סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שירת חייו של יורם טהרלב
 

 
 
הערב השתרע על פני שעתיים וארבעים דקות לערך, כולל הפסקה, כמעט שני מופעים בכרטיס אחד...גם במופע מורכב וגדוש לכאורה שכזה, נחוצים תמצות ופשטות. הכוונות טובות, התוצאות פחות. בעיקר חסר לפורמט החדש, שהוגדר גם כאחות הצעירה של שירת רבים, מגע ידו של עורך, של תסריטאי, של מנחה"
היכל התרבות פ"ת יצר פורמט חדש של מופעי שירת רבים. עמוס אורן על הערב  שהוקדש ליורם טהרלב


ניסיון מעניין, חשוב אפילו, יצא לדרך בראשית השבוע פרי יוזמה משותפת של היכל התרבות פתח תקוה, עיר הולדתי ומגוריי, ועמותת מיתר לטיפוח הזמר העברי. בבסיס הניסיון מצויה הכוונה להזריק דם חדש ולהצעיר את פניה של "שירת רבים", המתכונת האהובה על חובבי הזמר העברי.

שירת חייו - שירת רבים

וכך, במקום להסתפק באחד המודלים המקובלים של שירה בציבור - עם מנחה-מוביל, שירון או שקופיות - ליצוק תוכן משמעותי יותר למפגש. לרכז אותו סביב נושא מובהק. ואם לא האפשרות "הקלה" של התמקדות ביצירה ובשירים של יוצר אחד, בין אם הוא פזמונאי-משורר או מוזיקאי-מלחין, אז דיון לכאורה בהשפעות שספג אותו יוצר לאורך דרכו, עם דוגמאות מושרות שלהן, תחת הכותרת "שירים שמלווים את חיי". כשהמשוואה החדשה היא "שירת חייו - שירת רבים".

הרעיון מוכר, אינו חדש. בצורה כזו או אחרת הוא מצוי בבסיס תוכנית הטלוויזיה הבריטית המצוינת "סטודיו למשחק", שבה מתארחים שחקני תיאטרון וקולנוע ידועים בשיחה על הגורמים הסביבתיים והאנושיים שעיצבו את הקריירה שלהם. ואפילו הוא משרת תוכניות מוזיקה מקומיות כדוגמת "פסקול ישראלי" בהנחייתו של יואב קוטנר בטלוויזיה החינוכית (ויש לקוטנר וריאציה קרובה, שמחברת  בין שני הפורמטים, שמתארחת בשנה-שנתיים האחרונות בבית הספר הגבוה למוזיקה "רימון", בשיתוף פעולה עם גלי צה"ל).

ההתחקות אחרי ההשפעות וההשראות שמעצבות את דרכו ויצירתו של אמן, היא ערך מוסף סוציולוגי-תרבותי-היסטורי, וכשהיא ארוזה היטב ומוגשת כהלכה, היא עשויה לרתק ולאלף, להשכיל ולהרחיב אופקים. לחבר אנשים ויוצרים לנוף מולדתם ויצירתם, ולהבהיר - באמצעות המלים והשירים - את התפתחותה של התרבות מתוך למידה, התבוננות והפריה הדדית.

הפזמונאי יורם טהרלב עמד במרכז המופע הראשון, כחלק מהאירועים והחגיגות לציון עשור שנים לפעילותו של היכל התרבות הפתח תקוואי. בחירה נאה ונבונה.

הפורה מבין תמלילני הזמר העברי

אם טהרלב הוא לא אחרון המוהיקנים (הלו, גם יענקלה רוטבליט עדיין כותב ובועט) אז לפחות הוותיק (במיוחד לאחר הסתלקותם של אוּמנים-עמיתים כנעמי שמר, אהוד מנור, נתן יונתן, חיים חפר וגם דידי מנוסי) והפורה בין תמלילני הזמר העברי (שתרומתו לרפרטואר הלהקות הצבאיות לא תסולא בפז), וגם כמי שהתגורר לא מעט שנים באם המושבות ואף הנציח אותה בשירים אהובים כ"בלדה על יואל משה סלומון" (ללחן של שלום חנוך) ו..."אין כבר דרך חזרה" (יאיר רוזנבלום).

יורם-טהרלב-אריה-ימיני1.jpg
יורם טהרלב- שירים מלווים את חיי (צילום: אריה ימיני)

ככותב מיומן וכחרזן מדופלם שלא המציא שום דבר שלא היה קיים לפניו, אלא רק שכלל, מירק והבהיק אותו, טהרלב ידע לציין ממש בראשית דבריו שהשירים העבריים הם ההיסטוריה של עם ישראל, ולא רק נכתבו על ידי אנשים שחיו את זמנם אלא גם תיעדו אותה.

בין ההשפעות שאותן מנה ודגם טהרלב, הרוב היו כותבים, משוררים או פזמונאים. נמצאו ביניהם שניים ששילבו באותה איכות ומיומנות כתיבה והלחנה, ורק מוזיקאי "נטו" אחד, המלחין יהודה שרת (שרתוק), שהיה המורה למוזיקה של טהרלב בבית הספר היסודי ואותו הזכיר לראשונה (עם "ואולי" שכתבה המשוררת רחל) כמי שהדביק אותו באהבה לזמר העברי.

פתיחה זו התוותה התייחסות וההתקדמות כרונולוגיות, פחות או יותר. הוא פתח עם עמנואל זמיר, המאור הגדול של הזמר העברי בשנות החמישים (טהרלב: "וירטואוז של השפה העברית. השתמש במצלול שלה כמו שאף אחד קודם לא עשה. מכר לנו חלום שכל הארץ רועים ורועות"), כותב ומלחין פתח תקוואי שחתום על אבני מסד כמו "זמר חג", "מגדים", "ערב שח (על פי הבאר)", "באר בשדה", "בפאר הכפר (ציל ציל צילצל)" ו"דבקת רפיח (לי יומי ולילי לי)", את כולם אגב, השמיעה הזמרת ציקי תמוז, שלא הצליחה תמיד לעמוד בלהטוטנות הלשונית של זמיר. אגב כך למדנו ש"את ואני והרוח", השיר הראשון שכתב טהרלב, נכתב בהשפעתו הברורה של זמיר.

אחריו הזכיר את יחיאל מוהר, כמי שכתב שירים שתיעדו את האירועים והפכו לתעודה היסטורית, כמו כיבוש סיני ("לא אגדה רעיי"), התיישבויות הנח"ל ("הורה היאחזות") או השלמת המוביל הארצי ("הורה ממטרה").
מבחינת טהרלב אי אפשר לנתק את יעקב אורלנד מנתן אלתרמן, שכתבו באותה תקופה, התחרו ביניהם, לכאורה ולנעשה, וכמי שכתבו שירי מולדת רבים בלשון רבים, של אנחנו. אורלנד מייצג עבורו את העצב האולטימטיבי, דוגמת "מי הוא המיילל ברוח" ו"שלכת (עמוק העמוק העצב בעיניים)", אך גם שירי אהבה מרהיבים כמו "שני שושנים" ו-"זכריה בן עזרא".

את אלתרמן הגדיר טהרלב כ"גדול היוצרים העבריים של טרום המדינה", לא מעט בזכות כתיבתו הפוליטית. שלוש דוגמאות ליצירתו השמיע משה (הטיש הגדול) להב (ששימש גם כמנחה הערב; על כך בהמשך): "פגישה לאין קץ" (נעמי שמר), "ערב עירוני" (יוני רכטר) ו"מחנה הקיץ" (דניאל סמבורסקי).

ביניהם, כאתנחתא חביבה, בחר טהרלב להצדיע למשורר לוין קיפניס. תחילה עם "אל ראש ההר" (חנינה קרצ'בסקי) שסימן את תקופת העלייה וההתיישבות, ולאחר מכן עם נציגים ממפעל חייו המשמעותי של קיפניס, משורר הילדים הפורה והשורד ביותר בהיסטוריה, ששירים שכתב לבקשות הגננות של תל אביב, מושרים עד היום, חלקם כבר בני מא ביניהם: "שנה טובה", "אני פורים", "בר כוכבא" ו"סלינו על כתפינו". את כולם השמיע מאצל פסנתר הכנף המוזיקאי צליל בירן.

יורם-טהרלב-אריה-ימיני2.jpg
יורם טהרלב- שירים מלווים את חיי (צילום: אריה ימיני)

שני השמות הבאים היו מפתיעים. טהרלב בחר להוקיר את תרומתו לזמר העברי של רפאל קלצ'קין, שחקן התיאטרון שחטא בכתיבה וסיפק - אליבא דטהרלב - את שני השירים האולטימטיביים של מלחמת השחרור: אחד עצוב, "בערבות הנגב", ואחד אופטימי, "האמיני יום יבוא". ציקי תמוז השמיעה את האחרון (לחן: מנשקה בהרב), לא לפני שטהרלב הוציא מרצע מן השק, כשקרא בשקיקה את "גולדנברג" הווירטואוזי של קלצ'קין (הזכור בביצועו הנצחי של אלכסנדר יהלומי), וגילה שבעקבותיו כתב את "רנדוו לתל אביב" לציפי שביט.

אברהם ברושי היה המפתיע השני, ומעלתו הגדולה היתה בכך שנתן מלים עבריות לריקודים הסלוניים של צעירי היישוב, דבר שהיה מופלא במיוחד בעיניהם של יוצאי תנועת ההתיישבות, שטהרלב נמנה עליהם.
בחיים חפר רואה טהרלב את הפזמונאי הגדול ביותר שצמח בישראל, ומי שעשה בית ספר לכל התמלילנים המקומיים.

האשה היחידה ברשימת ההשפעות של טהרלב היא כצפוי נעמי שמר (איך זה, הוא תוהה, המון יוצרים צמחו בקיבוצים, ומעט מאוד במושבים?) בה הוא רואה מורה נהדרת לכתיבת שירים בעברית עשירה ורהוטה, וכמי שאחראית להמצאת החרוז הציוני, שלא נראה על הכתב אבל נשמע על ידי האוזן. רחלי להב, רעייתו של משה, שרה בחום וברכות את "אני גיטרה" ו"ואלס להגנת הצומח" שלה.

היוצר האחרון ברשימת ההשפעות של טהרלב הוא המשורר נתן יונתן, גם הוא אפרופו האכסניה, יליד פתח תקוה. לטעמי ההגדרה "הכותב הבולט ביותר בין יוצרי 'השירים הרוסיים'" מגמדת  את יונתן ומפעל חייו. חבל, אבל זכותו של טהרלב. זה לא הפריע לזמרת אסתי כץ, שותפה ותיקה לדרכו של טהרלב עלי במות ("לפחות 2,000 הופעות משותפות") להדגים שלושה מהם: "טוב ללכת בדרכים", "דוגית נוסעת" ו"על ענפי שיטה".

כל זה - בתוספת מקאמות, שירים ושעשועי חריזה אופייניים ליצירתו מפיו של חתן השמחה, ששֹשֹ  להשתמש במובאות ובשורות משל אחרים כדי לבנות תזות ואמירות מבדחות ומחכימות משלו, אותן הוא שולף מזיכרונו כמי ששורר אותן אלף פעם ואחת, אם לא יותר - וכן שלושה שירים פרי עטו - בפתיחה "ההר הירוק תמיד", "קום והתהלך בארץ" ו-"אין כבר דרך חזרה".

לא יודע לשאול

הערב השתרע על פני שעתיים וארבעים דקות לערך, כולל הפסקה, כמעט שני מופעים בכרטיס אחד. לאנשים נדמה שהאורך קובע הרבה יותר מהתוכן. שכאילו כל המרבה הרי זה משובח, ולא כך. גם במופע מורכב וגדוש לכאורה שכזה, נחוצים תמצות ופשטות. הכוונות טובות, התוצאות פחות. בעיקר חסר לפורמט החדש, שהוגדר גם כאחות הצעירה של שירת רבים, מגע ידו של עורך, של תסריטאי, של מנחה.

יורם-טהרלב-אריה-ימיני3.jpg
יורם טהרלב- שירים מלווים את חיי (צילום: אריה ימיני)

אם מלאכת התחקיר נפלה בלעדית על כתפיו של יורם טהרלב עצמו, שאמור היה לספק את הסחורה, את הדוגמאות ואת התובנות, על משה להב הופלה מלאכת ההנחיה. חתיכת תיק למי שאינו בקיא במלאכה. להב מצוין בהובלת שירים ובקיאותו בזמר העברי ראויה לכל שבח (אהבתי את התמודדותו המוצלחת בהַתקָלוֹת של טהרלב, בשירי אורלנד למשל). אבל הוא לא יודע לשאול, ומיומנויותיו בניווט ובהובלת מופע דברני הן מגושמות, חובבניות ואף מביכות.

לשאלה הנכוחה שהעמיד בפתח המופע - מאיפה נובעת השירה היפה של יורם טהרלב? - לא קיבלנו תשובה מזוקקת וחד משמעית. שמענו שירים לרוב משל יוצרים בולטים, אבל רק פעמים ספורות, כשטהרלב נידב ביוזמתו את המידע, הזיקה וההשראה קיבלו צורה וקשר, משמעות ויישום ביצירה שלו. ומה הטעם בהשמעתם - מלבד חדוות הזמרים והנאת הקהל - אם אין בהם ללמד למה ואיך דווקא הם שותפים בעיצוב הזהות?

שוט של משמעת והכוונה, עריכה מדויקת (מראש, בוודאי מראש) והנחייה מיומנת היו עוזרים למקם את יורם טהרלב במפת הזמר העברי ומוציאים אותו גדול, לא רק את השירים שבחר להשמיע.

מהבחינה המוזיקלית, אין טענות. משה להב בגיטרה קלאסית וחבורת נגנים בקלידים (זאב זוהר), אקורדיון (עוז רוזנבלט, עיבודים וניהול מוזיקלי), כלי נשיפה (נח רוזנצוייג) ותופים (אורן סודרי), סיפקו מצע אינסטרומנטלי ראוי. זמרים: יהודה אליאס, צליל בירן, פרדי ברק, אסתי כץ, רינת עמנואל, ציקי תמוז.

יורם טהר לב. שירים מלווים את חיי. היכל התרבות פתח תקוה. ראשון, 29 בדצמבר 2013


למועדי מופעים >

31/12/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ביקורת על המבקר
איתן גפני , הוד השרון (01/01/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע