סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: קפטן דנימו ונערי הסיפון
 

 
 
דן תורן, איתי פרל והדר שכטר באלבום והופעה שהם הפלגה נינוחה על מי מנוחות


יוצר ליוצרים

כיוצר מוזיקלי דן תורן הוא סוג של אניגמה. לדעתי יש בו להערכתי יותר כישרון מאשר הוא מרשה לעצמו להביע. זה לא שהוא זהיר או קמצן ביצירה. להיפך, הוא יצירתי ושופע ללא תקנה, ויעידו אינספור הפרויקטים המוקלטים שלו, לבד ובהרכבים שונים, ב-25 שנים של קריירה רשמית (מ"לו-חמה בשטח בנוי" ב-1988).

אלא שבגישתו הוא מזכיר קוקייה שמעדיפה להטיל את ביציה בקנים זרים. כותב, מייעץ אמנותית ומפיק לאחרים, ודומה שאינו מקפיד או אינו מתאמץ לשמור לעצמו את החומרים הטובים והמשמעותיים באמת. לא נוהג חסר אחריות, אבל התנהלות שנגועה בחוסר אכפתיות מסוים, מבוסס מן הסתם על ביטחון ביכולותיו ובכישרונו לייצר בעתיד את הדבר הטוב בעבורו.

הקלות לכאורה שבה הוא יוצר (ושמא מייצר נכון יותר), שופע ומתפרש (ואולי מתפזר), מונעת כנראה מטעמי פרנסה, ועדיין תורן מוחזק, ולא במעט צדק, כאמן דעתן (ראו את "מתחת לרדאר", אלבומו האחרון כסולן, מלפני שנתיים), כיוצר רציני וחרוץ, וככותב מוערך ומשפיע (גם בשירות כוכבים כיהודית רביץ וברי סחרוף, וגם בזכות סדנאות הכתיבה והיצירה שהוא מעביר).

מצד שני, למרות ההספק הרב (ואפילו העצום) שלו, תורן נשאר מוזיקאי ויוצר ליוצרים. חביב האמנים עצמם ואביר התעשייה ולא כוכב המונים שחתום על מגה-להיטים. ולא שהוא לא מכיר את הנוסחאות ליצירת להיטים. עובדה היא שהוא תורם אותם בקלות (רבה מדי לטעמי) לאחרים.


דן-תורן-קפטן-דנימו-ונערי-הסיפון.jpg
  דן תורן - קפטן דנימו ונערי הסיפון (צילום: יח"צ)

אלא שבעבור עצמו, נדמה שהוא בז לדרך הקלה, מחפש דווקא את הקושי והמשמעות, את האתגר האמנותי, גם דרכי ביטוי שונות וערכים מוספים. מבחינה זו הוא יוצר אלטרנטיבי שיכול היה לחיות טוב במרכז, אבל מעדיף להמשיך להתכתב עם השוליים. ותראו לי עוד אמן בעל ותק, מוניטין ודיסקוגרפיה מסועפת כשלו, שחי עדיין בשולי התודעה ולא חורג בהופעותיו מסצנת המועדונים הקטנים.

שבת אחים גם רוק

הקדמה זו עשויה להסביר את "קפטן דנימו ונערי הסיפון", אלבומו האחרון במשותף עם איתי פרל והדר שכטר, שתי גיטרות ותוף מרים, והמופע התואם שבעקבותיו. 12 שירים על 44:15 דקות.

אמנם הרוב המכריע של הלחנים הם שלו (להוציא אחד מתורגם ואחד שחיבר ביחד עם פרל), אולם רק מחציתם לטקסטים שלו. השאר הם שירי משוררים ואחרים: דוד אבידן ומירון ח. איזקסון, צ'רלס בוקובסקי ובננה יושימוטו, וגם יוסי אלפנט וצרויה להב.

זה אלבום מינימליסטי, לא רק בהפקתו המוזיקלית, הפולקית-בלוזית, שאם היו מעמיסים עליה היתה מאבדת מייחודה ומחינה, אלא גם ברזונו הפיוטי, שמשרת בלחנים סגפניים את הטקסטים, מתרחק ממהלכים להיטיים, ונצמד לפרופיל קצבי של המיית לב.

אגב, הזהות המוחלטת כמעט בין האלבום להופעה (להוציא סדר השירים והתעלמות משלושה מהם, לא שלו כמובן) נובעת מכך שהוא הוקלט ככזה, לייב עם קהל, עם ההרכב המשולש הזה של שלושה זמרים ועם כלי הנגינה שברשותם. ולכן גם הבקשה/דרישה/הצעה להשמעה בווליום גבוה.

ולא שההופעה בווליום כזה. גם היא נינוחה ורגועה. אינטימית ואנפלאגדית למחצה, פמיליארית ומשפחתית כזאת, כאילו בין חברים. שלושתם ישובים. קפטן דנימו במרכז, מחזיק בגיטרה אקוסטית, נערי הסיפון משני עבריו - פרל לשמאלו, עם גיטרה חשמלית, שכטר לימינו, מקשקשת במצילות. שבת אחים גם רוק. בעצם, רית'ם'נבלוז, אבל משתחלים לתוכה גם להיטי עבר, מחוספסים יותר.

"קפטן דנימו קצת מעל חמישים/ שוכב על גבו על גג המקלט... נאבק בגלי היום יום/ מותקף שקיות ניילון וכוסות פלסטיק וגזרי עיתון", תורן פותח את ההפלגה עם השיר הנושא, על עצמו מול המציאות העכשווית. שכטר ופרל מלווים. סידור עבודה קבוע בדרך כלל לאורך כמאה דקות ההופעה, להוציא חריגים ספורים, שבהם נערי הסיפון מובילים והקפטן מלווה.

"פרהיסטריה" של החולם הנצחי דוד אבידן ז"ל ("ואני מתכוון לעשות דברים/ שאיש לא טרח לעשות לפניי") ו"כמו הוריקן" שיר של אהבה גופנית, נקודת מבטו של אלפנט ז"ל, למערכת יחסים של תשוקה שנדונה לא אחת, גם בשם הזה, על ידי רוקרים דגולים כבוב דילן, ניל יאנג ורבים אחרים. הם שרים כמי שמופיעים בחוג בית ופרל, שהחשמלית שלו נשמעה קודם כמו אקוסטית מוגברת, מספק בשני צלילי סלייד של קאנטרי.

   

כיאה למופע השקה חגיגי, באיחור לא מוסבר של כמה חודשים, היו לימאים מוזיקאים אורחים. החלילנית טלי רובינשטיין, שזה עתה חזרה מבוסטון, והצטרפה לשלושה בחלקים נכבדים של ההופעה; ומיקי שביב הוותיק, מי שהיה מנטור לתורן בראשית דרכו, והתכבד להדגים את יכולתו בנפרד - הוא, גיטרה ושירת בלוז ייחודית, משל  היה תואם ישראלי לבי.בי. קינג האגדי.

רובינשטיין גילתה ורסטיליות, גם בנגינה וגם בשירה, כמלווה וכסולנית. ב"בך לא נוגע", שכתב תורן ל"געגוע" של יהודית רביץ מ-2000, היא ליוותה בקולה את שכטר. כשתור השירה עבר לפרל רובינשטיין עברה לחליל, וכשתורן שר היא היתה כבר חלק מרביעייה קולית.

היא המשיכה גם ל"ת'מבין מה אני אומר", נציג מ"מסע בלוז", אלבום הבלוז הנהדר של פרל מן השנה שעברה. האמירה החברתית-כלכלית של השיר נשמעה רלוונטית ומאיימת כתמיד. הבלוז התעדן והתעצל עם מפוחית הפה של תורן ב"כל עוד (זה מתגלגל)", השיר היחיד שכתבו במשותף, פולק מהורהר על גבול גוספל דכאוני עם תמונות תל אביביות וגיבורי התרבות שלה.

   

רובינשטיין היתה שם גם לרכך  ולעגל את החספוס הרוקי של הגיטרות ב"מפנה מקום" האלמותי, שתורן חלק בכתיבתו עם סחרוף ב"חם על הירח" (95'). גם רוק ישראלי אפשר לשבת ולשיר בציבור. אחרי ששביב שר שניים משלו, בעברית ובאנגלית, בפרייזינג המיוחד רק לו, חזרה הרביעייה לביצוע משותף (הבנים בגיטרות, הבנות בקולות) של "אם את הולכת" של תורן, אחד משלושה נציגים מ"יורד נמוך" (96'), אלבומו המצליח ביותר עד כה.

הפרידה משביב סימנה את השיבה לאלבום החדש, עם "בנים בנות", על ההבדלים למעשה ולכאורה בין המינים, שסיומו מושך את השטיח מתחת לרגליו הוא: "השיר הזה טבול בשקר/ זה לא עניין של מין או ג'נדר/ השיר הזה הוא לא בסדר/ אין כאן עניין של מין או ג'נדר". גם נקודת המבט של הבא אחריו, "הצלקת", חורגת מההסכמה הכללית. שיר חברתי טעון על נקמת אשה במתעלל בה להצלת הקורבנות הבאים. שכטר שרה בכאב ובמחויבות והחשמלית של פרל בוכה עמה את הכאב.

ומיד אחריו, כמעט ההיפך הגמור. "דבורים ופרפר", תמונות פסטורליות מחיי משפחה בשבת בבוקר. החליל של רובינשטיין מעניק לשיר צבע אנגלי מסוים.

   

לקראת סיום שני להיטים גדולים מ"יורד נמוך" - "אימפריות נופלות לאט" (מלים: מאיר גולדברג) שמזמין המיה רוגשת של שירת רבים, ו"שוב השקר הזה", שעיבודו הקולי כבר לא מפתיע. וגם להיט גדול מוקדם של איתי פרל, "הנה באתי הביתה", מהאלבום המשותף לו ולדנה ברגר. הקפטן מזמין את ציבור עכברי היבשה להצטרף לשירה.

תורן עוד מצליח להציג את התיק הרפואי של תולדות מחלת הנגינה הממארת שלו ב"המחלה היא התרופה", שיר אהבה למוזיקה, בעצם לנגינה: "השיר הזה נכתב בדרך לסינדרום/ המחלה היא מוזיקה/ גיטרה שגעון/ למי שיש אצבעות דלוקות/ מיתר קרוע בנשמה/ התשובה בתוך השאלה המחלה היא התרופה". אני מכיר לא מעטים, גם אצלי בבית, שיזדהו עם האבחנה הרפואית, ולבטח עם הגישה הכיפית והמחויכת.

גם בהדרנים ממשיך תורן לשמר דברים והיפוכם. "עצמי עינייך ותראי", תרגומו לשיר של יושימוטו, על משברים וסכנות בגיל ההתבגרות, ולצליל יש צבע של שיר עם אירי. רובינשטיין מתכבדת בביצוע "גידי" שחיבר תורן לשרון ליפשיץ בשנות השמונים, שמתכונתו פולקית ישראלית. ו"לבן על לבן", אולי הלהיט הגדול הראשון של תורן (ויוסף אל דרור), שמחזיר את שביב לבמה ואת הקהל לצטט בידענות.

אין לי ספק שדן תורן מסוגל ליותר, אבל כנראה לא מעוניין. לא כרגע לפחות. ההפלגה שלו היא על מי מנוחות. באיזי, בכיף. טוב לו בהרכב האנושי והמוזיקלי הזה. טוב גם לאיתי פרל ולהדר שכטר. טוב גם לקהל. וטוב גם לי. ואני יורד ים גרוע.

קפטן דנימו ונערי הסיפון במופע השקה חגיגי. אוזן בר תל אביב. רביעי, 31 ביולי 2013
דן תורן, איתי פרל והדר שכטר. קפטן דנימו ונערי הסיפון ( High Fidelity )


למועדי מופעים >

05/08/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע