סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אהרן רזאל - מוזיקאי ולא פרפורמר
 

 
 

רזאל הוא כוכב גדול במגזר הדתי אבל ההופעה שלו בתיאטרון תמונע לא יצרה חוויה בימתית



פרגמנטים שלא מתחברים
 
אחת מהשתיים או שאהרן רזאל עייף מכל הופעות ההשקה המיוחדות והחגיגיות לאלבומו האחרון "מה עשית היום" (שראה אור כבר לפני חודשיים ומאז הוא רק משיק את האלבום), או שהוא צריך להכניס שוב את המופע לחדר החזרות כדי לעבוד עליו מחדש ולהתקין אותו לפגישה עם הקהל. כי כך, כמו שהציג אותו ב"הופעת ההשקה החגיגית" בתיאטרון תמונע, אני לא חושב שכדאי להמשיך.
 
והבעיה היא לא בחומרים, ביצירה המוזיקלית - בשירים, בנגינה או באורחים - אלא בתפרים שבין השירים, שאותם צריך לחזק, לעבד, לגבש אולי לכתוב מחדש. בלעדיהם, ממש כמו בגד, ההופעה של רזאל מפוררת. עשויה פרגמנטים וקרעי בד ושירים, בקושי מתחברת למעשה אמנותי. יותר נראית ונשמעת כמו מופע לחבר'ה, לא לקוני כרטיסים.
 
למה? כי אין זרימה בין השירים. ההפסקות ביניהם ממושכות, קוטעות ומפריעות. אין במופע ולו שני שירים ברצף, שלא לדבר על שלושה, כדי ליצור מומנטום, להעניק תנופה למופע, לסחוף בהתלהבות ובלהט את הנגנים ואת הקהל באולם. וזה לא מפני שבתמונע היו מעט מדי צופים, אולי 60 במקרה הטוב. אלא מפני שהמופע אינו מוכן, אינו עשוי.
 
אהרן רזאל הוא מוזיקאי מחונן אבל לגמרי לא פרפורמר. הוא חביב ונעים, מאיר פנים, יש לו חוש הומור והוא שופע סיפורים. "גיטרה זה אותיות תרי"ג", הוא אמר למורה שלו מבית הספר, אותה פגש שנים מאוחר יותר. אבל היכולת הסיפורית שלו לא מעובדת, לא מהוקצעת. הסיפורים והדברים שבין השירים קטועים, חצי מתנצלים, חצי מהוססים, לא מסתיימים, לא שלמים, לא מצליחים ליצור עניין, פיתוי, התרגשות.
 
הוא גם גמלוני ומסורבל בהוויה הבימתית, בתפישת החלל שלה. מתעסק בדברים הלא נכונים, כמו בחיפוש המקום הנכון לאוגדן המלים והתווים, בחיבור ובהגבהת כן המיקרופון, בהטבת הכסא, בדיאלוגים עם עמיתיו לבמה,ובכגון אלה פעילויות שחייבות ליהות בילט-אין, זורמות וטבעיות, ולא מסיטות תשומת הלב, טורדות, מעכבות ומפריעות.
 
אפשר שזו הבמה הקטנה והמגבילה של תמונע; יכול להיות שאלה הקלידים שכובלים אותו אליהם והוא מתקשה (ובעצם מסתרבל) לתמרן בין הישיבה מולם לבין נגינה בגיטרה בעמידה. אבל אלה בדיוק הדברים שעליהם צריך לעבוד, שאותם צריך לתרגל ולשכלל, כדי ליצור מופע מהודק וחוויה בימתית. אי אפשר לסמוך על חן עצמי ועל ההבנה של הקהל לתנאים שכאלה.
 
 במה, כמעט כמו בית כנסת, היא מקום קדוש, שצריך לנהוג בו בכבוד. לא רוצה להגיד שרזאל מזלזל, חלילה, או מתייחס שלא כראוי, ר"ל, אבל הוא לא נערך בהתאם, לא נתן הדעת לא השגיח בפרטים שצורפים והופכים אגד של שירים להופעה. וכרגע, אין לו את זה כמופיען.
 
פופ חסידי פתוח ואוורירי
 
ובכל זאת, מתוך 15 שירים במופע תשעה הם מתוך "מה עשית היום" אלבומו החדש. ולטעמים דווקא שניים מהשלושה שנעדרים, "מי ימצא אותי פה בהר" ו"רוץ בין עצי הזית", עשויים היו לחזק את המימד הפולקי של המבע, שמאפיין יותר את האלבום ופחות את המופע, על אף האיזכור שהתקליט הוא בעצם אלבום מסע.
 
המופע מציג את הכשרון המוזיקלי של רזאל. פופ חסידי פתוח ואוורירי, לא תובעני, לא כופה את עצמו, לא מחייב, שספג-סחף השפעות חילוניות של רוק'נרול, מוזיקת נשמה ועולם, ולא מעט גרוב, בעיקר רגאיי. מצד אחד יצירה ספוגה אמונה ותפילה, השראה וכוונה (בכתיבה ובהלחנה, בשירה ובהגשה) אהבת אדם והתבוננות בטבע, מצד שני קשובה לחידושי המוזיקה הפופולרית.
 
הוא מתחיל עם מים בששון ב"כל הנחלים" בסגנון עדות ג'מאיקה. "קום צא לשדה" הוא לחן אלטון ג'וני מובהק שמקבל זריקת מסע לקנאטרי מחושמל, ו"שיר ציון", שנכתב-הוקדש לבנו הבכור, הוא שיר גיטרה שנע בין רגאיי לפאנקי. "אני הולך לעירי" מחזיר את רזאל מנדודיו בצפת לעיר הולדתו ירושלים, בלדת רוק רך, שמשדרת בגרות, ניסיון והתבוננות ניחותא, שעניינה געגוע טהור אך לא חרטה או פיוס. צידה האחר הוא "אתה כל כך טוב אליי", שיר ערש רך, מנחם ומפייס, שגם בנדודים וברגעי קושי, השכינה או אולי הזכרון של הבית, מרגיעים בקיומם את ההוויה.
 
אלמנט התפילה מתעצם לרגע ב"אני שניים פה", רוק יפה של התבוננות, של נפש קרועה לשניים שמחפשת תשובות בחיק הטבע. ואילו את "פתאום אדם נולד", החסידי באופיו, עם ההגשה השמחה והעולצת, שמכשירה אותו לביצוע בחגיגת ברית מלה, ממשיך "דרך חדשה", מאלבום מוקדם, מחוות ריתם'נבלוז לבוב דילן, רצופה משחקי מלים, דברנית ולא תמיד ברורה, שמדגישה את המגבלות של רזאל כזמר.
 
עם בן דודו ניצן חן רזאל (בכינור וגם בשירה) הוא מבצע את הפיוט "יה ריבון". אחרי הקדמה ספונטנית, בה נזכרים השניים בימים בהם ניגנו יצירות קלאסיות כילדים ברחובות ירושלים ודוגמים יצירה של ויואלדי, ההשפעה הקלאסית ניכרת בפיוט.
 
ההרכב המשפחתי, כמו החוויה הקלאסית, מתחזקים עם הצטרפות האח הצעיר יונתן רזאל (בפסנתר), בביצוע (שלושתם לבד, ללא נגני הליווי) של "הסנה בוער", גם הוא יצירה מוקדמת של אהרן - מעין גוספל יהודי. לאחריו משחזרים יונתן ואהרן את "מחכה לאור" מן האלבום, שניהם על פסנתר אחד - ספק שיר ערש, ספק שיר של אשמורת שלישית והשכמה לתפילה, עם הרמוניה קולית מנצחת. ואגב, מבלי להעליב: יונתן הוא הזמר הטוב, המדויק והמרשים יותר בין השניים.
 
להיטי האלבום מסמנים את חלקו האחרון של המופע. תחילה שיר הנושא הרוקי (אותו אהרן מבצע בעמידה, עם גיטרה) ולאחריו "עולה בשביל", במקור דואט עם שולי רנד, בהופעה לבד, בהסבה לפסנתר, כבלדת ריתם'נבלוז א-לה רנדי ניומן. "היינו שמחים" מזכיר את מקור כוחו כוחו של רזאל ככוכב המגזר הדתי - שיר חסידי, חפלאי, שנועד לאירועים ולשמחות. ולסיום הוא מתאחד שוב עם יונתן וניצן לביצוע של "זמן הגאולה" -  יותר דילני מכל שיר אחר, ואולי בכלל אהוד בנאי? ההדרנים הם ניסיון לשירה בציבור של "עולה בשביל" וחזרה על "מה עשית היום".
 
את הרכב נגני הליווי שלו, ארבעה, מוביל נגן הגיטרה המצוין עמית יצחק. האחרים הם אלון יופה בתופים, דוד עדה בתוספת קלידים וקובי קלאר (חילוני יחיד!) בבס.
 
אהרן רזאל בהופעה. תמונע תל אביב. חמישי, 26 במאי 2011

למועדי מופעים >

29/05/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע