סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: בית הבובות
 

 
 
מעבר לתחושות האמפטיות שהם מייצרים, קל להתחבר למוזיקה שלהם מפני שהיא לא לעומתית, לא בעייתית, לא מציבה מכשולים. מוכרת ונהירה בכל סיטואציה, וזה שהיצירות שלהם טיפה מורכבות יותר מהמקובל, רק מוסיף לקסם שלהם ולחוויית ההאזנה שהם מציעים"
הצצה אל החומרים שמהם עשויה אהבה, בין בית הבובות לאוהדיה הנאמנים


מכל מיני סיבות, לא יצא לי לראות את "בית הבובות" בהופעה. אבל המעוות, אם היה כזה, תוקן סוף סוף, וגם אני יכולתי לעמוד על טיבו של שיתוף הפעולה הבימתי בין אמיר אטיאס ואיתי שיף לחבריהם בהרכב.

לא יצאתי מעריץ נלהב, אבל זכיתי בהצצה אל החומרים שמהם עשויה אהבה, בין בית הבובות לאוהדיה הנאמנים.

שירי מסע ואחווה

הפרק המוצ'ילרי בדברי הימים של אטיאס ושיף, כבר נטחן עד דק. הוא גם מזין את השנים הראשונים של "בית הבובות", עוד לפני שהפכה לכזאת. ללהקה אהובה ששמה חוצה יבשות, אוקיינוסים ומדבריות וגם אופנות וסגנונות. אמנם הלהקה מציינת בשנה זו 15  שנים לקיומה, אבל לציבור הרחב, הלא תרמילאי והלא מטייל, היא מוכרת כעשר בלבד, מאז "מדפים", אלבום הבכורה מ-2005.

דומה שהלהקה לא השתנתה מאז. אמת, היו בה לא מעט חילופי גברי, כשחברים מייסדים פרשו במהלך הדרך, אך מאז "בכל הדרכים", אלבומה השלישי (2011) היא התייצבה פרסונלית, כשדני מקוב  (בתופים), איתי בן מרגי (בקלידים) ורן כהן (בגיטרות), מספקים מצע מוזיקלי הולם לשירה של אטיאס ושיף (ולפריטה באקוסטית של האחרון). הרכש האחרון שלה הוא נגן הבס אבי מרקוביץ', שהצטרף במהלך העבודה על "רני", אלבומם האחרון והרביעי, שראה אור בראשית שנה זו.

לא השתנתה, מפני שכמו בסיפורי האגדות עליה, את השירים שלה כותבים עדיין אטיאס ושיף. התכנים לא השתנו בהרבה. עד היום הם חוזרים לנושאים הקבועים כמעט של שירי מסע ואחווה, בתוך הנפש ובנוף האנושי, תחינה מהולה בגעגוע, שירים של אמונה וכוונה, עידוד ותמיכה, מחויבות ודבקות (שלא להגיד עיקשות ואי-ויתור), אישית וחברתית.

גם מהבחינה המוזיקלית קשה לראות שינויים מפליגים או התפתחויות חדשניות בגישה וביצירה. הם לא כפופים לאופנות או תלויים בהן. מאמינים רק בתחושות האישיות ובעצם המוזיקה שלהם חוצה זמנים ועתים, לא מתועדת בזמן ספציפי. ויש בה הכל מהכל, במינונים שלהם - גם ניו אייג' ומוזיקת עולם, גם רוק ופולק, גם פסיכדלי ופרוג, גם גיטרות חשמליות מובילות, קלידנים במסורות עבר ואחד מתופף-על.


בית-הבובות=עטיפת-אלבום.jpg
בית הבובות (עטיפת האלבום רני, יח"צ)



הכי אתני, הכי אנדלוסי

מעבר לתחושות האמפטיות שהם מייצרים, קל להתחבר למוזיקה שלהם מפני שהיא לא לעומתית, לא בעייתית, לא מציבה מכשולים. מוכרת ונהירה בכל סיטואציה, וזה שהיצירות שלהם טיפה מורכבות יותר מהמקובל, רק מוסיף לקסם שלהם ולחוויית ההאזנה שהם מציעים.

כמו המוצעת ב"רני" אלבומם החדש (11 שירים, 43:27 דקות), שניתן לאפיין אותו כהכי אתני, ואולי גם אנדלוסי, שלהם. לרגע לא הארד-קור, אבל לגמרי בצבעים, באווירה, בהרגשה. אולי בהשראת הבונוס "שירו של ניוטון" מסדרת הטלוויזיה "עספור", היחיד שלא הם חיברו, אך התחברו בנקל, בדרכם ובצליל שלהם, לאוריינטליות שלו.

ויש ב"רני" שירים באופי "ספרדי", כמו להט הפלמנקו בשירה של "איפה היית" העורג והכואב פרידה קשה; או מחיאות הכף הספרדיות שנפתחות לצליל אנדלוסי שמח ב"זה לא כל מה שקרה", שגם עניינו באהבה שעלתה על שרטון; ואילו ב"עד מתי" הפולק האנדלוסי מתכתב עם לאדינו מסורתי.

   

השיא ה"מזרחי" לטעמי הוא ב"דיונה", שבו ניתן לדמות את "בית הבובות" ללהקה משדרות, דוגמת "שפתיים". כשמנגד הם מציעים גוון אתני קליל ב"סיבובים של חורף", שיר טבע ואהבה לעולם שיש בו אופטימיות לחיים, וגם בלדת פולק רכה ב"פרידה מהקיץ".

מול "ניו יורק", שנשמע כבד ומנותק משהו מהמהות המוזיקלית של "בית הבובות" (אך לא בתוכן המאוד אופייני: "...זה טוב/ לתת משמעויות/ לצאת ולגלות שאין תשובות טובות/ הכל זה ניסיון"), ניצב "אין מקום לדאגה", ממשיך דרך ראוי לשירים שעשו אותם למה שהם - שיר נפש והתבוננות עצמית, מייעץ, מעודד, תומך: "ואין לך יותר כוחות להתמודד/ ואין לך יותר רצון להתאפק/ אבל עכשיו הזמן שלך ועוד הדרך נפתחה/ קום לך וצא לדרכך". שיר של אחווה תרמילאית, תמהיל של ניו אייג', מוזיקת עולם ואתניות קלושה (בגיטרות).

"איך אני רוצה", גם הוא שיר נפש אופייני ("...אבל אני בוחר/ להיות אחד אחר/ אחד כזה שלא פוחד לחשוב אחרת/ בלי להסתנוור/ ולא לוותר...") ישלח אתכם להרהור פולקי-מערבוני, בעוד "מעליות" הוא מסע פסיכדלי לכל דבר ועניין.

   

פולחן העבר

אבל שלא תתבלבלו: עם שלושה שירים בלבד מ"רני" (אחד מהם הוא שיר הנושא מ"עספור", מס לפופולאריות), "בית הבובות" בהופעה היא פולחן העבר. לא פחות מתשעה שירים מ"מדפים" בהופעה, כולל שיר הנושא שהוא כידוע רצועה נסתרת בסוף האלבום. הם אמנם מפוזרים במיומנות לאורך המופע, אבל נוכחותם היא שקובעת את אופיו.

מצד אחד שירים לשרב"צ - מורכבים, אבל מספיק מלודיים והרמוניים כדי להצטרף אליהם; מצד שני, נשענים על העבר הבטוח. מותר להם. אם אמנים ותיקים מהם טוחנים שירים מראשית הדרך, מה זה עשר שנים בחיי להקה.
המעניין הוא שדווקא חלק מהשירים ה"עתיקים" זוכים לטיפול האתני העכשווי. כמו "מי אם לא אני", שנשמע כחיבור של רגש ולהט, כאילו דני רובס פוגש פלמנקו ספרדי, או הסלסה המתובלת ברגאיי ב"שמש".

גם ל"למעני", אולי הבולט בשירי האמונה והכוונה של אמיר אטיאס ואיתי שיף, יש צבע אתני, אותו תורם האקורדיון שבידיו של בן מרגי, ואילו "אשה כנענית" הוא שילוב בלתי אפשרי כמעט של סאונד דרום אמריקאי לוהט עם קלידי רוק'נ'רול (וגם סולו תופים של מקוב). בהקשר מוזיקלי אחר אני חייב לציין את "הציורים של יובל", בלדת קלידים עם גיטרה מתחרעת ונשמה פרוגית מעודכנת.

את "שוב החיוך" (האלבום השני, 2007) ו"בכל הדרכים" (השלישי), מייצגים רק שני שירים, כל אחד, ארבעתם בשליש הראשון של המופע (שכולל 16 שירים בסך הכל) - "אל תדאג" ו"עד שבאת" מזה, ו"לא כאן לא שם" ו"אתם תשבו ואני אספר סיפור" מזה. "איפה היית" מ"רני" מתאפיין כשירת בקשות פולקית-בינלאומית, והפולק של "איך אני רוצה" מהאלבום החדש הוא דווקא סקוטי. שיר מוצ'ילרוס טיפוסי, עם יסוד חריף של תפילה. וקשה להאמין שהוא מבוצע בפעם הראשונה על הבמה. נשמע כאילו נולד עליה.

וכך יוצא שהסיום הוא עם להיטי העבר הגדולים: "שיר בעיפרון", שעמו מזדהים גם ילדים, שבזכות חופשת הפסח הגיעו להופעה, "מדפים" הקצר והמזוקק אך העוצמתי בהגשתו ואחד היפים שביצירתם. וכמובן "בית הבובות" שמציג את הצליל המורכב של "בית הבובות" בכל יופיו, ו"סיגפו", הכי רוק'נרול, וגם מה שמרים את הקהל בסופו.

הופעה קצרה, שעה ועשרים בלבד, אבל  תמציתית ומספקת. לא חייבים לאהוב - וקשה לקפוץ על העגלה הנוסעת - אבל אי אפשר שלא להעריך את הדבקות, המחויבות והמסירות לדרך. ועובדה שהם מדביקים בהתלהבות ובאמונה היצירתיות שלהם, לא מעט מאמינים ועוקבים.

בית הבובות בהופעה. זאפה תל אביב. רביעי, 16 באפריל 2014
בית הבובות. רני (התו השמיני)


למועדי מופעים >

29/04/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע