סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שלמה ארצי בהופעה - הקסם התעמעם
 

 
 
הג'ינס, המגבת והסטנדרטים הגבוהים עדיין שם, אבל הקהל של ארצי השתנה והוא מעוניין קודם כל בעצמו


פסקול ישראלי

שנים שלא ראיתי את שלמה ארצי בהופעה. לא יודע אם געגוע היא המלה הנכונה, כמו סקרנות גדולה לבדוק מה השתנה. את עצמי מולו ולהיפך. מצד אחד, כאילו שום דבר לא השתנה. מצד שני, השתנה ועוד איך השתנה.

לא השתנה, אולי, הסגנון. הדרך שבה שלמה ארצי רואה את המוזיקה ואת שירותו הלאומי בשורות ההמונים. היצירה, אותו תמהיל מנצח של עיסוק אובססיבי באהבה ובמוזיקה, בחברים ובאנשים, במלחמות ובחיילים, במוות ובחיים. שילוב שהוליד ועיצב פסקול, תמונות, זכרונות וגם געגועים של רבים מאיתנו, הישראלים באשר הם. האם לא בעבורם קבע כי "כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע"? כבר לפני 25 שנה, ב"(שדות של) אירוסים" שבאלבומו המונומנטלי "חום יולי אוגוסט", עדיין הלב היצירתי הפועם והמשענת הרפרטוארית האיתנה ביותר שלו.

גם הוא לכאורה לא השתנה. אמנם שיערו הכסיף וחריצי הזמן נוספו מן הסתם לפניו, אבל בגופו וברוחו הוא ממשיך לנהוג כעול ימים ולא כבן 64 (עוד מעט), כאחד מנערי הרוק שטרם נולדו כשהוא היה זמר השנה, שנה אחר שנה. עדיין בא לעבוד, לטרוף את הבמה, להכניע את הקהל (גם אם הוא משוכנע), לשוב ולזכות באהבה. כמו שתמיד שאף ודרש, למרות שאת המוטו "כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם", ניסח באיחור יחסית -  "רק" ב-2007, ב"נצמדנו" שבאלבום "שפויים".

גם הג'ינס לא השתנה (לכאורה, על אף שנדמה כי רענון אופנתי לא יזיק). כך כנראה גם הטי-שירט, שנותר מוסתר מתחת לחולצה המכופתרת. ואותה מגבת שחורה שהפכה מזמן לסימן היכר ולמודל חיקוי ולנשוא סאטירה. הגיטרה גם היא עודנה שם על אף שהשימוש בה, מצידו, מתייחד לשירים בודדים. בעיקר מפני שאת רוב הזמן הוא מנסה לבלות בקרב הקהל. מנסה.

הסט הבימתי הוא עדיין בסטנדרטים הגבוהים שארצי עצמו ניסח. אקרן לד ענקי בירכתי הבמה, מרקע שמארח תמונות ארכיון, צילומים חיים מתוך ההופעה ואימג'ים של וידאו-ארט. וחבורת נגנים שמונה תשעה מוזיקאים. בראשם אבי סינגולדה ומאיר ישראל הבלתי נמנעים, הקלידן טל פורר והנשפנים שי ועדי מאירי שהולכים אתו כברת דרך נאה, נגניות המיתרים הצעירות והחדשות-יחסית - הדס קליינמן בצ'לו והילה בן טובים בכינור, רכש חדש בעמדת הבס (אייל מזיג מלהקת "התבלינים", שתורם גם רוח שובבה בחיקויים ובאילתורים) ועזר כנגד מהבית, בן ארצי - בגיטרה, שירה ומקלדת נישאת. החלטה אמנותית מרעננת.

אם תרצו, גם כמות השירים המאוזכרים בהופעה, כ-30, עדיין נאמנה לדפוסי העבר, אם כי מסגרת הזמן המרתונית שיוחדה למופעי אמפי תחת כיפת שמיים, הצטמקה משמעותית. כ-130 דקות "בלבד", ולא "אשם" בכך השכן הירושלמי של בריכת השולטן, שתבע בעבר את ארצי - לפי הודאתו הוא - בשל חריגת ההופעה מעבר לשעה 23:00. מה שהופך את "אושר אקספרס 2013" לטוענת לכתר ההופעה הקצרה ביותר של שלמה ארצי. וזה כשקטעי הקישור כבר בפנים. כי ארצי הוא אמנם האמן היחיד שאני מכיר שאינו מדבר בין השירים, אבל גם היחיד שלא מפסיק לדבר בתוכם, וגם לשנות אותם.

   

קהל שבא לראות את עצמו שותף בהופעה

אבל יש שינויים שלא מזג האוויר גרמם. הבולט בהם לא שייך לארצי אבל בהיותו גורם מרכזי בהופעותיו יש לו השפעה מכרעת על התנהלותו הנוכחית. התנהגות הקהל. השימוש הגובר בסמארטפונים ובמכשירי צילום ממוזערים, הפכו את חייו של מי שחרט את ההתחככות בקהל על דגלו, לבלתי אפשריים.

כל הניסיונות של שלמה ארצי - והוא עושה זאת כבר מ"כל יום", השיר הראשון במופע - לפלס את דרכו במעברים בין גושי הישיבה ולהגיע ל"שם", אותה נקודה ערטילאית שהוא קבע לעצמו, פשוט עולים בתוהו. הקהל יותר אגרסיבי, פחות מנומס, יותר תובעני, פחות סובלני והרבה יותר חסר סבלנות במילוי סיפוקיו.

זה כבר לא קהל שבא לראות זמר בהופעה, אלא קהל שבא לראות את עצמו שותף בהופעה. לא מעניין אותו מכלום. לא מהזמר, לא מהשירים ולא מההופעה. מה שחשוב לפרט בקהל הוא להגיע למרחק נגיעה, להתייצב בפריים ולבקש מחברים לצלם אותו עם ארצי. כי מה שחשוב הוא שהכל יידעו (באמצעות רשת חברתית כזו או אחרת) שהוא היה שם. עצוב. לא הזמר חשוב, חשוב יותר הקהל. איזו באסה.

ואפשר להבין ללבו של ארצי ש"המציא" את הירידה לקהל, או לפחות תירגם אותה וניסח אותה בעבור הקהל המקומי, שהוא לא מצליח להגיע ולגעת במחוז חפצו. זה מתסכל ומאכזב לגלות שהשליטה בהופעה נשמטת מידיך, ושאין לך ברירה, נרקומן של אהבה ומגע, אלא להישאר על הבמה או בסביבתה המיידית הבטוחה. הוא מכיר את קהלו. יודע בדיוק מה הוא מבקש ונאבק כדי לא להיכנע לו.

"איזה קהל קשה אתם", הוא מפטיר, מתחנן כמעט, ויותר מפעם אחת. ובסוף הוא גם נכנע לאחת, שלא מפסיקה להידחף. ואם נסוכה על ההופעה ועל הזמר איזו תוגה של לאות וקורט השלמה מייאשת, אני רוצה להאמין שזו הסיבה. ולא ליקויי כושר גופני או סימני זמן אחרים, חלילה.

ממשיך לצעוק אל הירח

שלושה אלבומים מהווים את השלד של המופע הנוכחי. כמובן "אושר אקספרס", אלבום האולפן האחרון שלו (2012), שמעניק לו את שמו, עם חמישה שירים: "כל יום" בפתיחה, "נדבר מהלב", "לתת ולקחת", "אלוהיי" (בן ממלא, בהתאמה, את מקומם של דודו טסה ואברהם טל) ושיר הנושא, כהדרן מוקדם. אגב, במילות האחרון הוא צמוד, כמה מאכזב, לטלפרומפטר. ולא שאסור לו מה שמותר לברברה סטרייסנד. אלא שהיא שרה שירים שבמקרה הטוב נכתבו עבורה, והוא כותב את השירים שלו;

"חום יולי אוגוסט" (88') כאמור לעיל, היה ונשאר אבן היסוד לצליל ולאמירה (לרקוד עם חיילים מתים בלב...), עם שש (!) קלאסיקות: "לב שבור לרסיסים", "ארץ חדשה", "אירוסים", "נבראתי לך", שיר הנושא ו"ימים כאלה" הנשכח, שאותו הוא שר לבקשת אחד הצופים (גם כן בסיוע הטלפרומפטר); ו"שניים" מ-1996, ששירי הזוגיות והאהבה שמאכלסים אותו גם הם בדרך לנצח, לפחות החמישה "אבסורד", "האהבה הישנה", "לאן לאן לאן", "זה מה שנשאר" ו"היא לא יודעת מה עובר עליי".

שלמה-ארצי--יחצ.jpg
שלמה ארצי (צילום: יח"צ)

האחרים - מ"דרכים" ו"חצות" הוותיקים, ועד "צמאון" ("להציל אותך" שמשתלב עם Help של הביטלס) מראשית המילניום - מיוצגים על ידי שיר-שניים. כמו "אף פעם לא תדעי" שבו חשובה לו היענות הקהל בפזמון החוזר או "צוותא" המיתולוגי; "תגידי" הנהדר, אחד משירי האהבה המדויקים יותר שלו, ו"ירח" האופטימי ללא תקנה ("אתמול היה טוב ויהיה גם מחר..."), שגם בו הוא מתעקש שהקהל ישיר את ההמנון כהלכתו.

רובם של אלה, אגב, מרוכז בחלקו השני של המופע, משתלבים בין שירי "אהבתיהם" - שרידי הסבנטיז "פתאום עכשיו פתאום היום", "שיר בבוקר בבוקר" (פתאום קם אדם) ו"את ואני", אלה שהחזיר אליו הביתה ("מעביר דף" ו"שיר פרידה" הנועל) ו"מלך העולם" שתרגם ואימץ.

פתאום, אחרי הרבה שנים, שלמה ארצי נראה לי כמו אריה מותש. עדיין מלך החיות, אבל כבר פגיע. משוכנע בכוחו, יכולתו ושליטתו, אולם לא מצליח להטיל ולכפות את מרותו. כוחו היצירתי - כמתברר מ"אושר אקספרס" - עדיין במותניו, על אף התמעטותם של אלבומי אולפן והתרבותם של אלבומי אוסף. אולם הקסם שבהופעתו מתעמעם. וגם אם הוא ממשיך לצעוק אל הירח ולהאשים את העולם בכאביו, הוא נראה יותר ויותר כמי שהשיטה שהמציא מתחילה לפעול כנגדו, ובהיעדר פתרונות יצירתיים חדשים, גם לעייף אותו.

משום מה היה נדמה לי שאסתר רדא תתארח בהופעה. כנראה שטעיתי בהבנת הנקרא והיא שמורה להמשך הסיבוב. באסה בשבילי, מקדם אושר בעבור באי ההופעות הבאות.

שלמה ארצי אושר אקספרס 2013. בריכת השולטן ירושלים. חמישי, 27 ביוני 2013


למועדי מופעים >

30/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. "אירוסים" הוא מהאלבום "לילה לא שקט" ולא "חום יולי אוגוסט"
בוריס , (05/07/2013)
1. כמה נכון כמה צודק
אלון , דרום (01/07/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע