סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: הבימה ופרס התיאטרון
 

 
 
החלטת הפרישה של הבימה מפרס התיאטרון היא יותר מהכל גול עצמי לתיאטרון הלאומי ולהפקותיו


א.

החלטת הפרישה של תיאטרון הבימה מפרס התיאטרון הייתה מפתיעה אך גם צפויה. לפחות לי כחבר אקדמיה, שהמתין עד ראשית חודש זה בציפייה דרוכה כדי לבחון מקרוב, ואולי שוב, את ההפקות שיעמיד התיאטרון הלאומי להתמודדות. כשהרשימה בוששה מלהגיע, היה ברור שמשהו לא טוב מתבשל.
 
מצד אחד, הפוליטי, צודקת הנהלת הבימה בצעדה. אתה לא יכול להיות חבר - במקרה זה, חבר בוועד המנהל של הפרס- של אנשים שבמקום להתגייס לעזרתך בשעות הקשות שלך, מנסים לטרפד מהלכים ולתקוע לך מקלות בגלגלים.
 
קשה למצוא נסיבות מקלות בהתנהגות הקטנונית של ראשי תיאטרונים אחרים, נוכח ניסיונות המדינה (ומשרד התרבות) לסייע לתיאטרון הלאומי, כשתבעו במפגיע תמיכת מדינה נוספת בדומה למה שיקבל הבימה, או לחילופין מניעתה מהבימה כל עוד הם לא מקבלים כדוגמתה.
 
ב.
 
במקום שיתגאו בהישגי הניהול שלהם וישוויצו ביכולתם להתגבר על הקשיים האובייקטיביים של השוק ושל תת-תמיכה ממסדית ולשרוד בהצלחה (וכל תיאטרון ציבורי שלא מתנהל תחת תוכנית הבראה הוא בחזקת סיפור הצלחה), בעצם ניסו לרקוד על הדם. אי אפשר להגדיר אחרת את הניסיונות שלהם להגביל, לעכב ולמנוע (גם באמצעים משפטיים) סיוע הצלה לתיאטרון הלאומי שנאבק במשבר כספי נמשך.
 
הרושם היה שבמקום להושיט יד ולסייע, יש אנשים ותיאטרונים שהיו שמחים לראות את הבימה נסגר ומתחסל. כך היו מרגישים טוב יותר ובלבד שכספי התמיכה הנוספת להצלתו של התיאטרון הלאומי לא יבואו על חשבון תמיכה בהם. כאילו שהתחסלות הבימה תגדיל את החלק שלהם בתקציב שיתפנה.


גילה אלמגור ויהורם גאון, "ביקור הגברת הזקנה" (צילום: יח"צ)
 
ג.
 
מצד שני, ההחלטה הייתה מפתיעה. לו נעשתה בשנים קודמות, ניתן היה להבינה. העובדה שהבימה זכה במעט פרסים, אם בכלל, בשנים האחרונות, נובעת לדעתי מנדודיו מחוץ לביתו, ובפשרות שנאלץ לעשות גם בבחירות האמנותיות וגם ביישומים ההפקתיים, שנובעים מאילוצים לוגיסטיים. הצפייה בהצגות הבימה לא הייתה הכי נעימה ולו משום הידיעה שהן היו נראות אחרת באולם ביתי ונורמלי, ולא באולמות לא אולמות ובמו כמו אריסון, בית החייל, יד לבנים או צוותא, שדרשו התפשרות אמנותית כזו או אחרת.


"אם יש גן עדן", צילום: יח"צ
 
ד.
 
כמי שכאב את כאב הקיפוח את הבימה בהצבעת חבריי בשנה שעברה, הנחתי - די בצדק - שהצפייה בהצגות העונה הנוכחית, באולמות הבית של "הבימה", תיטיב עם מלאת התיאטרון ותשפר את סיכויי התיאטרון הלאומי ביום פקודה. לצערי, זה לא יקרה.
 
אמנם בהבימה מתעקשים שאין קשר בין הישגיו בפרס התיאטרון בשנים האחרונות, לבין ההחלטה לפרוש מן הפרס, אבל מכל הצעדים שיכול היה התיאטרון לנקוט - במחאה על התנהגות עמיתיו בימיו הקשים - נבחר דווקא הייצוגי והי"חצני ביותר. ודווקא עכשיו, כשהוא חוזר לביתו המחודש והמשופץ, ומקבל הזדמנות להציג בתנאים לוגיסטיים משופרים, ולהחזיר לעצמו סיכויים של ממש, החליטו לברוח מפרס התיאטרון.
 
ה.

לחילופין, הבימה יכול היה להשעות, נגיד, את היחסים, הקשרים ושיתופי הפעולה העכשוויים והעתידיים שלו, עם תיאטרונים עמיתים, אלה שהוא חש נבגד על ידם. צעד שהיה מחדד את חצי הביקורת והמחאה שלו נגד מי מהתיאטרונים וההנהלות שלהם.
 
במקום זאת, הפרישה מהפרס, היא סוג של ענישה קולקטיבית, אך לא הכי יעילה. כי הפרס ימשיך להתקיים, אף אחד לא מתכוון להפסיק או למחוק אותו. וגם שום גורם לא יוסיף כוכבית ליד הפרסים שיחולקו לעונת ההצגות 2011, כוכבית שתסמן שנה בלי השתתפות "הבימה".


"קוויאר ועדשים" (תמונת יח"צ)

התיאטרונים האחרים ימשיכו להתקשט ולהאדיר את שמם בפרסים שבהם יזכו, גם על חשבון הבימה, מבלי שלקהל הרחב ולציבור שנחשף למערכות יחסי הציבור המשומנים שלהם יהיה מושג שההשתתפות הייתה חלקית והתחרות לא שלמה. אז את מי מענישים שם בפרישה מהפרס? לא את התיאטרונים האחרים. התחרות שלהם נעשית קלה יותר. וכך הצעד הוא יותר בומרנג, מעניש את "הבימה" ואת הפקותיה. ודווקא ברגע הזה, של שיבה הביתה, כשחשוב לנצל כל הזדמנות וכל זירה כדי להפגין נוכחות.

ו.
 
אלא אם המדינה, שתיאטרון הבימה הוא גם שלה - ולכן הנכונות העקבית והעיקשת לשאת בחובותיו ולהציע עוד ועוד תכניות הבראה ובלבד שימשיך להתקיים תיאטרון לאומי בישראל (גם אם למגינת לבם של יריביו האמנותיים של הבימה) - תתמוך בצעד הפרישה של הבימה, בפרישה שלה מטקס התיאטרון עצמו.
 
המדינה לא יכולה לסגת מתמיכתה בתקציביהם של שאר התיאטרונים, אבל היא יכולה לצמצם ואולי אף לבטל את תרומתה וחלקה בתקציב הפקת פרס התיאטרון. ולמה שתמשיך לתמוך בו אם התיאטרון "שלה" לא בתחרות? אבל צעד כזה הוא יומרני ופנטסטי מדי ולא נכון לבקש, במיוחד אם הנהלת הבימה לא נועצה בצמרת משרד התרבות קודם החלטת הפרישה שלה.
 
ז.
 
אני לא מקבל את הנימוקים כבדי המשקל לכאורה שניסחו המנכ"לית אודליה פרידמן והמנהל האמנותי אילן רונן כסיבות ראויות לפרישה. המעבר לבית המחודש, התאמת הרפרטואר הקיים לבמות החדשות, הפקת הצגות חדשות ודגש על פעילות בזירה הבינלאומית, הם תירוצים, לא נימוקים.
 
אין בהם כלום - לא מאמץ, לא משאבים ולא זמן שחורגים מן המקובל - שיוכל להפריע להבימה להתמודד גם עם אתגר הפרס, במיוחד כשההפקות הקיימות והמועמדות לשנה זו, כבר התגלחו על זקנו של הציבור (גם אם לא על זקנם של חברי האקדמיה), והמעבר לבית המחודש רק ייטיב עימן, כאמור לעיל.
 
ח.
 
עלבון, כעס, אכזבה ותסכול מהתנהגות לא אתית של עמיתים רפרטואריים הם סיבות טובות להרגיש לא בנוח להפליג עם תיאטרונים אחרים באותה סירה. ואפשר בהחלט להבין למה אנשי הבימה לא רוצים להסתופף עם נציגי תיאטרונים אחרים במקומות שבהם הם יכולים לבחור את חבריהם, כמו פרס התיאטרון. 
 


דבורה קידר, "מלכת היופי של לינאן" (תמונת יח"צ)

אבל התליית רגשות אלה בכך ש"פרס התיאטרון עדיין מחפש את דרכו בשיטת הניסוי והטְעִיָה", היא פגיעה בחברי האקדמיה ובעבודה שהם עושים שלא על מנת לקבל פרס. ונכון שכל השותפים רוצים פרס יציב ומנוסח כדבעי, שלא יעורר בכל שנה מחדש טענות ותלונות, תהיות וקושיות, אלא יזרום ויצלח את כל המשברים. בריחה ממנו, דווקא בשלבים של "ניסוי וטעיה", היא התנהגות ילדותית של מי שאינו מוכן להשתתף בעיצוב פני הפרס והתנהגות פחדנית של מי שאינו מוכן לקבל הכרעה דמוקרטית.
 
ט.
 
ועם זאת, דווקא השיבה הביתה מעוררת תקווה שמתחיל עידן חדש בחייו של התיאטרון הלאומי, בעיקר מהבחינה הרפרטוארית-אמנותית. אבל שום תיאטרון, ולא רק הבימה, לא צריך לעשות הצגות בכדי לזכות בפרסים. הוא צריך למלא אחר האג'נדה האמנותית שלו, לעמוד בסטנדרטים גבוהים של איכות משחק והפקה, ולשכנע את הקהל שלו בניקיון כוונתו ובאינטגריטי שלו. ואם ירכוש את אמון הציבור ותתמלא תפוסתו, מה טוב. פרסים, אם בכלל, הם רק דובדבן על הקצפת. אפשר בהחלט לחיות בלעדיהם.
 
י.
 
 איך זה ייגמר? מן הסתם בסולחה ביום מן הימים. ואז, אני מוכן כבר עתה להמר, שטקס הפרס יתארח בביתו המחודש של הבימה. חבל, זה יכול היה להתרחש כבר השנה, מועד הולם ביותר לתיאטרון ששב אל ביתו.



12/12/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע