סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אריאל הורוביץ בהופעה
 

 
 
הורוביץ הוא קודם כל אמן של במה, יוצר עם רגישות חברתית ורגישות למילים שמעלה מופע קיצי וקליל


"תשכחו מהצרות שלכם תתרכזו בשלי"
 
בואו נעשה אבחנה בין אריאל הורוביץ אמן מקליט, לבין אריאל הורוביץ אמן מבצע. למרות שהוא ניזון ומשתמש באותם חומרים, הורוביץ לדידי, הוא שתי ישויות שונות. המקליט, מצד אחד, דומה שאיבד מגע, חדות וברק. לפחות מבחינת להיטי רדיו ומרכזיות המעמד כאילו נסוג לשולי הרלוונטיות והאקטואליה. או שלא מצליח לממש את ההבטחה שקשרנו בשמו, או שהוא מתקשה לשחזר את הישגי העבר, או, שחלילה, מיצה את עצמו.
 
תקפה גם את האפשרות הנוספת, שהוא חדל מלהסעיר את דמיוננו ולרגש אותנו בשיריו, אבל בכך כרוכים גם מידות ההיענות, הפתיחות, ההקשבה וסף הגירוי שלנו. ומלמדת שגם אנחנו (והרדיו בעיקר) אשמים בכך שהורוביץ הפך למובן מאליו ושירים חדשים שלו כבר לא עושים לנו את זה כמו שעשו "יאללה ביי", "סיגל נחמיאס" או "רנה". והעובדה שבמהלך השנים החליף לא מעט מנהלים אישיים, מייצגים וחברות תקליטים, יכולה גם היא ללמד על הבעייתיות, המתח וחילוקי הדעות שבין אמן יוצר לבין המעטפת האנושית סביבו.
 
מצד שני, של הבמה, הוא אמן שלא יכולים להיות ספק, אי בהירות או חילוקי דעות באשר לדרכו, להופעתו  ולהתנהלותו הבימתית. בהיבט זה לא יכולות להיות הפתעות. ואכן, גם אם "אלבום 5" אינו האלבום הכי מבריק, מלהיב ושופע להיטים שאפשר להעלות על הדעת, עדיין הביטוי הבימתי שלו מספק את הסחורה, ללא ערעור.
 
"תשכחו מהצרות שלכם", אריאל מציע בתחילת הופעתו. "התרכזו רק בשלי". נשמע הוגן. לא דורש התחייבות מהקהל. מבטיח ערב נינוח, לא מכופתר, באיזי. וזה למרות התעתוע שבעיצוב הבימתי. צג LCD רחב ידיים מעל לראשו מקרין את מלות השירים (להוציא, דומני, אחד, "פלוגה בקו" של אריאל אחר, מאיר). ערב של שירה בציבור? לגמרי לא. למרות שהרשות נתונה. זו יותר הזדמנות לתהות על הכתיבה המתוחכמת והמשועשעת של הורוביץ, לבדוק אם יש התאמה בין הכתוב לבין המבוצע (רמז? לא תמיד).
 
אך בעיקר חשוב לו שנדע מה ועל מה הוא שר. שלא נתהה ונדמיין וניאלץ לזהות ולהיזכר. כשהוא על הבמה והמלים לנגד עינינו הוא משיג אפקט כפול של זהות בין המופע לאלבום (שנושאים אותו שם) ושל תובנה. כך הוא גם הוא לא חייב לדבר בין השירים ולהציג אותם, אלא רק כדי להוסיף רסיסי מידע באשר לנסיבות יצירתם: "כל מי שאת" (מ"זמן אמת", אלבומו הרביעי, ממנו הוא משמיע גם את "הקטעים החשובים") שנכתב בימיה האחרונים של אמו, נעמי שמר ז"ל, ובו הוא בא חשבון עם כמה משיריה הידועים; "קוקוס" שנכתב לחווה אלברשטיין בשבוע מותו של מאיר אריאל ז"ל, ובו הוא עוקץ את הנוהג להרוג משורר בבוקר ולהקריא משיריו בערב; או "רקפות בין סלעים" שהוקדש לאחר כתיבתו לקצין שנפל במבצע "עופרת יצוקה" (מידע שמופיע גם באלבום החדש). כך קל יותר לקבל אותו ולהצטרף לנסיונו כמתקן חברה ועולם.
 
כי מעבר לדאחקות שהורוביץ מריץ על שלישת המילואים שלו, על כוכבת הקולנוע שבה התאהב, על מותה של האהבה (גם ב"יאללה ביי" וב"האהבה מתה" שכתב לרעייתו, תמר גלעדי, והוא מבצע במופע), ועל תלאותיו בנבחרת הכדור-מים של עמק הירדן (היחיד מ"מנסה ספר" שלו), חשובה לו ההתבוננות, האמירה והביקורת החברתיות. אם זה ביקורת חדה ונוקבת, מתריסה ורלוונטית סטייל רנדי ניומן, כמו ב"אמריקה" (שעניינו מה יקרה לנו כשלדוד סם יימאס מהצעצוע) או "רקפות בין הסלעים" על הפנים היפים שנחבאים בין כל העוולות החברתיות והציבוריות. וגם אם זו אמירה בשבחיה של תל אביב, שבה למרות הכל טוב לחיות, עדיין ההשוואה היא לא "לגמור כמו ברנר".
 
ויש גם שני השירים "מטפסת" ו"לנצח 17" שכתב הורוביץ (עם רונן בלומברג ושירה טרטנר) במסגרת פרויקט התנדבותי-חברתי של עמותת "אנוש" לטובת פגועי נפש, שבאלבום לא הכי נארגים (אם כבר, הם ראויים להיכלל באלבום שלם שיוקדש ליצירות שלהם), אבל במופע ועל הבמה הם חלק בלתי נפרד גם מהאכפתיות האנושית-חברתית, גם מהמבע האמנותי-מוזיקלי. אם  כי חבל, שדווקא נוכח רגישות זו הוא מוותר במופע על "אמיליה" מהאלבום, שיר נהדר על עובדת זרה.

   

מופע קיצי
 
האלבום (12 שירים, 49:36 דקות) מופק מוזיקלית (אסי איילון) ומעובד (איילן והורוביץ) בגיוון ובעושר יחסיים, שיש בהם רוק ספרינגסטיני ("לגמור כמו ברנר", "בקיץ"), ניחוחות גרוב ופאנקי (גם ב"אמריקה",על כל הרעות החולות של האומה האמריקאית, שיר שאמא שלו כנראה לא הספיקה לכתוב; גם ב"קַטַפּוּלטָה", בשבחם של גלשני ים בגיל מאוחר, שיר שלא נכלל במופע), גוני קאנטרי ("לנצח 17"), לצד בלדות פסנתר מובהקות ("אהבתך", "מההתחלה" ו"מטפסת", שמסתיימת בנימה ג'אזית).
 
המופע (17 שירים, 70 דקות) לעומת זאת, פשוט יותר ופחות מורכב, נושא אופי של רוק אוורירי, מתפזר ולא מחויב, סנדרסוני ועולץ, סרפי ונקי מדאגות. הורוביץ לא נשאר לרגע אחד לבד עם הפסנתר (גם ברגעים הניומנים שלו) ואפילו עומד בחלק מהשירים  ומנגן במקלדת תלויה על כתף משל הייתה גיטרה. הוא גם לא לוקח את עצמו ברצינות, בהומור העצמי ("המופע אינו מומלץ לדיסלקטים", הוא אומר בהארה פתאומית נוכח המלים המוקרנות) ובחצי חיוך הידעני והתמידי שמרוח על שפתיו. מה שעושה את "אלבום 5" למופע קיצי וקצפתי, חביב וקליל.
 
והעברית? הציפיות מאריאל הורוביץ הן ליתר דיוק והקפדה בכבוד השפה. במיוחד כמי שרגיש ללשון ולמשחקי מלים בה. לטעמי הוא נוהג בחירות אמנותית מוגזמת בעיוות העברית לצרכי החריזה שלו, והדוגמאות של "סינור" (במקום סינָר, ב"אמריקה") ו"נַעליך" (במקום נְעליך ב"מטפסת") יספיקו.
 
והעישון? אי אפשר לעבור בשתיקה על התנהגותו הפרחחית של יניב דדון, נגן הגיטרה, זמר מלווה והמפיק המוזיקלי של המופע, שממש עם שוב החבורה לבמה (כולל המתופף שחר חזיזה ונגן הבס מיקי ורשאי) לביצוע הדרנים, הצית באדישות ובהפגנתיות סיגריה. חוצפה וזלזול מצד מי שבני נוער עלולים לראות בו מודל לחיקוי. האולם בתמונע הוא לא אמפי פתוח ואשמח אם הורוביץ יקרא לו לסדר, וגם אם הנהלת המקום תנזוף בחצוף, שיכול היה לחכות עוד שיר-שניים. ב"זאפה", אצל בועז בנאי, הוא דווקא התאפק. אני, על כל פנים, לא חיכיתי להדרנים. הסתלקתי ברגע שבו ניצתה הסיגריה.
 
אריאל הורוביץ. אלבום 5. תיאטרון תמונע תל אביב. חמישי, 12 באוגוסט 2010
אריאל הורוביץ. אלבום 5. (לב גרופ מדיה/התו השמיני)


למועדי מופעים >

15/08/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. דווקא ניגנו את "אמיליה", חבל שהלכת
shira , tlv (15/08/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע