סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: יונתן כנען
 

 
 
אלבום נהדר. תשעה שירים מצוינים. כתובים בכישרון ובמומחיות של מי שיש לו חוש לשפה, למלות מפתח ולמשפטי מחץ, וגם יכולת לספר סיפור. הכתיבה הפעם היא גיטרה אוריינטד, יותר קלילה, קליטה, להיטנית ופופית, הגם שהמבע המוזיקלי הוא רוק-פולקי, של תנועה ומסע, מאוד אמריקאי. אמנם באיחור לא מוסבר של כמה שנים, אבל חי, נושם ותזזיתי
עמוס אורן שמע וראה את יונתן כנען וקובע: מגיע לו הרבה יותר מ-50–60 צופים באוזן-בר


ההאזנה ל"בדרך לסנטה פה", אלבומו השני של יונתן כנען, עלולה להותיר אותך מתוסכל. היצירה המוזיקלית (תשעה שירים, 35:38 דקות) היפה כל-כך מעלה תהיות: זה האלבום השני? רגע, מתי היה הראשון? למה לא שמענו עליו מאז? ואיפה הוא היה עד עכשיו?

נכון, בתווך הוא הלחין את "שירים באשדודית" של סמי שלום שטרית והוא שותפם של שמעון מימרן ואדם מדר בביצוע הבימתי שלהם, אולם עבורי, מכלול היצירה של "סנטה פה" – כתיבה, הלחנה, נגינה, עיבודים והפקה מוזיקלית – הוא הפתעה עצומה.


איחור לא מוסבר של כמה שנים

אולי צריך היה להיות בעל חושים מחודדים כדי לזהות את הפוטנציאל כבר באלבום הבכורה שלו, "יונתן כנען", מ-2008, שכלל לא רימז, בהאזנה חוזרת, על העתיד לבוא. אני לא זיהיתי אז, ואולי לא היה פשוט לעשות זאת.

האלבום הראשון (הפקה מוזיקלית משותפת לו ולנגן הגיטרה אדם בן-אמיתי, 11 שירים, 41:31 דקות, אן.אם.סי.יונייטד), שיצא זמן קצר אחרי שובו מארצות-הברית, היה מלנכולי, אישי ומכונס. הדגש בו היה על האמירה המוזיקלית, שהיתה כתובה לפסנתר, כלי הנגינה המרכזי שלו – רוקית, מהורהרת, מיושבת, ובעיקר חפה מקריצה ונעדרת להיטים.
לא "סנטה פה". הו, לא. אלבום נהדר. תשעה שירים מצוינים. כתובים בכישרון ובמומחיות של מי שיש לו חוש לשפה, למלות מפתח ולמשפטי מחץ, וגם יכולת לספר סיפור. הכתיבה הפעם היא גיטרה אוריינטד, יותר קלילה, קליטה, להיטנית ופופית, הגם שהמבע המוזיקלי הוא רוק-פולקי, של תנועה ומסע, מאוד אמריקאי. אמנם באיחור לא מוסבר של כמה שנים, אבל חי, נושם ותזזיתי.

הכתיבה אישית לגמרי, מזכירה מאוד את אריק ברמן (כמו בשיר הנושא) או את אריאל הורוביץ ("ליטל יזראל"). מצד אחד נקייה מציניות, מצד שני לא חסרה אירוניה. בטון ההגשה וההתכוונות יש ביישנות שמזכירה את יוני בלוך ("לא מתחלף") ואפילו את דניאל סולמון ("קצת יותר"), ויש בו הרבה חיוך והומור ("דיוטי פרי", שמתערסל ברוק'נרול של להקות), אהבה (גם לארץ) ומאור פנים, אופטימיות ("שחר של יום חדש") ואף לא טיפה של ארסיות. פשוט כיף.

יונתן-כנען-רם-מצא.jpg
יונתן כנען (צילום: רם מצא)


דמיונו הפורה ומוחו החופר

המעניין באלבום ובשירים הנוכחיים של כנען הוא (וזאת למדתי מהראיון עם טל גורדון באתר זה) שאת הסיפורים המרתקים שמאכלסים את שיריו הוא הגה בדמיונו הפורה ובמוחו החופר.

פשוט לא להאמין שהתיאורים החיים והמפורטים כל-כך בנוף הטבעי והאנושי לא באמת קרו לכנען; הנסיעה בדרך לסנטה-פה, המפגשים בחורף הניו-יורקי של מנהטן או ההתפלשות בחוף של קוסמוי (עם גרוב ג'מאיקני מחמם לב). מסעותיו עם עצמו.

שיאו הרגשי של האלבום הוא ללא ספק "הבית הלבן (J.F.K)", שבו, בכתיבה ובהגשה ספרינגסטינית דחופה ונחרצת (ככה זה כשלואי להב הוא המפיק המוזיקלי שלך), הפנטזיה ממריאה הכי גבוה שאפשר.

כנען ממש נכנס בתוך מוחו הקודח והקדוח של ג'ון פיצ'ג'רלד קנדי, נשיאה ה-35 של ארצות-הברית, שנרצח ביריות מתנקש במהלך נסיעה ברחובות העיר דאלאס, טקסס, השבוע לפני 51 שנה. והוא מתאר, מבפנים, את השניות האחרונות של קנדי, בין ירייה לירייה, ואיך אוזלים חייו בחיקה של רעייתו ג'קי, ג'קלין קנדי. פשוט פנטסטי.


יונתן-כנען-יחצ.jpg
יונתן כנען (יח"צ)

זמרת צעירה נאה וזכת קול

המעבר מהאולפן של להב לבמה הזעירה של אוזן-בר יכול להיות טראומטי. אבל לא עבור כנען. כמו את האלבום, שבו ניגן בכל הכלים (לבד מהתופים של מתן אפרת והבס של עדי הר-צבי), גם את ההופעה הוא עושה לבד, בעיקר עם גיטרה אקוסטית:

הפתיח עם "לא מתחלף", "קוסמוי", "J.F.K" (שלא מאבד מכוחו ומקסמו במעבר לשישה מיתרים בלבד; הוא מרשים ומהפנט יותר, בנגינה ובעוצמת ההזדהות שבשירה), "שחר של יום חדש" וגם "דוריאן" מהאלבום הראשון, והסגיר – עם "דיוטי פרי", שיר הנושא, ו"ליטל יזראל".

ובכל זאת הם מהודקים ומגובשים ונאמנים לרוח, לאווירה ולכוונה של האולפן, אם לא לצליל. ב"שחר של יום חדש" הוא מסתייע בנגינת הבס של הר-צבי לתגבור האנרגיות הרוקיות, וב"דוריאן", שיר כאב של אוהבים נפרדים (שמתרחש בסן-פרנסיסקו!), הוא מארח זמרת צעירה נאה וזכת קול בשם אילאיל.

את ארבעת השירים שבתווך הוא מבצע מהפסנתר, הכלי החזק שלו. שלא במפתיע זה החלק הפחות מגובש, מן הסתם בשל ריבוי האורחים, אבל לא פחות מסקרן.

יונתן-כנען-רם-מצא2.jpg
יונתן כנען (צילום: רם מצא)


אילוסטרציה אלקטרונית מהמזרח הרחוק


המשוררת הצעירה נעם פרתום קוראת בהתלהבות ובהנאה נגועה בשעשוע שיר מפרי עטה שעוסק בדימויים בלונדיניים באתנחתות שבין בתי "יום ראשון", השיר הראשון שכתב כנען לתקליט הנוכחי, אך משום מה נשאר בחוץ והוא מבטיח לכלול אותו באלבום הבא. שילוב מעניין של שירה מודרנית ונגינה קלאסית.

זמרת הפלמנקו הישראלית יעל הורוביץ מתארחת לדואט עברי-ספרדי ב"עד שתתעוררי", בלדת הפסנתר שלו שהורוביץ תירגמה והקליטה לאלבום הבכורה שלה. הנגינה שלו הופכת דרמטית משהו, להדביק את השירה המלודרמטית שלה, כמתבקש.

ב"טוקיו", שלקוח גם הוא מהאלבום הראשון, מארח הסלון המוזיקלי של כנען את איש המחשבים והתכנותים לני בן-בשט באילוסטרציה אלקטרונית מהמזרח הרחוק, שחודרת לפרקים גם לשירה.

עוד בחטיבה זו גם "קצת יותר", אחד משני שירי הקלידים הבודדים באלבום, שיר של התבגרות והתבוננות, התחשבות והבנה.

ליונתן כנען יש סיפורים נהדרים ושירים כובשים. הוא לא הזמר הכי גדול, אבל הוא מבצע רגיש ומדויק, נאמן ומהימן של שיריו. סינגר-סונגרייטר מופלא ומרתק.

מגיע לו הרבה יותר מחמישים-שישים צופים באוזן-בר. היכל הקונצרטים של מוזיאון תל-אביב נראה לי יעד בר-השגה. וגם הוא זמני.

יונתן כנען. בדרך לסנטה פה (עצמאי)

יונתן כנען, מופע השקה של "בדרך לסנטה פה". אוזן-בר תל-אביב, שני, 26 בנובמבר 2012

למועדי מופעים >

29/11/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע