סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: ספי אפרתי
 

 
 
ברוכים הבאים לעולמו של ספי אפרתי. קחו את הזמן שלכם. קצת התמסרות ותישאבו פנימה


תרבות הציד העירונית

ספי אפרתי הוא הפתעה נעימה. אחרי לא מעט שנים של עמידה בצלם של אחרים מתברר שאפרתי אינו קוטל קנים. שגם לו יש מה להגיד ולהקליט, ובעיקר איך להגיד ולהופיע. כאילו הניסיון שצבר בנגינה על הבס והכשיר אותו לעבוד עם אביב גפן ב"בלקפילד" וב"תעויוט" ועם "מוניקה סקס", היו רק סיפור כיסוי ל"להתעורר בארץ אחרת", אלבום הבכורה המאוחר שלו.

האמת היא שאני קצת מקדים את המאוחר. כי גם אם קשה מאוד להתעלם מכישרונו הגדול של ספי אפרתי לכתוב שירים, ההאזנה לאלבום מבלבלת ומטעה, אפילו מסנוורת, מתפוצץ מרעיונות, השפעות והשראות.

מהצד המילולי, האלבום מאוד אחיד. עולמו הפרטי של אפרתי כרווק במציאות אורבנית וניסיונותיו לפענח את המוח וההתנהגות הנשית, וכך להבין את עצמו או את בן דמותו, הרווק הצעיר של תל אביב ("אחרית ימיו").

מרבית השירים נעים סביב תרבות הציד העירונית ותחזוק מערכות יחסים. "אף פעם לא ביקשתי שתבוא/ אף פעם לא אמרה שתישאר/ אף פעם לא ניסיתי לעצור/ אף פעם לא סירבתי למהר", הוא שר ב"יעבור אור" השיר הפותח. "קוּל" הוא ניסיון להסביר, לעצמו לפחות, איך זה שאחרים מצליחים עם בחורות (ובו, בשימוש בהגדרה "רומנטי", הוא הכי קרוב לאזכורה של אהבה, שבשורש שלה הוא נמנע מלהשתמש בהצלחה מרנינה).

"שיר חמש", לא תירגע" ולבטח "תראי, אני..." הם עצות (בדרגות שונות של הומור ורצינות; "כשאת בוכה את לא עונה" האחרון) לבחורות כדי שלא תעשינה שטויות בקשירת גורלן עם גברים. ומצד שני, הוא - כרגע מוכה ומובס - מקווה שעד "דצמבר" (שנכתב עם יהלי סובול) הכל יסתדר והיא תחזור אליו. ואם לא בחורף הזה, אז "היא תהיה שלי" עד סוף הסתיו (הבא או זה שאחריו).

   

את תמונת השירים (11 פלוס קטע אינסטרומנטלי קצרצר אחד, ובסך הכל 46 דקות) משלימים "לא רוצה לתל אביב", ספק התכתבות עם "לא רוצה לזמביה" של עופר אקרלינג משנות השמונים המוקדמות, כשהסאבטקסט מבהיר שרק אוהב יכול לראות את כל הפגמים, והשורה התחתונה: "הייתי בורח (מתל אביב), אם היה בחוץ מי שיקשיב..."; שיר הנושא על הרצון, שבעצם מקנן אצל כל אחד כמעט, בשינוי אווירה אחת לכמה זמן; ו"שר לה שוב" הנועל, שיר כאב ופרידה מבת דודה אהובה שנפטרה ממחלה קשה, ולה גם מוקדש האלבום.

ואולם עולמו המוזיקלי הפרטי של ספי אפרתי הוא לא אביב גפן ולא מוניקה סקס, מקומות העבודה שלו. יותר מזה, הרושם הוא שהוא מתרחק מרוק'נרול "סטנדרטי" במוצהר ובמופגן.

עם גיא שמי, שותפו בהפקה המוזיקלית, הסאונד עשיר, מגוון, מרובד ומפתיע, עם השפעות קלאסיות ברורות, דגש על כלי מיתר ונשיפה, נטייה לפיוז'ן ולצבעי ג'אז חמים.


ספי-א-ענק-אורית-פניני.jpg
ספי אפרתי (צילום: אורית פניני)


תערובת אקלקטית של השפעות. "מסטילי דן" מהאייטיז (ב"יעבור אור") לגרוב של "הבילויים" מראשית המאה הנוכחית. ממורכבות יוני רכטרית (ב"היא תהיה שלי") לאוואנגרד תעשייתי (ב"קול"). מקריינות (יובל גורביץ) נוסח יהונתן גפן (ב"שר לה שוב") להתעלסות עם המלה סטייל גלעד כהנא ו"הג'ירפות" ("תראי, אני...").

ויש גם יציאות קברטיות ("שיר חמש"), אופראיות ("דצמבר") ומחזמריות ("לא תירגע") מודרניות וניסיוניות. אגב, דווקא שני האחרונים ומעבר "המרפק" בהשפעה קלאסית, הם החטיבה "הרזה" של האלבום - רק גיטרות, בס, פסנתר ותופים וקצת הקשה.

למרות שכישרונו של אפרתי ברור ומוצק כשל יוצר רציני שיודע בהחלט מה הוא רוצה, התחושה שלי היא שהיצירות שמרכיבות את "להתעורר בארץ אחרת" לא מתחברות להיגד מוזיקלי מגובש. הן נשמעות כחלקים מתוך שלם לא מחובר, לא מספיק מפותח, אולי מצע לגישה קונספטואלית ("לא תירגע" נשמע כבסיס לאופרת רוק). ואני מסיים את ההאזנה לאלבום בשתי תהיות: האחת, מי הוא ספי אפרתי האמיתי? שנייה, איך אפשר להעלות תקליט כזה על במה?

   

ממוקד מטרה ורציני
 
ההופעה באוזן בר, שהיתה ראשונה בסיבוב הסדיר (אחרי כל ההשקות, הפרמיירות והחגיגות), הכניסה סדר וסיפקה מענה לקושיות. בניגוד לאופי הפרגמנטי של האלבום, המופע התגלה כיצירת רוק הדוקה ומגובשת, הודות להפקה מוזיקלית מלוטשת ומעניינת, שנושאת מבנה וסאונד של פרויקט לכל דבר.

האיש שהורגלנו לראות ולשמוע כנגן ליווי, ניצב בחזית כזמר וכנגן קלידים. סביבו חמישה נגנים מוכשרים ביותר, במיוחד נגן הגיטרה רועי צעדי ונגנית הקלידים והמחשב דני עבר הדני, אך גם נגן הבס מתי גלעד, הסקסופוניסט עונגי ציזלינג והמתופף חגי שלזינגר (שני האחרונים ניגנו עמו באלבום). חטיבה הרמונית להפליא.

לכאורה, זה ניסיון לשמר את הצבע של עבודת האולפן. למעשה, העיבודים "התזמורתיים" מתבססים על מרבדי קלידים מרשימים ונגינת גיטרה שאפיינו את מה שפעם קראו לו רוק מתקדם, ועתה הוא צליל טעון, עמוק ומורכב, שמתאפיין בקצב בלתי מתפשר. דוּך, שום התנחמדות בסאונד, ממוקד מטרה ורציני לאללה.

לאפרתי אמנם חוש הומור מפותח, אבל אל תקחו אותו בקלות. הוא לא פראייר. הוא יודע היטב מה הוא רוצה ואל תטעו בפרשנות את ההתבדחויות שלו. קחו ברצינות את הציניות, הטון היבש והפנים הקפואות שלו. אולי אין לו קול גדול, אבל הוא זמר לא רע, והוא בהחלט יודע להגיש. מתנסח ברהיטות מפתיעה ומזכיר לי במשהו את הגישה העניינית, המוטעמת והמעמיקה של ערן צור.

את ה"להיטים" של האלבום, "לא רוצה לתל אביב" ו"להתעורר בארץ אחרת", הוא שומר לשלהי המופע. מעדיף להתמקד במוזיקה הרצינית תחילה, למלא בערכים נוספים את היצירות שנשמעו חסרות בתקליט, להעניק להם - כולל What Have I Done של "הפט שופ בויז" - נופך דרמטי משהו, ששיאו ב"דצמבר", שבו חבוי פאתוס של המנון.

   

בשלב זה, עם אלבום אחד בלבד, יש לאפרתי חומר (רק 13 שירים, ביניהם "מילה של כבוד" שלא נמצא מתאים להיכלל בתקליט הראשון) לשעה הופעה. הופעה הדוקה ומהנה. צריך רק לשקול שוב עם פורמט העמידה הוא חוויית הצפייה הנכונה לה. נכון שהמוזיקה נותנת בראש, אבל היא לא לרגליים. היא דורשת קשב ממוקד ולא התעסקות באיזונים ובשיווי משקל.

"להתעורר בארץ אחרת", האלבום וגם ההופעה, הם יציאה לדרך חדשה, שונה לגמרי, בעבור מי שהכרנו כאיש צללים (תרתי משמע) ועתה מתגלה כהבטחה מאתגרת. ברוכים הבאים לעולמו של ספי אפרתי. קחו את הזמן שלכם. קצת התמסרות ותישאבו פנימה.
 
ספי אפרתי.להתעורר בארץ אחרת (High Fidelity).
ספי אפרתי בהופעה. אוזן בר תל אביב, שלישי, 24 ביולי 2012

 

***הערת מערכת הבמה: בכתבה המקורית נפלה טעות באשר לנסיבות מותה של בת דודתו של ספי אפרתי. הטעות, שנעשתה בתום לב תוקנה בגוף כתבה. מערכת הבמה ועמוס אורן מתנצלים על עגמת הנפש שנגרמה לנוגעים בדבר.


למועדי מופעים >

29/07/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מסכים עם כל מילה מויסקאי ומבצע מעולה
אלדד , (29/07/2012) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע