סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: נתן גושן
 

 
 
אליל הנוער הנוכחי הוא יוצר מוכשר ביותר שעדיין לא מצליח לרגש באמת, אולי בגלל הפוזה


רך רגיש ומתייסר?

כמעט ואי אפשר להתחמק היום משיריו ברדיו הישראלי. גם אם אינכם מזהים אותו וגם אם אינכם מתים עליו, פשוט אי אפשר להתעלם מנוכחותו של נתן גושן הישראלי באוויר ומן הסתם בחלומותיהם של רבבות בנו עשרה, שהפכו אותו בתוך פחות משנה לאחד מהאלילים הגדולים בפופ הישראלי העכשווי, אם לא ה-.
 
עם טעמן של ילדות ונערות קשה להתווכח, בלתי אפשרי וגם לא רצוי. אין מענה הולם להורמונים. וגושן הוא כנראה היום הדמות שבחלומותיהן של צעירות ישראל, שמשוכנעות מן הסתם שתריסר השירים שהוא כתב באלבום הבכורה שלו כמו נכתבו בדיוק עליהן או לפחות ממוענות אליהן. וכשהאהבות העצובות שלו , המתובלות בדמעות ובכאבים, בפרידות ובגעגועים, מוגשות בטון רך רגיש ומתייסר ובמבט עצוב-עצוב כשל האש-פאפי אנושי, מי יכול עליו?
 
גושן הוא יוצר מוכשר ביותר. שיריו הנוגים כתובים בכישרון רב, חבילה מוצלחת ביותר של מלים ולחנים. הוא אולי ממעט להשתמש בשורש א.ה.ב., אבל כל המסביב ברור למדי: לא נתת לי ללכת, כאוב לך כמו שכואב לי, לילות עברתי בלעדייך, כי את, את כל מה שיש לי, לא מאמין שנתת לי ללכת, תעזרי לי, תאמרי רק מילה. דומה שהבנתם -מי שלא בעניין - שהבנתם את הכוונה. אבל הוא באמת כותב יפה. קחו את השורה: "על הגוף שאת לובשת, הבגדים קופאים מקור/ ויודעים ששום שמיכה לא תעזור..." (מ"נושבת באוויר").
 
עוד שני אלמנטים מככבים בשירים של גושן הצעיר. חסרונו של אביו, שמרומז באלבום (גם בשיר הפתיחה "יודע" וגם בשיר הסיום "נושבת  באוויר") ויותר מזה במופע, שבו הוא מודגש יותר בשיר "אני ודף נייר". שלושת אלה גם מדגישים את העיסוק שלו במלה, בשפה, בתאווה שלו לכתיבה, ברצון שלו לצעוק ולבטא את עצמו במלים ובשירים. וכך גם בשירים כמה מלים" ו"לרוץ ולצעוק". ולהבהרת הנקודה אזכיר שהאלבום מסתיים במלים: "ומקסימום אכתוב עלייך שיר".
 
ואם כבר שפה, אי אפשר ללא התייחסות לעברית. לרגע, בפתיחה, נדמה שגושן עושה בית ספר למאזיניו. איזה דיוק מפתיע בניקוד במלים מועדות לפורענות כמו וּכְבר או וּבְכל ב"פנים אחרות", וגם ב"איפה את" (וּבָטוח, וּבְעצם) או ב"כמה מלים" (וּפִתאום), אבל זה מקסם שווא ועניין מתעתע לחלוטין, כיון שגושן שר איך שבא לו, אינטואיטיבית ורנדומלית לגמרי. ואפשר למצוא אצלו אינספור קשקושים כמו וְכּמה, וְכּתבתי, וְבּטח, וְמי , וְמה, וְמלים, וְמיליון, וְפּעם וכל מה שתרצו. ופשוט נשאלת השאלה: על סמך הוא מחליט איך ומתי לשיר כך, ומתי כך?
 
הצבע המוזיקלי של האלבום הוא פופ-רוק רך שברך, לפעמים מתכתב עם סול מעודן, שהולם את המבע העצוב והמתייסר של גושן. ההפקה המוזיקלית של לואי להב לא נלחמת עם האופי המתבכיין של גושן (רק לחשוב איך להב התעלל בזמנו בגידי גוב כדי להוציא ממנו שירת חצץ, וכמה בר-מזל גושן שחמק מהגורל הזה). גם היא רכה וזורמת, פופית למהדרין, עם תוספות חיוניות-אך-מאופקות של לא מעט סלסולים - אתני קל, קצת ים תיכון, קצת לטיני ("גבולות היגיון") וקצת קאנטרי ("עכשיו"). ופה ושם יציאות של גיטרה חשמלית, עד כדי געש רוק'נרולי (ב"איפה את").

נתן-גושן-01.jpg
נתן גושן (מקור: אתר הבית נתן גושן)

סוג של פוזה
 
לנתן גושן אין עדיין חומר למופע באורך מלא. אבל כל שירי האלבום, שניים חדשים ("אני ודף נייר" ו"החורף עבר") וקאוור לשיר באנגלית שלא זיהיתי, מספיקים לשבעים דקות הופעה. לבנות שגדשו את זאפה זה היה כנראה יותר מדי. את ההופעה הן פתחו בצווחות התלהבות ששמורות רק לכוכבים בהתהוות, אולם "שכחו" להודות לו בסיום, ואלמלא התגייסנו כמה בוגרים ומבינים כדי להצדיק את שובו של גושן להדרן, אי אפשר היה לכעוס עליו אלמלא עשה זאת. מינוס גדול לילדות שמשוכנעות שמגיע להן הכל בתמורה ל-80 שקל לכרטיס.

אולם היתרון הבולט שלו הוא שלהקת הליווי שלו על הבמה היא גם זו שניגנה אתו באלבום, לא עניין שכיח בהפקות של זמרים מתחילים. היתרון הוא בכך שצבעי האלבום והמופע זהים, וגם הביטחון של גושן על הבמה, במחיצת חברים עימם הוא הולך כברת דרך ארוכה (שם חממי בגיטרות, אייל רווה בבס, רן גנז בתופים ואמיר קובלסקי בקלידים), מאפשר לו להתנהל בטבעיות וגם בהומור, נוכח תקלות בלתי צפויות בפתיחה, כשהגיטרה שלו לא נשמעת אך קולו - שבלאו הכי צף מעל פני הנגינה, גם באלבום וגם בהופעה - מוביל בבטחה.
 
רק שניים מהשירים מופיעים במופע כסדרם באלבום, "יודע" בפתיחה ו"נושבת באוויר" בסיום, את הראשון הוא משמיע לבד, ללא הנגנים, בעוד האחרון הוא היחיד שהוא מבצע ללא פריטה על גיטרה, מתמסר כולו לשירה, עם גלישה לפאלצט, ממש כמו באלבום. אי ההיצמדות לסדר השירים באלבום מלמד, שהוא חסר חשיבות לחלוטין, מה שמדגיש את ההרגשה שכולם וריאציה על אותו נושא, על אותו שיר.
 
העובדה שגושן לא משלב סיפורים ואנקדוטות, אזכורים וחוויות בין השירים, לא במישרין ולא במרומז, רק מגבירה את הרושם הנ"ל. הוא לא חייב כמובן, אבל הוא מציג ביבושת את השירים ומשאיר אותם לפרשנותנו ולהוציא "כמה מלים" שהוא מקדיש לאשה של חייו, אמו, או "עכשיו" שהוא האחרון להיכנס לאלבום, הוא כמעט לא מנדב שום מידע. ובהיעדר תיעוד או שיוך כלשהו, הניסיונות שלו לקרוע צוהר לנפשו ולחייו באמצעות השירים, הם ערטילאיים, לא מחייבים. ובמקרה הטוב גושן נראה ונשמע כיוצר כלוא שעסוק בעצמו וברגשותיו.
 
יש על נתן גושן סוג של פוזה שעדיין לא ברור אם היה זמנית או מצאה חן בעיניו והחליטה להישאר. גם כיסוי הראש הסרוג, גם העיניים העצומות והמבע העצוב (כשהן פקוחות), גם השירה הסטינגית. שירה ערבה, עם איזו נימת בכי חבויה. כמו באלבום גם על הבמה השירים מתחילים כמעט בלחישה ובהמשך מתגברים לצעקה. בימי הביניים הוא לבטח היה טרובדור. בעת הזאת הוא פיתוח של גבר רגיש, שתקן וסובל, כזה שכל אחת רוצה שיהיה לצידה, שתוכל לחבק ולדאוג לו. והרי זה בדיוק מה שהוא מציע ב"יודע": "...אני יודע היטב לתת מה שיש, לי עד שייגמר/ כשטוב להחזיק את החבל/ כשרע לחבק את הסבל/ יודע מלים ויודע שתיקה"
 
אפשר בהחלט להבין אותן. אפשר להחמיא לקולו, להעריך את היצירה ואת השירה שלו, אבל אותי הוא לא מרגש. ספק אם התכוון. באישיותו הבימתית ניתן למצוא סדקים בפוזה (הוא טיפוס הרבה יותר שמח ממה שמצטייר בשירים) שמרמזים שלא הכל אנחנו יודעים. השאלה היא מה קו האופק שלו. אם ואיך יתפתח ובאילו כיוונים. עוד אלבום כזה יהיה בבחינת דריכה במקום, מלכודת דבש, לו ולמעריצות הנלהבות שלו.
 
בקיצור, עוד ניפגש. חובת ההוכחה חלה עליו. ובינתיים שייהנה מקבלת הפנים ומהאהבה. הן לא דבר מובן מאליו.
 
נתן גושן בהופעה. זאפה תל אביב. שני, 28 בנובמבר, 2011
נתן גושן. נתן גושן (טדי/אן.אם.סי יונייטד)


למועדי מופעים >

05/12/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. התו גושן ממש מוכשר
אינה , (16/03/2012)
2. כולכם טועים.... שירים מצויינים וממכרים
אילי , שרון (04/01/2012)
1. הוא כותב כמו דודו אהרון בערך
אני , (12/12/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע