סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ידיעה
 
מאת: עמוס אורן אלבומים לחג האסיף
 

 
 
רשמים והמלצות מאלבומים שהצטברו על שולחנו של עמוס אורן בחודשים האחרונים



ג'קו ויהודה פוליקר: מזכרת מעולם שנעלם

לפני תריסר שנים הקליט יהודה פוליקר את הוריו שרים א-קאפלה, באופן הכי חובב אך הכי אותנטי, ללא הרמוניות או ליווי של כלי נגינה, עשרה שירים, בעברית, בלדינו וביוונית.

רק שנים אחר-כך הרכיב והוסיף עליהם, כמו שהם, את המוזיקה, הנגינה, התכנות והקולות, הפך אותם ממסמך פרטי, אישי ומשפחתי מרגש למזכרת יוצאת דופן מעולם שנעלם, שנשמע עתה כמו דפדוף באלבום תמונות מוזיקלי או כפסקול חיים מרגש עבור הכלל.

בדרך מרתקת, בהפקה מוזיקלית זהירה וסבלנית, חכמה ונבונה, הצליח יודקו פוליקר, בנו של ג'קו, להנציח את אביו (וגם את אמו), כולל הקדמות שלו לשירים ול"הסיפור של ג'קו" הנועל, שעיטר בליווי מוזיקלי. כמה מהשירים שומרים על אתניות אותנטית, אחרים זכו למקצבי ריקוד ואלקטרוניקה עכשוויים לגמרי.

קחו בחשבון שזה אלבום שלא ניתן לשחזור בימתי. אלבום יוצא דופן שרק בן נאמן ואוהב ומוזיקאי גאון ורב-דמיון כיהודה פוליקר היה יכול להוציא לפועל (התו-השמיני).
 


  


אתי אנקרי:
מכוונת להשם יתברך

"הניגון שלך", אלבום האולפן השביעי (מתוך תשעה) של אתי אנקרי, רחוק מאוד מהזמרת-יוצרת החדשנית והקופצנית של "לוליטה" ו"לך תתרגל איתה", גם משירת המחאה של "מיליונים", האלבום הקודם שלה, מלפני 11 שנה (לא כולל "משירי ר' יהודה הלוי" מלפני שלוש שנים).

ב-13 השירים שבו (כולל הנועל "הודו לשם", שהלחין ושר אחיה יוסי) ניכר היטב המהפך הדתי שחוותה, והם מכוונים מן הסתם להשם יתברך ולהשגחתו. ניכרת גם השפעה של מסורת הפיוט, הן במבנה ובמשקלי הכתיבה, הן בהלחנה הצנועה והזורמת, שנועדה לשרת את המלים בלי להסתבך במלודיות מורכבות.

בהשגחה יוצאת דופן ברגישותה של ארז לב-ארי, כיועץ וכמפיק הסאונד, כנגן, כמוזיקאי עמית וכשותף לאמונה – אנקרי, מחוזקת באמנותה ובכוחה, שרה בניחותא ובשקט שירים קטנים שחודרים עמוק. את הנסיבות של מקצתם היא מרגישה צורך לבאר ולפרש (בייחוד את "כל העולם נברא בשבילי", שמצטייר כמוטו לאלבום ולחיים כולם), וגם להקדים מאמר הסבר (או התנצלות) לאלבום כולו.

השירים היפים יותר לטעמי הם הצנומים יותר: "הכל מאיתך", שלא ירחק היום שבו ייכנס לספר התפילה, "מחוץ לזמן" שאי-אפשר לטעות בו בגיטרה של לב-ארי, ו"נסים" הסגפני והמתוק. ראויים גם "כלום" החביב בשעשוע מילולי סינקופטי שמזכיר נשכחות ו"תעמיס", שמתרונן באתניות משכרת.

אולי ארוך מדי, 58:28 דקות, אבל מותר אחרי 11 שנות נתק. ואזהרה לסיום: שלוות הנפש שלה ממכרת ומידבקת (התו-השמיני).

   


שבק ס': יצאו אתמול מהתנור

20 שנה על הבמה ובאולפני ההקלטות, ו"פרה פרה", אלבומם החדש של שבק ס', נשמע כאילו יצאו אתמול מהתנור, עם רעב לקצב, צמא להיפ-הופ ותשוקה עצומה להגיד, לבקר, להשפיע, לפנק ולכייף.

הזמן, ואולי ההפסקות הארוכות בין אלבום לאלבום (ארבע שנים מאז "בום קרנבל"), עשו להם רק טוב. שבק ס' בהרכב המורחב, עם מוקי ופילוני, נימי נים וגם יוסי פיין, המפיק המוזיקלי האגדי. 9 שירים ב-35:49 דקות על חברה ופוליטיקה, תרבות ותקשורת, ואין תופעה שחומקת מפני אבחנתם החדה, המצליפה והמושחזת.

שיר הנושא הוא המנון לנחישות ולעקביות, ומנגד "תפוס ת'רגע" בעד שיפור התזמון וניצול העיתוי; "לשבט, לקום!" (יעל דקלבאום, האורחת, ענקית) מלגלג על העדריות בתוכניות הריאליטי ובטרנדים אופנתיים בכלל; "זה שוד" הוא מחאה נגד חיים תחת חמס וגזל; "משיח" (שיר פצצה) חושף את החוליים של החברה הישראלית; "חמרמורת", שגונו פורטיסי-יווני (יש דבר כזה) הוא פרודיה על אמפתיה לשתייה ועל הסכנות שבעטיה; ו"או-טו-טו שם" הוא מבט אירוני על עתיד העולם.

ויש גם שני שירים הופעה נפלאים: "ברוך הבא להופעה", שמנמק את הרקע והסיבות לקאמבקון הנוכחי שלהם, ו"מה פתאום?", שיר תשובה טווסי לכל התוהים אם שבק סיימו את מלאכתם.

רוקדים כפרפר, עוקצים כדבורה. הטקסטים המצורפים מלאי דבש (High Fidelity).

  
 

התקווה 6: דובר נאמן של עמישראל

אלבומה הרביעי של התקווה 6 נקרא "קול ישראל", ולא סתם. עמרי גליקמן, המנהיג והסולן של ההרכב, יוצר מחונן, וירטואוז שירה וזמר ענק, נוהג כדובר נאמן של עמישראל. אמנם מגויס מטעם עצמו, אבל מאמין בשליחות בכל מאודו, ממש כמו היה זמר-יוצר רגאיי ג'מייקני ש"משוחד" על ציון.

13 שירים, 51:08 דקות, רוויי אהבה וגאווה אך גם דאגה למדינת ישראל. לגליקמן יש אמנם ביקורת על הנעשה כאן (מחאה על יוקר המחיה ב"9 עד 5" או הצורך בחמלה חברתית ב"Saturday Night Revolution"), אבל הוא מאמין ב"הדור הזה שלנו", וגם אם הוא חושש מאימת הגרעין האירני ("הירושימה, נגסקי, תל-אביב", שסוטה לגרוב אחר), הוא מלא ביטחון במקומו בעולם ("Where do I belong") ובכוחם של העם והמדינה (שיר הנושא שמציע גיבוש נגד איומים מבחוץ ו"מגן דוד" שעניינו עם ישראל חי, ועוד בניגון חסידי).

גליקמן מייצר רגאיי יהודי (גם הלהיט "Jah's Wish" הכליזמרי בתכלית) לתפארת ישראל, כולל גרסה יפהפייה ל"ההר הירוק תמיד" של טהרלב ואמריליו עם רוחמה רז (בעקבות אסון הכרמל), וגם מציע הלימה מופלאה בין טקסט למקצב ל"כשהיית" של מאיר אריאל, שכמו חיכה תריסר שנים במיוחד בשבילו.

אם היה גליקמן מקליט הכל באנגלית ומפיץ את הבשורה בחו"ל, היה הופך לגאווה ישראלית. עוד צידוק לשם הלהקה (הד ארצי).

  


יסמין לוי: הרעד שבקולה

גם בלי להבין את השירים של יסמין לוי, אולי הזמרת הישראלית המצליחה ביותר ב(מוזיקת ה)עולם, אי-אפשר לטעות ביכולותיה המרגשות ובכנות ההגשה שלה. הרעד שבקולה מפעים בכל פעם מחדש, הגלגול המדויק בלשונה את העיצורים הספרדיים השורקים מקרין כתמיד אמת ושכנוע.

באלבום החמישי שלה, Libertad (חופש), מבצעת לוי 12 שירים (54:30 דקות בסך-הכל), בראשם La Nava Del Olvido של דינו ראמוס, המוכר יותר כ-Espera Un Poco (חכה מעט), שכבר שמעתם מאות פעמים בחייכם (חוליו איגלזיאס למשל) בכל פעם שביקרתם במועדון לילה או במלכודת תיירים אחרת, לאו דווקא בספרד. אולם כזה, כמו שבפיה, לא שמעתם מעודכם.

שבעה שירים נוספים בספרדית (אחד של סזן אקסו הטורקייה, אחד של היידה האיראנית והשאר מקוריים שלוי הלחינה וכתבה), שלושה בלדינו ("רחמים דוקטור", "סולם של זהב" ו"השושנה פורחת" הנודע, בצבעים טורקיים לא מוכרים) ואחד בעברית (הפיוט "שואף כמו עבד" של שלמה אבן-גבירול).

את הרכב הליבה שלה (יחיאל חסון בגיטרה, איתמר דוארי בהקשה וגלעד אפרת בבס) מלווים שישה נגנים ישראלים ועוד תזמורת של תריסר נגני מיתרים מאיסטנבול. כן היא מארחת את הזמרת הספרדייה קונצ'ה בויקה. בחוברת המלים תרגומים לאנגלית ולצרפתית.

עוצמת הרגשות, סערות הנפש, כאבי האהבה והתשוקה ותחושות הניתוק והבדידות שבשירתה מציתים את הדמיון (אדמה/התו-השמיני).

  


ארז הלוי:
ספק מחווה, ספק מעשה צדקה

בעוד כשנתיים יציין היוצר והמוזיקאי הייחודי ארז הלוי 20 שנה לפעילותו. למרבה הצער, מה שהחל כהבטחה גדולה ומרעננת באמצע שנות ה-80, עם "הלילה", "הדייגים" ובעיקר "כך ברא אותך הטבע", התמסמס ברבות השנים, והלוי לא הצליח לשחזר, מסיבות שונות, את הישגיו דאז.

האלבום "מכתבים בבקבוק" הוא החלק הראשון של ספק מחווה, ספק התגייסות למעשה צדקה, של מבצעים עמיתים, מוכרים ומתחילים, לטובת להיטים ידועים ושירים חדשים משל הלוי, שגם הפיק בפועל. בין המשתתפים שאצלם חיפש הלוי את החום, החמלה וההבנה שבהם מתאפיינים שיריו: אהוד בנאי, אריאל זילבר, אריאל הורוביץ, דודי לוי, קובי אוז, רעות יהודאי, כפיר בן-ליש ואלרן דקל, וגם פחות ידועים, כמו אביה אחרק, מאד בליס, יאיר מינץ ואסי אברג'ל, שהרשו לעצמם יותר להעז ולהפליג בדמיון.

מעורר ערגונות (
High Fidelity).

  


כל החתיכים אצלי: הסקנדליסטים

"2#", אלבום שני במרחק של פחות משנתיים מקודמו, לחבורה הפרובוקטיבית והמלהיבה שמנהיגה היוצרת והסולנית איה זהבי-פייגלין. קצת התמתנה בתיאורים הפלסטיים, אבל עדיין סונטת ובועטת, מעוררת עניין וגם סקנדל (גם בעברית, כמו ב"אוי אלוהים ישמור"), ובעיקר ממשיכה לייצר, בראייה נעדרת עכבות ובכתיבה חסרת מעצורים, רוק'נרול של שתי גיטרות, בס, תופים וזמרת כוכבת.

לכאורה אלבום לצעירים, אבל מניין השירים הברורים והצלולים שבו מציעים 37:33 דקות של צליל כיפי וסוחף, שיתזז וירקיד גם את המחמירים והרציניים ביותר שבינינו, או לפחות ייתן להם את "כל הסיבות" לרצות לחזור ולהיות צעירים חסרי דאגות.

רענן ובוטה, פרוע ומלהיב, מקאברי וגם רווי הומור עצמי (מונוקרייב/נענע דיסק).

  


פאניק אנסמבל:
בלתי ניתנת להגדרה

היצירה של פאניק אנסמבל (לחנים רועי ירקוני), A Different Story, מלאת הפתעות. מצד אחד, המוזיקה בלתי ניתנת להגדרה. שואבת ומושפעת ממקורות שונים, קלאסיקה, ג'אז, אתני וגם רוק, ומשלבת בהגשה דרמה ותיאטרון, מוזיקת עולם, בורלסקה ושאנסון, וסטיות תקן אלטרנטיביות, נסיוניות ואינדיות לגמרי.

מצד שני, השירים באנגלית (שכתבה המשוררת קרן אלקלעי-גוט) קצת אפלוליים, ליליים, מלאי חלומות, סיוטים, פחדים, ומתאווים למגע פיזי, גם של חום וחיבוק, גם אירוטי לשמו. סביב השירה הרכה של הסולנית יעל קראוס, שנעה בין מתיקות מלטפת לדעתנות אובססיבית, מנגן אנסמבל מעולה של שבעה נגנים שמיטיבם לבטא מצבי רוח ומזגים שונים.

לא קל, אבל מפצה (נענע דיסק).

  


שירי מימון:
לא מספיק

"שלג בשרב" של שירי מימון מעורר אכזבה מסוימת. מאלבום כה מצופה, שאת חיפוש השירים והדרך שלו ליווה יעקב גלעד, מצפים ליותר.

10 שירים (34:38 דקות) של בלדות אהבה, פופ משיק לרוק, ונגיעות מרפרפות ולא מעמיקות במערכות יחסים. הכל שם: כאבים ופחדים, ייסורים ומחשבות, בדידות ודמעות, געגועים ושתיקות, חיפושי מהות, טעויות ותקוות, כפי שכתבו יוצרים מיומנים כיואב גינאי (שיר הנושא), עידן רייכל, קובי אפללו, וגם איה כורם ורמי קלינשטיין, אבל ללא משמעות פרטית או אמת כואבת שתצדיק את העסקתו של גלעד בניהול הרפרטואר.

לא עם שורות כמו "אין רכבת שטסה אל העבר/ אין כוכב שזורח ולא נגמר" או "סוגרת דלת כדי לפתוח חדשה... לא לפחד ליפול, לקום בחזרה". מה חדש? "לאשה שהיתה" (נועם חורב ושי זיו) האמיץ והישיר הוא הטוב באלבום, אבל א-פרופו אמת ומשמעות, הוא לא הסיפור שלה.

מימון מבצעת מרשימה עם יכולות קוליות מרהיבות, אבל השירים לא מספיק מעניינים ומחוברים. "לזרוק זהב" מעורר גיחוך, ולקראת הסוף, בעיקר ב"אשאר אותך לספר" (היחיד שמימון כתבה), היא נשמעת כמו ריטה.

חבל שמיתנה את היחסים שלה עם האר.אן.בי, אולם אוהביה מוזמנים להתעלם מהכתוב לעיל (הליקון).

  


לירז צ'רכי: מזכירה אחרות

זו לא היא, זה אני. זה אני שלא מתחבר לאלבום החדש, השני, "רק לך מותר", של לירז צ'רכי. פשוט לא מעניין לי. לא מצליח למצוא את הייחוד שלה ואת הצידוק להקשיב דווקא לה, ובחיי שהשתדלתי. לא שהשירים (11, 42:17 דקות) רעים חלילה. יש בהם נחמדים, טובים וסבירים ("אל תסרגי לו סוודר" למשל), אבל צ'רכי לא מביאה, תוכנית ומוזיקלית, משהו לא מוכר. היא מזכירה הרבה מבצעות אחרות, אבל לא מנמקת ומבהירה מה מותר צ'רכי מהן. גם ההפקה המוזיקלית האתנית הרכה ("טוב לי לבדי" למשל) של יוני פוליקר ראויה (במיוחד המקהלה הגברית שבסוף "לֵך"), אבל אין בה מסתורין ופיתוי לצלול לתוך האלבום.

צ'רכי יכולה להתנחם בארבעה טקסטים שכתבה ובלחן של אהובה עוזרי ("לייבש את המזרח") ותו לא (הד-ארצי).

 
  
 


"חוטים", שירה

אחרת לגמרי

לא הכי חדש, אבל לגמרי אחר. שיתוף הפעולה בין המשורר רפי וייכרט (ומתרגמה לעברית של ויסלה שימבורסקה) לבין המוזיקאי עודד גדיר ("אוסף צוזאמן") בהחלט יפה ושווה תשומת לב. האחרון הלחין עשרה משירי הראשון (29:13 דקות) ומבצע שמונה מהם (בשירה ובנגינה בפסנתר ועימו נגני אולפן בעלי שם), בשיר הנושא מתארחת הזמרת רונית שחר. את השניים האחרים קורא וייכרט.

משהו אחר לגמרי (עצמאי. הוצאת קשב-לשירה).

  


"
המסע אל המחר": שירי ערש לילדים

יוזמה צנועה ומרגשת. שמונה מתוך 11 הקטעים (34:34 דקות) הם חידושים לשירים של שעת סיפור שלפני שינה, וגם אם לא נועדו במקור לילדים ("לילה" של שלום חנוך, "ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג ומיקי גבריאלוב ו"שיר ערש" של אלתרמן וארגוב) הם לגמרי באווירה הנכונה, ואי-אפשר לטעות בתוכן ובכוונת הביצוע (עיבודים הפקה מוזיקלית ופסנתר של רמי הראל, שהלחין שלושה קטעים נוספים. עוד באוסף שירים של נעמי שמר, יהונתן גפן וגבריאלוב, זמירה חן ונורית הירש, מאיר גולדברג ורמי קליינשטיין, וגם מרים ילן-שטקליס ושמוליק קראוס.

השירה של כספי, הפסנתר של הראל והחליל של אמיר מילשטיין מעצבים אופי מדויק ומלבב (עצמאי. ברדו'ס).


שלישיית עתר ויעלה אביטל: עמוס ויוצא דופן

עופר שלי בעיבודים, בפסנתר ובשירה, טניה בלצר בכינור, מרינה כץ בצ'לו וזמרת הסופרן יעלה אביטל מגישים באלבום "נופי ילדות" שירי ילדים משנות ה-50 ואילך, לצד שירים עכשוויים שהוזמנו במיוחד ממלחינים ישראלים צעירים.

29 קטעים בסך-הכל, עם "דני גיבור", "רוץ בן סוסי", "שעון בן חיל" ושירים נוספים של קיפניס, ברגשטיין ווילנסקי, לצד "העובדים החרוצים" של ישראל דושמן, "ילד של קיץ" של ציפי שחרור ו"נשיקה בכיס" של שלומית כהן-אסיף, וקטעים קאמריים של שומאן. מפתיעים ביניהם העיבודים ל"הרצינות היא ממני והלאה" (עלי מוהר ויוני רכטר), ובעיקר ל"אין קץ לילדות" (פורטיס וסחרוף).

אלבום בהחלט עמוס (72:07 דקות), אבל יוצא דופן בגישה ובהגשה לקהל היעד (עצמאי).


27/09/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע