סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מור מנדל
 

 
 
אמביציות וכשרון יש לבת של יענקלה מנדל ודורית ראובני, עכשיו היא צריכה למצוא את הקול הנכון


חבילה של בלדות מקסימות למדי
 
רק ששה שירים ב"הכל בסדר" (מיני) אלבום הבכורה של מור מָנדל. אולי מהלך כלכלי נבון לעת הזאת, מבלי להסתכן בהפקה רחבת יריעה וגם רבת תקציב, גם אם את דור שני למעמד הביניים של הפופ הישראלי, בתם של הזמרת דורית ראובני ויו"ר אמ"י יענקלה מנדל. לפעמים די בששה שירים כדי לעמוד על כישרונו ויכולותיו של אמן בשלב הראשוני של דרכו.
 
אז לזכות מנדל נזקפת היכולת לכתוב שירים יפים, מדויקים ומקסימים. בעיקר בלדות, בגוונים שונים. שירים שלה - מלים (בעזרת עמיתים) ולחנים (סולו) -אישיים, מתוך הלב, מתוך הקשיים, הלבטים והקומפלקסים הפנימיים, גם הזוגיים והבינאישיים, שכנראה משותפים ללא מעט עירוניים בני גילה וצעירים ממנה.
 
למור מנדל שפה משלה. המשפטים שלה לא שלמים, חתוכים וקצרים, מנסים בתמצות שלהם להכיל מחשבות ומאוויים, חששות וכאבים, תקוות ומשאלות. "נשארתי אחרונה, אני מתקנת, חיבוק שלא מרפה" ב"לעוף"; "מוותרת, משקרת, סימן שאלה" ב"מחילה"; "כשנוגע, כשפוגע, כשלא מסתדר, אל תחשבי לוותר" ב"הכל בסדר"; "רגש משתק, כל הגוף פתאום צועק, רחוב סואן בהילוך איטי" ב"לא מצליחה לנשום".
 
גם ההבעה שלה - באלבום לפחות - מפוסקת, קטועה, קצת אצורה וכלואה, אולי זהירה, אולי לא מספיק משוחררת. הקול לא מספיק מפותח, חסר ניואנסים (לבטח בהשוואה לאמה), אבל משופע בלהיטות ובתשוקה,  והיא מזכירה בשירתה דווקא את איה כורם. ולא מפתיעה לגלות שאת אחד השירים, הלהיט (יחסית!) "לא מצליחה לנשום", כתבה עם כורם.
 
ההפקה המוזיקלית של טל פורר מיטיבה להתמודד עם המגבלות הנוכחיות של מנדל, מכסה עליהן במעטפת צליל רוקית מיינסטרימית דקה והדוקה, שמציעה ומרמזת לאפשרויות ביצוע שונות. עם גיטרות מייבבות (אבי סינגולדה אך בעיקר איתמר מאירי) באיפוק ("לעוף"), בדגש (שיר הנושא) וגם בעומס מנופח ("לא מצליחה לנשום"), נימים של תיכנות, רביעיית כלי מיתר (חן שנהר וניצן קאנטי בכינורות, נועם חיימוביץ בוויולה ומאיה בלזיצמן בצ'לו - במיוחד ב"מחילה" בלדת מיתרים יפה) וגם אוויר לנשיפה (ניצן עין הבר ב"נשימה ארוכה"). חבילה של בלדות  מקסימות למדי, אבל כולן מאותו מין. ואולי קוראים לזה סגנון. 
  
  
 
והעברית? יכולה להיות יותר מוקפדת, ואין כמעט שיר ללא טעות דקדוק אחת, בדרך כלל בחיבורים בין ו' החיבור ואותיות בכל"ם לבין מנדל. ואם אחרי כל זה קורה נס והיא מצליחה להגות "וּפְסנתר" על הבמה, סימן שזה רק עניין של תשומת לב. ועוד משהו: יש בעברית זמן דחוי ומדוכא שנקרא ציווי. מנדל מסרבת להכיר בקיומו, אולי מפני שאינו מוזיקלי דיו. 
  
אמביציות וכישרון יש
 
על הבמה מור מנדל היא סיפור קצת שונה. היא חיננית מאוד, בעלת ביטחון רב ובלתי אמצעית לגמרי. ואפשר להקיש שאת הטמפרמנט שלה, הרעשני משהו, ירשה דווקא מאביה דווקא. רק חבל שהיא חסרה את האיפוק והעידון של אמה, לפחות כדי לאזן בין הקטבים.
 
למרות שהיא זורמת, די בקלות ובהתמסרות, עם הקצב והאנרגיות הרוק'נרוליות המודגשות ואפילו העוצמתיות שהמפיק המוזיקלי כפיר אפשטיין בחר עבורה (בממשו את אחת האופציות שהציע פורר) נדמה שהצליל גדול עליה וגם לא הכי נכון בעבורה. כי במהות, מור מנדל היא זמרת עם גיטרה, ואם היא מתעקשת על מבע רוקי, דומה שגוונים רכים ופולקיים הולמים אותה יותר.
 
מעבר לעובדה שזה היה מופע השקה עם זמרים אורחים (אפשטיין הנ"ל עם שני שירים משלו; דני רובס עם "לא נרדמת תל אביב" ו"פנים ושמות"; ואמא דורית עם "מסביב למדורה" הקלאסי), הצליחה מנדל להעמיד מופע עם תריסר שירים משלה, שמחציתם עדיין לא הוקלטה מן הסתם.
 
כשאיתה הרכב של ארבעה נגנים (רק נגן הבס אבי חזות "שרד" מהאולפן. השאר הם רמי אוסווסר בגיטרות, תומר לוי בתופים ואחיה הצעיר אסי, בקלידים) היא פותחת עם "רציתי לקחת אוויר להסביר את עצמי לעצמי", עוברת לגיטרה אקוסטית ב"הכל בסדר" ומקפידה על אנרגיות חיוביות. ממשיכה (עדיין עם האקוסטית) עם "הנה אני" המרוכך אבל עדיין רוק'נרול וגולשת ל"מחילה", אתו היא מנסה להתבונן באמיתות החיים בשקט (יחסי) ובהשלמה, כשהיא מרוכזת ומתמסרת וישובה על שפת הבמה. כלי המיתר מתוכנתים, המבע רך ואקוסטי יותר, יפה יותר.
 
כשהיא שרה לצד אפשטיין מנדל מתגלה כפרטנרית טובה, חסרת אגו וגינוני כוכבות (שלא מצאתי בכלל), נהנית באמת מן הרגע. דוגמה טובה לכיוון שלדעתי היא צריכה לדבוק בו בשלב זה של הקריירה, הוא הביצוע ל"נשימה ארוכה", רק עם שתי גיטרות - האקוסטית שלה והחשמלית של אוסווסר. השיר, שנועל את האלבום, נשמע על הבמה עוד יותר צנוע מהגרסה האולפנית, ומנדל, ישובה על כסא, עם שיער פזור ואקוסטית, הכי קרובה שאפשר לאמה.
 
אחרי "התרגיל" שכתבה על הפסיכולוגית שלה וחזרת ההרכב, היא מארחת את ראובני ב"לעוף", בחירה של אמא, שמשמשת קול שני מופלא לבתה. ביצוע מרגש, מלא אהבה ונתינה, וגם ווליום הרוק'נרול שכך, לאות כבוד והערכה ליכולת ולתרבות שירה אחרת. "מסביב למדורה" (של יאיר רוזנבלום ונתן אלתרמן), עם שתי גיטרות אקוסטיות וקלידן של אמא (גלעד שפירא) רק מטעים ש"אסור" למור מנדל לארח את אמה בהופעותיה. ההשוואה לא לטובתה. מגמדת אותה. וגם מפני שהשיר לא מצליח להשתייך. 
  
  
 
לפני רובס היא משחילה עוד שני שירים לא מוכרים: אחד על זה ש"חברים לא יכולים למלא את החסר וגם השירים מחבקים שעה, לא יותר", בשיתוף עם הקהל, ו"שקט, תל אביב ישנה" שכתבה על לחן ששאלה מאחיה הצעיר, ומתפתח מבלדה יפהפייה - כשרק הוא מלווה אותה בקלידים - לבלדת כוח פנטסטית, מרגע שההרכב כולו מצטרף מהסי פארט.
 
את "לא מצליחה לנשום" היא שומרת לסוף (בהשקה זה היה אחרי דני רובס). מוסיפה עוד שיר על חופשה וקצת שקט שחיפשה באיזה מקום, שנשמע יותר כעולם גדול ומשוגע בעטיפת הרוק'נרול, ומקנחת בביצוע נוסף של "הכל בסדר", מן הסתם הלהיט המוביל שלה.
 
אמביציות וכשרון יש. גם קשרים לא חסרים כשיענקלה מנדל, האבא הדואג והמחבק, נמצא בסביבה. אבל יש למור מנדל עוד הרבה ללכת, להתקדם ולהוכיח. ובעיקר למצוא את הקול הנכון שלה.
 
מור מנדל. הכל בסדר (עצמאי)
מור מנדל ההופעה. תיאטרון תמונע תל אביב. ראשון 7 באוגוסט 2011

למועדי מופעים >

09/08/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע