סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהודה פוליקר – מופע בקיסריה
 

 
 
אלבומו החדש "אהבה על תנאי" סיפק לפוליקר את מנת החמצן הדרושה למופע הקיץ המושלם שיש לו


לב גדול ונשמה יתרה
 

יהודה פוליקר, ממייסדי שושלת המלוכה בקיסריה, חוזר. לא שהוא נעדר מבימותינו, ולאורך השנה יכולנו לראות אותו מופיע, אפילו בכמה פורמטים. אבל סוף סוף עם מופע חדש, גדול ורחב יריעה, בעקבות אלבום אולפן חדש. וזה בעצם החידוש: "אהבה על תנאי", תקליטו החדש, מזרים את מנת החמצן הדרושה כדי לעמוד בראש הפקה חדשה.
 
במשך שלוש שעות כמעט, בעצם 170 דקות, דוחס פוליקר באינטנסיביות וביעילות ראויות לציון כ-40 שירים, רובם ככולם להיטים גדולים, גם ששת החדשים שבהם. חוצמזה אצל פוליקר אין הרבה חדש. בזירה הים תיכונית שלנו, הוא ראש וראשון. אותו תמהיל מוכר ומנצח, של רוק ישראלי ושירים יווניים, הרבה אהבה ואמירות עלינו ועל חיינו כאן, תערובת של מלנכוליה צורבת ואופטימיות זהירה, שירים שמזמינים חיבוק אוהב והתכרבלות חמימה, ומעל לכל מצטיינים בראייה הומנית, של לבו הגדול ונשמתו היתרה.
 
הבעיה של פוליקר היא מה לא להשמיע. כה גדול, עמוק ורחב הרפרטואר שלו. הוא לא מאכזב את מעריציו המושבעים. מעניק להם חוויה עזה וממושכת במחיצת כל הלהיטים הגדולים, שאולי העריכה שלהם קצת מבולבלת, לא תמיד מובנת, אך בשורה התחתונה היא תמיד מרגשת. כמו החיוך הממיס והנוכחות הכובשת, וכמובן השירה המלהיבה והסוחפת, שבאה ממעמקים וחודרת חדרים.
 
המופע נחלק לכמה חטיבות, בהתאם לכלי הנגינה בו אוחז יהודה פוליקר. עם הגיטרה החשמלית הוא עומד, עם הבוזוקי הוא יושב. אולי גם מחלק כוחות. הוא פותח עם גיטרה חשמלית בנימה רוקיסטית אישית הדוקה וטעונה. מ"יום העצמאות" החדש, דרך "פחות אבל כואב" ו"הצל שלי ואני", אל שיר הנושא מהאלבום החדש, ובעקבותיו "כשתגדל", "לא יודע" ו"נד נד", ומסיים ב"מעבר לגדר", החדש גם הוא, מניפסט של יהונתן גפן, על הגדרות הסוגרות עלינו מבית ומחוץ, בין אדם לאדם, בין סיוט לחלון, בין מלחמה לשלום.
 
אחר כך עובר לבוזוקי, מתיישב, ומתחבר לחטיבה הראשונה של שירי יוון, הקלאסית יותר, הווקאלית יותר. עם "עיניים שלי", "בוקר יום ראשון", שאותו הוא מקדיש לגלעד שביט, שנמק ארבע שנים בשבי החמאס, "אלקו", שהופך לרגע קט את הבמה בקיסריה לטברנה בסלוניקי, "זינגואלה" (עם מעברי מריאצ'י מקסיקניים מפתיעים) ו"פיגה", לפני "חלון לים התיכון", בשבחי האופטימיות והסיכוי הטמון בהתחלה חדשה, וסיום זמני בלהיט החדש "אל תלכי עכשיו", גם הוא מובל, כאמור, על ידי בוזוקי.

פוליקר-ענקית-66.jpg 
פוליקר, "אהבה על תנאי". צילום: יח"צ
 
נגן גיטרה ענק
 
ושוב חוזר לגיטרה החשמלית ושוב הוא דוחק מפניו את הכיסא ושב לעמוד ולנגן רוק'נרול חריף בדמות "שלושה ימים", על הכאוס הממכר של ניו יורק, רכבת השדים המטורפת של הלונה פארק האנושי, וגולש אל "עפיפונים", ואל הפלאשבק הפרטי של הטירוף המקומי (שניהם מהאלבום החדש), ובעקבותיהם שילוב קצת תמוה בין נוסטלגיה ל"בנזין" ("משמרת לילה" ו"פנים אל מול פנים"), געגוע ליוון של השואה ("חכי לי סלוניקי" הכואב והזועם) וגעגוע לילד שנקטף ("פרח").
 
והנה סשן יווני נוסף, הפעם בדגש אינסטרומנטלי וחומרים עכשוויים יותר. "ירקדו הבחורים" שמלהיב בנגינה שלו ו"שותה הכפר" שמשלהב בשירת הגברים שבו (עם נגני הליווי שלו); וגם "שיר השיירה", "קללת הים" ו"זיליאמו" (שכתב מאנוליס רסוליס לחאריס אלקסיו), בעיקר ביוונית ורק קצת בעברית; ולקינוח - המנגינות התובעניות והווירטואזיות של "משב רוח" ו"טרנס אוריינט", עם המוואל שלו וה"המן המן" של אלי חדד, שותפו משכבר, מבנזין.
 
האחרון בפרק הזה של הבוזוקי, "דברים שרציתי לומר", פותח פרק נוסף, אישי מאוד ומרגש באותה מידה. כשלביצוע השירים הנוספים בו הוא מחליף לגיטרה אקוסטית: ב"איך קוראים לאהבה שלי" הוא נשאר לבד על הבמה, שר בלוליינות המילולית של יעקב גלעד את המנון האינתיפאדה, כמו שהשיר הולחן במקור; וב"אפר ואבק" הוא חוזר אל שיר הנושא הנורא והכואב מהאלבום ההוא, שמלאו לו עתה 20 שנה, וכמילות השיר, הכאב עדיין לא נמחק.
 
ושוב אל הגיטרה החשמלית, לעמידה בחזית הבמה, מגביר קצב ו-וולטאז' לפרק הסיום, הזמנה לעמידה ולפירוק אנרגיות, עם "רדיו רמאללה", "אני רוצה גם" (עם חטיבת נשיפה בפעולה ווידאו ארט שמעורר געגועים לפוליקר הרזה מפעם), סדרה נוספת של להיטי "בנזין" ("התחלה חדשה", "יום שישי את יודעת" ו"חופשי זה לגמרי לבד"), עוד תזכורת יוונית עם "בכפיים", שמזכיר, למי ששכח, איזה נגן גיטרה ענק הוא יהודה פוליקר, ולהדרן אחרון ודי, הוא מרגיע ומצנן במשהו את הלהט עם "שלל שרב", כמה דקות לאחר חצות. רק אז הקהל הנאמן מסכים להתפזר ולהתפוגג.
 
יש לפוליקר מופע קיץ מושלם. מלווים אותו תשעה נגנים. שניים מהם ותיקים בני דורו (המתופפים אלון הלל ואלי חדד), ושבעה צעירים ממנו (אמיר פינטו בכלי הקשה, יוני פוליקר בבוזוקי וגיטרות, שמוליק שמיר בגיטרות, יונתן לוינטל בבס, יואב אסיף בקלידים וסמפלר, לאוניד דצלמן בקלידים, אקורדיון וכלי נשיפה ונועם אטלס בבגלמה וכלי נשיפה). עיצוב הבמה פשוט, פונקציונלי, נקי, לא מנקר עיניים ולא מנסה להרשים. גם התאורה נקייה וחפה מתעלולים ופעלולים. בולט בעיצוב הקיר האחורי של הבמה העשוי וילונות לדים, כר מזמין לפעילות וידאו ארט, של ההופעה החיה ושל אימאג'ים מוכנים מראש.
 
מפגן כוח מרשים של אמן נהדר, שנענה בהפגנת אהבה מצד הקהל. פוליקר, אתם יודעים.
 
יהודה פוליקר בהופעה. התיאטרון הרומי קיסריה. שבת, 19 ביוני 2010.


למועדי מופעים >

20/06/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. אין מה להוסיף - סוחף ומרגש
יואב , זכרון (06/11/2010)
3. חבל על הזמן
צביקה , תא (26/07/2010)
2. איזה יופי
דליה , תא (23/06/2010)
1. כל מילה בסלע
אחת שיודע , (22/06/2010) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע