סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ירמי קפלן עושה חשק
 

 
 
אחרי שבע שנות שתיקה קפלן חוזר עם אלבום ומופע שמתפוצצים מתשוקה ומאדרנלין


ה"חתונה לבנה" של קפלן

 

למרות שקנה מקום של כבוד בזירת הרוק המקומית ואפילו הילה של כוכב, ירמי קפלן לא נחשב כיוצר רוק פורה או חרוץ. הספק של חמישה אלבומי סולו בכמעט עשרים שנות פעילות, הוא אולי כמות סבירה ומספקת כיוצר, אולם כמופיען בסוגת המוזיקה שלו, רוק אנרגטי וחסר פשרות כמעט, היה מגיע לנו יותר.

 

הרושם נוצר בעיקר בגלל שבע השנים שעברו בין "הזמן האבוד", אלבומו הקודם, לבין "חשק" החדש. המון זמן עבור רוקר שוצף אדרנלין, וגם העובדה שלאורך התקופה לא חדל מלהופיע, אינה מרככת ומנחמת. מרוקר הארד קור, מותר לנו לצפות ליותר.

 

ובאמת, מעטים מאוד הרוקרים האמיתיים, הארכיטיפים, האולטימטיביים, דוגמתו של קפלן בסצנת הרוק הישראלית. אחד שחי את המוזיקה ואת הבמה בתשוקה, בחיוניות, בהתלהבות ובמרץ חסרי מעצורים. רוקר אידיאלי. וההקבלה לאיגי פופ די הוגנת וצודקת. בזכות המראה הסגפני, בגלל המחויבות הבימתית, הודות לעקביות ולנאמנות לעצמו, לדרכו ולצליל שלו, וגם בשל היותו ייחודי, שונה ובולט בשכבת הרוקרים בני גילו ובני סוגו. לונר, זאב בודד מוזיקלי, לאו דווקא חברתי. כן. תנו לנו עוד שניים-שלושה ירמי קפלן, ותראו איזו זירת רוק'נרול סוערת ושוקקת תהיה לנו.

 

למרבה הכיף ירמי קפלן הוא אחווה של ניגודים. שילוב של כוח ורכות, של עדינות ואגרסיביות. שירי כאב מרגשים ואמיצים, שלא מהססים לחטט בפצעים של הזוגיות, ובה בעת מוגשים באסרטיביות ודעתנות. שירים לא קלים, מורכבים ואפילו מסובכים מבחינה מוזיקלית, סיבוך שמודגש על ידי ייחודיות קולו ואופי שירתו המאתגרת. ככל שלוקח להם זמן להיכנס ולהתחבר, כך הם יותר חברים ונכסים, וחסידיהם לא יוותרו עליהם. גאוות יחידה כזאת.

ירמי-קפלן-עטיפת-הדיסק01.jpg ירמי קפלן עטיפת האלבום (תמונת יח"צ)

 

יודע מה טוב בשבילו

 

גם "חשק", אלבומו החמישי, מכיל את אותם מאפיינים קפלניים שאי אפשר לטעות בהם. שמו הקצר נאמן ומשקף את ההרגשה. מתפוצץ מתשוקה ומאדרנלין, וגם רווי ברצון עז להבין מה קרה לחיי האהבה. אלבום שנולד בדרך הפוכה לחיי הזוגיות. התקדם והתמצק ככל שמערכת היחסים הלכה והתערערה. מבחינה זו "חשק" הוא ה"חתונה לבנה" של ירמי קפלן, שבו הוא בודק את התפרקות הזוגיות הפרטית שלו. מי נשאר עם מה ולאן זה יוביל אותו

 

"אם יש אהבה, יש על מה להילחם/ אם אין, בואי נשכח" הוא שר ב"בואי נברח" השיר הפותח. משרטט את הבסיס וההבטחה לכל קשר. "חבקי את הרגע/ תחלמי על המשך/ תחזירי לי את מה שהיה בינינו/ גם אם זה דועך", הוא מבקש ב"בא לגן", השיר הנועל עם השם המאוד משמעי (ארז ברזוליק שותף בכתיבת המלים). בין לבין הוא בוחן את החלום ושברו, ב"עוד יהיה לך (מעבר לגדר)" בגרסה כפולה, אחת בפתיחה, גברית  ובשרנית (גיטרת פלמנקו?) בביצועו, שניה בסיום, נשית ואלקטרונית, בפי גרושתו, רוויטל. ניסיון מרתק לשני היבטים שונים לגבי אותו שיר (מלים: אידמית הראל). במופע אגב, הוא "מפקיר" את השיר לביצוע שלה, כאורחת שלו, בגרסה אקוסטית.

 

שאר השירים נעים בין ניסיון לפייס ולהרגיע ("כמה את צודקת") לבין התמודדות עם השגעון שאוכל מבפנים ("כל אחד יכול"); בין התשוקה העזה לקירבה ולמגע מצידו ("קילומטר מכאן", ברזוליק ומאיר גולדברג שותפים בכתיבה) לבין הידיעה שאף אחד לא יוכל להעניק לה את המגע, הריגוש, ההבנה והחשק שהוא הביא (שיר הנושא); על הריקנות והעצב שאחרי ("מה עושים אחרי מות התשוקה/ האהבה/ לאט דועכת/ מי חשב על זה לפני שנה", מ"מלים מתוקות") והמחשבה שאולי בכל זאת יש לזה סיכוי (הבלדה "ראש השנה").

 

למרות שהוא לא חד משמעי במסקנותיו מהתפרקות מערכת היחסים, הוא נוטה להאשים ולהוכיח אותה: "זרקת אותי כשהתרסקו כמה מן החלומות שלך במציאות" ("חשק"). אך אינו כופר בחיוניות ובקיום האהבה. לראיה, האיור הנאיבי-רומנטי בחזית העטיפה, בדמות קעקוע מסורתי של לב אדום, מפולח על ידי חרב, נוטף דם ועטור בסרט זהב.

 

כבשני אלבומיו הקודמים גם הנוכחי (10 שירים, 39:54 דקות) הוא בהפקה מוזיקלית ובעיבודים עצמיים, וקפלן לטעמי, יודע הכי טוב מה טוב בשבילו, בבשרניות היצירה ובתיעול האנרגיות לביצועה. זה רוק'נרול קפיצי וטעון, עשיר בסאונד, עם לא מעט כלי מיתר ונשיפה ונגיעות אלקטרוניקה ותיכנות, אך גם דגש על פסנתר וקלידים (בחלוקת עבודה בין קפלן עצמו לבין אריה בן קנז). הרכב הכלים הגרעיני של האלבום (גיטרות, בס, תופים וקלידים) הופך לאושיות המופע, כשלצד בן קנז ורן שמעוני (תופים), שניגנו באולפן, מנגנים ניר גבע בגיטרות (במקום עידו אגמון) ועופר קורן בבס (במקום עמיר רוסיאנו ג'נגו).

 

   

 

רוק'נרול  רותח

 

כל שירי האלבום כלולים במופע, מהווים כמחצית ממנו, וביניהם משולבים שירים מארבעת אלבומיו הקודמים, כשהנוכחות המרשימה ביותר היא ל"ירמי קפלן והפרחים" תקליט הבכורה מ-1994, עם שישה שירים, עדות לחוסנם של "מחטט", "משהו חייב להשתנות", "מדוע לא באת", "אחת ושתיים", "מודדת" ו"לשקר ולשכוח", ולהשתלבותם ה"קלה" במארג הנוכחי. את שלושת האחרים מייצגים רק חמישה: "הדפוק הזה" ו"מחפשת" מ"בוקר טוב" (95'), "קולה וברה" מ"לטוב ולרע" (99') ו"תתחיל מאפס" ו"אני אשתנה" מ"הזמן האבוד". ותודו שגם הם זכו ביושר ובצדק בקשר ל"חשק".

 

ההבדל העיקרי בין האלבום למופע הוא בסדר השירים, ולטובת המופע. קפלן עצמו נותן בשירים סימנים שממחישים היטב את הגיוניות הסדר, לפי שלבי ההתפרקות וההתפכחות מחלום הזוגיות - הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון והשלמה. הוא מתחיל עם "בא לגן", מועמד טבעי לפתיחת הופעה בזכות השורות "עכשיו אם נעמעם אורות/ ובחושך נתקרב לראות/ המופע מתחיל בעוד דקות/ שווה לחכות ביחד", אבל בעיקר בזכות שורת המחץ: "התשוקה היא חומר נפץ של הלב". בלדת רוק פולק מקסימה, אותה מבצע ירמי לבד, רק עם גיטרה. אחריה  מתחיל הבלאגן, כלומר המופע מתחבר לחשמל, וקפלן עף, מרחף, מתיז ומיידה בליסטראות אנרגיה ומרץ לכל עבר. עם סאונד פנטסטי, חד כסכין ומצליף כשוט.

 

הוא פרפורמר בלתי נלאה. שר  ברעב עצום, בלהט ובתשוקה. הוא לא רואה ממטר, ומקצר טווח בטיפוס כרוני על השולחנות, עד כי דומה שהמרחב של זאפה קטן עליו ועל יכולות ההופעה שלו. התנועה שלו חסרת מנוחה, אינסופית ומגוונת במחוות שלה. פשוט חוויה בלתי נגמרת לחזות בו מפרש ומדגים פיזית את השירים ואת הקשרים בינו לבין הנגנים. האיש הוא פצצת אנרגיה, גנרטור אנושי, דינמו של אדרנלין, וכשבדמו נמהלים שלוקים של וודקה, הוא גם לא אחראי למעשיו.

 

"חשק" מתיז כעס, "כל אחד יכול" מאיר את השגעון, "תתחיל מאפס" מציב את המראה בפניהם של תאבי החיים, ו"משהו חייב להשתנות" הוא ההבנה ש...משהו חייב להשתנות. "עוד יהיה לך" בביצועה של רוויטל הוא גרסה בימתית חיוורת, שמתייצבת רק כשקפלן נוטל את ההובלה. גם את "מדוע לא באת" הוא מפקיד בפיה, כמו היה מתנת פרידה. כשהיא שרה "יש מקום לטעויות" ו"יש מקום לספק", קפלן נע כארלקינו, מפריח סביבה בועות סבון ומפזר פתיתי קונפטי ברחבי האולם.

 

"בואי נברח" מחזיר אותנו לרוק'נרול החם והרותח, בביצוע פצצה שפותח את שלב ההתמקחות; "אחת ושתיים" מלהיט את האווירה, ו"מחפשת" שואב אנרגיות של פאנק מראשית השמונים, כשקפלן חוגג עם פרוז'קטור נייד. לשלב הדכאון הוא נכנס עם "מלים מתוקות", מסתייע באפרת גוש, אורחת נוספת, שעוזרת לו לתת רוק בראש, ומעבירה אותו לחגיגת גיטרות מטורפת ב"מודדת".

 

ההשלמה מגיעה עם "כמה את צודקת" לצלילי גיטרה אקוסטית, "קילומטר מכאן" הקשוח וה F אנקי, שבו שמעוני כותש את התופים עד דק, "מחר אני אשתנה" שמזמין את הצופים לקום על הרגליים, שזה הדבר הכי נכון לעשות בהופעה של ירמי קפלן ו"הדפוק הזה" שמוחק לגמרי את המרחק בין הזמר לקהל ומביא את האווירה בזאפה לשיא האקסטזה, עם תרומה נכבדת של סולו תופים ומעבר רגאיי נהדר של בוב מארלי.

 

"ראש השנה" שנמצא ממש מעבר לפינה נועל כצפוי: "עוד נגיעה זה קרוב/ לא צריך לחשוב כל הזמן/ בזכותך נהיה לי טוב/ כל כך נהיה לי טוב". ולא בזכות האהבה, ממנה נפרדנו ב"לשקר ולשכוח", אלא בזכות הקהל. גורם אנושי שעליו אפשר לסמוך כל עוד השאלה "מדוע לא באת" לא על הפרק.

 

ירמי קפלן. חשק (אן.אם.סי יונייטד)

ירמי קפלן. חשק בהופעה. זאפה ת לאביב, ראשון 29 באוגוסט 2010


למועדי מופעים >

31/08/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. אלבום נפלא וביקורת הכתובה היטב
שנה טובה , (14/09/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע