סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: יובל דיין, רז שמואלי
 

 
 
אמיר צורף, מומחה ביצירת סאונד, בונה לשמואלי כהרגלו צליל אווירתי שנשען על נגינת הגיטרות שלו ועל תוספות ותמיכות של נגיעות אלקטרוניות מודגשות ומוטעמות ...התוצאה היא פופ-רוק לגיטימי, לא ידידותי ומגוון מספיק"
שתי יוצאות העונה הראשונה של The Voice משיקות בו זמנית אלבומי בכורה. דיוות בהתהוות


אם הקריירות של רז שמואלי ויובל דיין תמשכנה להתפתח כפי שהתנהלו עד כה, בזהירות ובסבלנות, על אף הפיתויים, המכשולים וקיצורי הדרך, יש סיכוי מצוין שינואר 2012, מועד השקתה של ריאליטי המוזיקה "The Voice" בישראל, ייזכר בפופ המקומי כתאריך מפנה, כחודש לידתן של שתי זמרות גדולות חדשות, אפילו דיוות חדשות לעתיד לבוא.

שנתיים מאוחר יותר, בפברואר 2014, יובל דיין ורז שמואלי, יוצאות העונה הראשונה של התוכנית, משיקות בו-זמנית את אלבומי הבכורה שלהן.

רעד מרצד ומרגש

דיין, הצעירה יותר, בת 19 בלבד, עושה זאת עם "לאסוף", אלבום בהפקתו המוזיקלית של פטריק סבג. 11 שירים (כשאחד מהם, האחרון, הוא בונוס נסתר. הקלטת הלייב של "שאריות של החיים" מהריאליטי המוזיקלי שבו פרצה וממנו פרשה בטרם עת), על 39:45 דקות.

מדובר בשירים קטנים ומתוקים, ידידותיים ומשמחים, שמחציתם (חמישה) כתבה והלחינה דיין עצמה, האחרים נקצרו אצל יוצרים מוכרים ומנוסים כגלעד כהנא ודודו טסה, לאה שבת ועידן חביב, וגם נועם חורב, תומר הדדי וגיא מנטש. גם מבלי להיכנס אל תוכו של האלבום, שמותיהם של חלק מיוצרים אלה, כמו עידן רייכל, מחבר להיט הריאליטי שלה, מאפיינים וקובעים מראש את גבולות עולמה המוזיקלי של יובל דיין, לפחות בשלב זה של הדרך.

זה פופ רך ומלודי באווירת מוזיקת עולם אתנית. שנשען, ממש כמו ב"אל תאמר" הפותח, מלהיטיה המוכרים יותר, על הסלסול הקולי הנעים והמובנה שבשירתה. הקול של דיין עדיין לא שלם. במלים אחרות, הוא לא מספיק מפותח ויש בכך פוטנציאל והבטחה - יש לה לאן להתקדם. אבל דווקא בשבריריותו הבלתי מיוצבת, הוא מעורר סקרנות. יש בו רעד מרצד ומרגש, מתפנק משהו (כבשיר הנושא "לאסוף", שבו היא נשמעת הכי בת גילה, עדיין ילדונת), שמעורר רצון לאסוף אותה בזרועות ולחבק. מצד שני יש בו ארומה (!) נשית ומחוספסת, כמו של מי שקמה זה עתה משינה ושרה כבמתוך חלום.

הצליל שלה נשען גם על העיבודים וההפקה המוזיקלית של פטריק סבג, אשף קלידים, מחשבים, תכנותים וצלילים אלקטרוניים שמתרגם נשמה לסאונד חם, אופף ומלטף. העיבודים שלו עוטפים, חובקים, מערסלים, מעניקים לדיין תחושה חמימה ובטוחה של בית, לא של הרפתקה ואי-ודאות במרחק.


יובל-דיין-2-צלם-ירון-עדות.jpg
יובל דיין (צילום: ירון עדות)



העבודה של סבג מבריקה ובה-בעת רגישה לפרטי פרטים. הוא משלב ביעילות מופתית את כלי הנגינה האתניים האותנטיים, מהקאנון של אמיר אלייב בשיר האהבה הפותח, ועד הקאמנצ'ה של מארק אליהו ב"עד שתחזור", האחרון. כשבתווך, במינון זהיר ומדויק, כינורות, ויולה וצ'לו, בוזוקי ודוברו, מנדולינות ולא מעט גיטרות אקוסטיות חמות, שקובעות את הטון בלא מעט מהשירים, כמו ב"מה שאני צריכה הנהדר". עזר כנגדו הוא המתופף גלעד שמואלי (שותפו הוותיק להפקה של עידן רייכל) שבנסיונו, בתבונתו ובנוכחותו משלים את המעטפת המגוננת והמצועפת.

אלה מאפשרים לדיין להוציא לפועל את יכולותיה כזמרת וכמבצעת, וגם לייפות את כשרונה כיוצרת, שגם לו יש עדיין לאן להתפתח. היא נשארת קרוב, בסביבות קוליות בטוחות ובמנעד הבעות ורגשות מקובל. לא מתפרעת ולא משתוללת ביציאות קוליות חריגות ולא מנסה למתוח את יכולותיה מעבר לקצה.

   

משוחררת, קרובה, נגישה

"למדתי מהמים לא להיתקע, לשחרר", היא שרה ב"דגל אחר". תובנה יפה לגיל צעיר, וכך היא נשמעת. משוחררת, קרובה, נגישה. אפשר לחוש את הבל נשימתה בעורף, וזה עושה נעים-נעים. יותר מכל היא נשמעת אמינה, מרגשת בשירה, חסרת פוזה וגם חסרת מודעות לפגמיה הנוכחיים עם אותיות שורקות ולא מדויקות. דין דין אביב כזאת. אבל במצב עוברי. לבינתיים.

"מי אני מולם" הוא שיר המוטו שלה. מפלסת את דרכה בהססנות, בחששות, עם הכרה באתגרים, ועם תבונה בהירה : "מולם... זה גדול/ בוחרת צעדיי לאט שלא אפול/ אסור אבל מותר לטעות". ב"צבעים" ההמנוני (דואט עם אמיר דדון) היא שרה על משאלות לב ומשאות נפש, על מסעות בדמיון וההבנה שיש סיבה לכל מה שקורה.

וכמובן היא כותבת ושרה על אהבה והתחשבות הדדית (בשיר הנושא) היפה, שיש בו הד לאתניות רחוקה. ב"ביחד", של בניית זוגיות בערבות הדדית ובכוחן של אהבה ונתינה ("אנ'לא טובה בְּלדבר, אני יודעת לאהוב/ עד עכשיו נתת, תלמד גם איך לקחת..."). ב"פעם אחת" היא חווה משבר זוגיות, אך מאמינה בהשגחה עליונה ובזמן שירפא את כעסי האהבה. וב"עד שתחזור" (שלחן הנשמה שלו כה אופייני לעידן חביב, יוצרו, שגם תורם את קולו) היא חווה את הגעגוע ואת הכמיהה. געגועים לאהבה.

   

שלומי שבת, המנטור שלה מ"The Voice", תורם את קולו, גם במאוואל מרוחק, ל"שם", שירה של אחותו, לאה. שיר שהוא חצי תפילה להצלחת הדרך, תמיכה ועידוד במציאת המשעול הנכון.

השיר היפה ביותר שלה לטעמי הוא "מה שאני צריכה", שיעשה לקריירה שלה את מה ש"באה אליכם" עשה למירי מסיקה. לחן כובש ויפהפה של תומר הדדי למלים שנכתבו כמו מפיה על ידי נועם חורב, על חשיבות האהבה והביטחון שמעניקה הסביבה הקרובה והתומכת. "מספיק חיוך קטן שלכם כדי לדעת שזכיתי/ ובמבט שלכם אני רואה את הדרך שעשיתי ... כי זה מה שאני צריכה, מבט עיניים, מנוחה/ את הפשטות שבשמחה, ומשפחה/ אז שוב תודה, כי אם אני סתם בודדה/ או קצת נשברת אבודה/ אתם יודעים איך להדליק אצלי ת'שמש". כבר עתה הוא מצטייר כהמנון אפי, מועמד מוביל לשיר סיום בכל הופעה שלה, גם בעוד עשרים שנה. קלאסיקה בהתהוות, וכמובן שיש בו אותו סלסול מתוק ומשכר.

והעברית? לא נקייה למרבה הצער. אם כי, לא נוראית. כי כמו שהיא מדייקת ב"מה שאני צריכה" ומתגברת על כל מכשולי ו' החיבור, שני שוואים נעים ואפילו נראֶה, בלשון הווה, כך היא יכולה גם בשאר השירים. נחוצה רק מעט תשומת לב.

סיוון שביט פוגשת את נינט טייב   
 
על אף כל ניסיונותיי והשעות (!) שהשקעתי ב"יריות באוויר", לרז שמואלי אני מתחבר פחות. ולא מפני שהיא מבוגרת בשלוש שנים מדיין, אלא משום שאיני בטוח שההפקה המוזיקלית של אמיר צורף, היא הטובה ביותר בעבורה. ואני לא אחד שמזלזל ביכולתו באיכויותיו של צורף, שמאז "הג'ינג'יות" אני מחזיק ממנו מוזיקאי תותח ומפיק על מקומי. והצלחתו בעיצוב הסאונד של אביתר בנאי מעידה יותר ממני.

ועדיין אני לא משוכנע שהוא מצליח להוציא את שמואלי האמיתית, שלא להגיד האולטימטיבית, באלבום זה. צורף, מומחה ביצירת סאונד, בונה לשמואלי כהרגלו צליל אווירתי שנשען על נגינת הגיטרות שלו ועל תוספות ותמיכות של נגיעות אלקטרוניות מודגשות ומוטעמות (שאותן מוציא לפועל הוד מושונוב, נגן הקלידים בהופעותיה של שמואלי).

התוצאה היא פופ-רוק לגיטימי, לא ידידותי ומגוון מספיק, שבו סיון שביט (שהיתה יציר טיפוחים מוקדם ומצליח של צורף, ושותפה בכתיבת אחד הלחנים באלבום זה) פוגשת את נינט טייב. הניכור והקור, והשירה השקולה והמדודה של הראשונה, עם הטמפרמנט הכבוש, הצעקה ופרצי האנרגיה הבלתי מבוקרים של השנייה. ולפחות בחלקו הראשון של האלבום אפשר לטעות ולזהות את שמואלי כטייב, בשירים לא מעט. מה שלמד שקולה עדיין לא מובדל, לא מיוחד.

שמואלי היא זמרת מנוסה, מעוצבת ומרשימה, יש עליה פוזה, ואני מניח שבהופעות היא מבטאה בדרך מוצלחת יותר את חום קולה. אלא שב"יריות באוויר" היא נשמעת מרוחקת, מנוכרת, מאופקת מדי. יותר מהורהרת, פחות נוגעת. המנעד הקולי שלה מניח את הדעת, יכולות השירה שלה מגוונות, ואין לה בעיה עם מודולציות, מפנים בגבהים משתנים של השירה, מותאמים לצליל. והשירים מתחילים מעשה קבע כמעט, בטון שירה נמוך, ובהמשך הוא משתנה, מתחלף, הופך גם לצעקה.


רז-שמואלי-יחצ.jpg
רז שמואלי (תמונת יח"צ)


שיר של דיווה

בדומה לדיין ואפילו במובהק יותר, שמואלי היא יוצרת מאופיינת. השירים שלה (11, על פני 36:54 דקות) מאוד אישיים. ולא מפתיע. רק בשיר אחד היא אינה מעורבת ביצירה ("כשנכבה האור" של תמי בן דוד), אולם על כל האחרים אפשר לומר שהם שלה: לשניים כתבה את המלים והלחנים ("אף אחד" הפותח ו"יריות באוויר" הנועל), ובכל השאר היא חולקת את היצירה, במלים ובלחנים, עם שותפים בעיקר תמיר חיטמן ונגני הלייב שלה, מושונוב ויוגב גלוסמן. אבל גם ברק פלדמן ושגיא הרשקו, בתמלילים.

ובאישי כמו באישי, השירים שלה כמהים לקשר, לאחיזה, לחיבור. מביעים חששות ופחדים שנובעים מן הסתם מבדידות, מבעיות תקשורת או מקשיים בניהול זוגיות, ועולה מהן דמות לא סטנדרטית, עם דפוס חשיבה לא בנאלי, ודימויים מופשטים.

לפחות חמישה מהם נשלחו כתקליטוני שדרים לרדיו (ובהמשך נוספו להם קליפים רעננים ביצירתיות שלהם) - "אף אחד", "כשנכבה האור" ("כשנכבה האור/מחבקת את החושך/ לא מפחדת להיות לבד... אין לי חצי שאבוד לי/ סוף סוף שלמה"), "עליי ועליך", "פנסים" ושיר הנושא. שלושת האחרונים, שגם נועלים את האלבום, הם לטעמי השירים הטובים שבו, ולו מן הטעם הפשוט שבהם מתרופפת לפיתת הצבת של ההפקה המוזיקלית, משחררת קמעה את שמואלי ומאפשרת לה להתרכך ולהיות יותר היא.

   

המיפנה מתחולל למעשה ב"עליי ועליך", בלדת פסנתר יפה. הכי קצרה והכי מרשימה באלבום. על נגינת הפסנתר של מושונוב היא יוצאת מתבנית ההפקה האלקטרונית, ומשמיעה קול פגיע ומרגש. שיר אהבה במסורת השאנסון הצרפתי, מלא דימויים יפים שהתאים לה ברק פלדמן: "אין אני אלא שיר שעדיין/ ממתין לכאב הנכון/גדולה על הלב/ אך יוצאת לשמיים/ קטנה וחסרת ביטחון/ הייתי הופכת לתו בידיך/ לצליל באוזניך/ לרטט בקול/ אם הייתי יודעת עליי ועליך הכל". ממש פצצה. שיר של דיווה. ומן הדין שיהפוך לסטנדרט הופעה שלה, אם לא נעשה כבר כזה.

גם את "פנסים" מובילה נגנית פסנתר (של לוי בן ברוך). שיר יפה, מרוכך בהבעה, קרוב ללב וכמעט מרגש: "את הדמעות שלי/ לא רואים/ בניתי בעיניים מבוכים/ החיוך של מסתיר...". את הסדק בהפקה ההדוקה מרחיב כאמור גם "יריות באוויר", כשרכות רוקית-פולקית, מובלת בנגינת הגיטרה האקוסטית שלה, מפצחת את הסאונד הממוחשב: "מלים ששמרתי קרוב לחזה/ ועכשיו מהלב רחוקות/ בסוף אנשק/ את כל מי שקיללתי/ לשתוק ולברך את המכות/// לא רציתי אף פעם להכאיב/ את הכעס נעלתי בפנים/ במקום לכוון נמוך/ יריות באוויר".

אלה וגם שירים מסקרנים אחרים, כמו "אליפות שחייה", "מחר" (השיר הארוך ביותר בקובץ זה) ובעיקר "זהב" המרשים ("מה בלי כל הזהב הזה/ מה אני שווה/ הפחד מלישון עם חלומות במגירה"; יש לדודו טסה תלמידים מצטיינים), מבטיחים את ריצתה למרחקים ארוכים של רז שמואלי. במיוחד לאחר שתתנסה בגוני הפקה נוספים, תתקרב אצל עצמה ותלמד לרגש בזכות מה שהיא ללא פילטרים ומחסומים כובלים של סאונד.

   

והעברית? גם אצל שמואלי יש סטיות תקן (וגם טעויות הגהה). מצד אחד יריות באוויר מנוקד במדויק ומבוטא כדבעי, עוקף את כל המהמורות האפשריות. ומצד שני, נפילות קטנות, מיותרות ומכעיסות, שניתנות למניעה (ב"עד שתבוא" למשל) עם טיפת תשומת לב. וזה לא בשמיים.

בכל מקרה, להערכתי שתיים אלה צפויות ללוות אותנו שנים רבות כשהעניין סביבן ילבה מלחמת דיוות.

יובל דיין. לאסוף (ארומה/הליקון)
רז שמואלי. יריות באוויר (הליקון)



26/02/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע