בעיבודים קצביים חדשים, ורד פיקר המוכשרת, בפסנתר ובניהול מוזיקלי. ההרמוניות הקוליות שפיקר מציעה משלימות ומעשירות, והווקאליזות של גלרון עדיין מרשימות, ואפילו יותר עשירות ובשלות.
 
הקול אותו קול, אבל הידיים ידי ורד. וכנראה היה צריך אשה בתפקיד הזה כדי להבין את הרפרטואר הגלרוני ולהתאים אותו לנורית החדשה והנלהבת. לתזז ולהמריץ את השירים באנרגיות חדשות, קצת מפתיעות לפעמים, אבל מאוד חיוניות לניעור אבק-התדמית שדבק בחלקם. והמאמץ נושא פרי.
 
איך שלא תבחנו את הרפרטואר העמוק והעשיר של גלרון, הוא הפך מזמן לא רק לתנ"ך, ספר הספרים של השירה (גם מהצד של הטקסט, גם מהצד של הביצוע), אלא גם לקול ולמניפסט נשי. כשהשנים החולפות רק מבצרות ומעמיקות אותו, מעניקות נופך משכנע לאשה הבשלה, המתבגרת והדעתנית שמאחורי השירים.
 
רכה רכה אבל חזקה חזקה. אסרטיבית, דורשת הסברים, משדרת חוזק ומניעה את העולם. כמו האשה המשועממת שמבקשת לברוח מחייה הנוכחיים ב"ספינותיה", או שיר החסך והפגיעוּת האולטימטיבי "נגיעה אחת רכה", שכל גבר צריך לשננו, לאמץ אל לבו ולשים כטוטפות על מצחו (וערן ויץ אכן מנגן בו כמכה על חטא בשם הגבריות חסרת הרגש). ו"אתה פה חסר לי" ו"נפרדנו כך" ועוד ועוד. מופע הולם לאירועי יום/שבוע/חודש האשה.
 
התרסה לבינוניות
 
על עשרה משירי המופע חתום נתן זך, כולל חמישה מהאלבום החדש. השיבה אליו היא מהלך נבון. גם בזכות התיוג והמיתוג של שנים עברו, גם כאתגר וכהתרסה לבינוניות היצירתית שפשתה בפופ הישראלי, ולבטח בשבילה, שזקוקה ליצירה גבוהה ובשרנית כדי להוציא מעצמה את המיטב שבה בעוצמות הרגשיות, ביכולת הפרשנית, בדיוק ההבעה ובמנעד הקולי המרהיב שלה. במיוחד כשהוא כותב על זוגיות, על יחסים ועל אהבה של שני אנשים, שהיא גם שם אחד השירים.
 
הפתיחה, עם "כשצלצלת רעד קולך", שייכת לו ולחנן יובל. קלאסיקה גלרונית נאדרת, ואני לא זוכר אותה שרה אותו בכאלה עוצמות רגשיות ודיוק בכוונה כמו היה שיר קינה. עוד ייקח לנו זמן, ואנחנו ניתן אותו באהבה, להיכרות מעמיקה עם "הכל מבוגר" המקסים שהלחין בן ארצי - טקסט של חוכמת חיים, על מימוש עצמי מבלי לוותר על רצונות וזהות, עם "אתה ואני" היפהפה שהלחינה שילה פרבר ו"צלילי שביר" שהלחין נגנה ערן ויץ.
 
בינתיים אפשר להתענג על נורית גלרון המוכרת, הטובה והמשתדרגת, בביצוע מתרסק לשיר הפרידה המכמיר "להתראות מתוק"; להזדהות עם החמלה האנושית האינסופית שב"כולנו זקוקים לחסד" (גם הוא נתן זך); להתרגש עד דמעות בשירת השבר המצמררת של "שים שלום"; לחבק אותה על הביצוע של "נגיעה אחת רכה"; להשתאות מחדש על הפרשנות שמעמיקה את הזהות והקשר שלה עם "מעביר דף"; להתפעל מהחיבורים הנבונים שבין "סוס מעץ" ו"פשר הקשר", ובין "אחרינו המבול" ל"יש לי סימפטיה"; ללוות אותה ב"ילדות נשכחת" וב"למדני את השיר הפשוט"; וגם לעלוץ אתה ב"זה הגשם" וב"הלילות הקסומים". ובעיקר, כאמור, להצדיע לה על הצערת השורות ועל אנרגיות הרוק'נרול.
 
יש לי הרגשה מבוססת שהגלרון הזאת עוד תגיע רחוק.
 
נורית גלרון, "ואז בא לנו". צוותא תל-אביב, שבת, 6 במרץ 2010

למועדי מופעים >

08/03/2010   :תאריך יצירה

כתבות נוספות
הזמרת של נתן זך

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. מרטיטה, אנרגטית, עוצרת נשימה. מופע חסר תקדים במוסיקה הישראלית
רועי , רעננה (11/03/2010) (לת)
3. מתי עוד הופעות? את הדיסק כבר יש לי ונהנה ממנו מ א ו ד!!!!
נתי שמואלוב , מודיעין (10/03/2010) (לת)
2. ואז באה לנו ורד פיקר הנפלאה
אמיר ברנט , (09/03/2010)
1. אכן הופעה מעולה!! שווה כל רגע זמרת מעולה וכובשת
אביבה אגוזי , גבעתיים (09/03/2010) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע