סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אסף אבידן בהופעה: הצגה של איש אחד
 

 
 
בדיעבד, זה לא היה ה- Back to Basics המיוחל. זה היה מופע פסטיבל מרשים ואפילו מרהיב, אבל יותר מעוצב ומתוכנן מאשר מסעיר ומרגש. מופע שנועד לסחוט קריאות התפעלות וצווחות התפעמות, ומיעט לרדת אל הבסיס, אל השורשים, אל השירים ברגע יציאתם לעולם"
אבידן רקח למופע הסיום של פסטיבל ישראל מעבדת צליל מרתקת ומפתיעה שהפיקה סאונדים חדשים


"כל מה שאני עושה בשמונה השנים האחרונות הוא כל כך אישי מבחינתי, כל כך תרפויטי בשבילי, וזה מרגש כשזה נוגע באנשים אחרים", החמיא בשלב מתקדם של ההופעה הזמר אסף אבידן לקהל האלפים בבנייני האומה, במעמד הסיום של פסטיבל ישראל ירושלים לשנה זו. החמיא לקהלו וגם לעצמו.

אבידן ונפלאות הלוּפר

הוא בחר בפורמט הבינלאומי הנוכחי שלו, של Back to Basics, לסגור מעגל גם עם הפסטיבל, שאירח אותו במופע הפתיחה של שלומי שבן בשנה שעברה, וגם עם הירושלמיות שלו. בחזרה למקורות, הביתה, או אם תרצו בחזרה לדברים הבסיסיים של יצירתו, אל רגעי הלידה וההתהוות של השירים, בעירומם. אבל לא בדיוק.

דווקא שם הוא הרגיש בנוח לסגור מעגל עם הירושלמיות שלו. "היום אני מוזיקאי. פעם לא הייתי בטוח בכך", התנסח במיומנות של ממתיק סוד. לפני שגלש לפירוט צבעוני ומועשר, מצועצע וקצת דביק על הנסיבות שהביאוהו הלום. הסיפור שכבר הפך למיתוס ברוק הישראלית. שש שנות אהבה גדולה שהתרסקה בגיל 25, הפכה את עולמו, הפכה אותו מאנימטור לזמר, והנביטה את "עכשיו כשאת עוזבת", האי.פי. המיתולוגי שלו בשנת 2006.

"זו לא היתה אהבה ביולוגית סתם, אלא התרחשות גיאולוגית", פירט אבידן בציוריות. כזו שהניעה לוחות טקטוניים, יצרה את החיכוך בין האוהבים, אחר כך את הפירוד, ולבסוף את מפץ שברון הלב היצירתי שלו. עד שבא לצעוק לו מהאולם: יאללה אסף, תתקדם!

הוא ניצב לבד על הבמה העצומה של היכל הקונגרסים הירושלמי. שני מסכי וידאו גדולים מוקמו משני עבריה, להעביר לכל שורה ולכל עין במרחבי האולם את ה"אינטימיות" שתיווצר. מוטות תאורה אנכיים משולשלים מן התקרה כמו הצרו את החלל, סגרו אותו ועליו, וכבלי לד דקים צבעוניים (בתאורת אדום וכחול) נפרשו, ברישול מסוים ולא אופייני, מאחוריו ומצדדיו.

בלב ההתרחשות ותחת אלומות האור המרכזיות נבנתה זירת הפעילות של אבידן. הוא וגיטרה, מיקרופונים כמה, מחשב ותוף אלקטרוני לשמאלו, מזוודת אביזרים וקסמים מאחוריו, ממנה שלף לפי הצורך מפוחית-פה, לוּפֶּר, שייקרים, מצילת רגל, משרוקית קאזו ושאר אביזרים שנועדו להקל את השיבה למקורות, לייפות ולהעשיר אותה. כשבהמשך, עמוק בתוך המופע, יצטרפו אליו יוצרים-עמיתים אהובים - שלומי שבן, אל פסנתר הכנף שלימינו, ואבישי כהן בחצוצרה, לעמדה שמשמאלו. גם למלא צרכים מוזיקליים (ופסטיבליים...), גם כדי למלא את העין ולהעשיר את האוזן.

זו אכן היתה מעבדת צליל מרתקת ומפתיעה, שאבידן יצר והפיק בה סאונדים חדשים. הוא ונפלאות הלוּפֶּר. כאילו לא צריך להקה. מוזיקאי יחיד בסבך אביזרים וכבלים, והרבה דמיון והשראה. כמו היה מהנדס קול סקרן ומיומן שהפך את השירים לסיפורים בצלילים, וליווה אותם באנימציה מוזיקלית. מה שהפך את הקונצרט לחוויה ויזואלית אסתטית, לא רק מוזיקלית.


אסף-אבידן-דודי-חסון.jpg
אסף אבידן (צילום: דודי חסון)



זירה לשירים המוקדמים

את Different Pulses, אלבומו האחרון (2012), ייצגו רק שלושה שירים: Gun and A Choice, Conspiratory Visions of Gomorra ושיר הנושא - וגם הם מוקמו בלב ההופעה, כששני הראשונים מבוצעים עם שבן וכהן, אולי לציון העידן המועשר שלו, הסולני והמודע לעצמו.

בהיעדר שירים מ-Through the Gale, אלבומו הקודם (2010), האחרון עם המוג'וז, התפנתה הזירה לשירים המוקדמים, בעיקר מ-The Reckoning, אלבום הפריצה (2008) שיוצג בחמישה שירים, בהם May be you are, Weak, Her Lies ו- Reckoning Song כהדרן.

לבוש במקטורן הוא פתח עם  Latest ו-Left במרירות משלימה ומחויכת, כמי ששר לעצמו, בלוזים כואבים ומעודנים מתובלים בפרצי רגש ואנרגיה. בהמשך, כשפשט את הז'קט ונותר בגופיה צחורה ושלייקעס שחורים, התחבר למפוחית, לכלי ההקשה ולמחולל הלופים, התגוונו הביצועים.

 This Cool (מהמיני אלבום הראשון) היה אולי היחיד שהזכיר את שירת הצווחה הג'ופלינית-וירטואוזית שלו, כשהבלוז "שלה" השחיר לחלוטין ב-Hangwoman, ונצבע בגוונים עמוקים של ספיריטואלס, גוספל ונשמה, ואף נמהל בקאנטרי בוקרים אמריקאי הארד-קור.

סמול טוק מבודח

הצגה של איש אחד. זמר מיוחד, מוזיקאי מחונן, פרפורמר מרתק ואיש במה משעשע, שונה לחלוטין מהאופי המתייסר של השירים. כמי שהרגיש לגמרי בבית הוא הירבה בסמול טוק מבודח, בעברית כמובן. בקול נמוך, חרישי ובלתי נשמע לפרקים, דברי קישור משועשעים, שמתכתבים עתה מפויסים עם התכנים עמוסי הזיכרונות, הכאבים וההתייסרות של אותה אהבה ששברה את לבו, פירקה את חייו הקודמים והולידה את הזמר-יוצר הישראלי דובר האנגלית המצליח ביותר ברוק הבינלאומי.

צלילים אקזוטיים מן המזרח הרחוק משולבים בריפים של גיטרה מזרחית מכאן, שתיבת התהודה המאולתרת שלה היתה פחית שמן (מנוע?!) רבועה, תיבלו את Bang, ולשירת השבר והזעקה של I Want You, חדר צליל מסע מדברי.

שבן, שהנמיך את האגו שלו לאפס, הקסים בנגינה על הפסנתר, והחצוצרה המלנכולית, הכואבת והנואשת של כהן, הפכו לבשר מבשרה של "אקדח ובחירה". ב-Small Change Girl (אחד משניים בלבד מ-Poor Boy/Lucky Man-, 2009) שבן הצטרף לשירה, בעוד כהן שם בקונטקסט והוריד את מפלס ההיסטריה בנינוחות נעימה של אשף נגינה ורגש, על אף הצלילים הגבוהים שאיתם הסתיים השיר.

הנגינה הרכה של שבן הפכה את "חזיונות המזימה של עמורה" לבלדה מנעימה ויפה מבלי להסתיר את היצרים חורשי המזימה המפעפעים מלמטה, עד כדי הפיכתה - בסיועה האדיב של החצוצרה - למלודיה מזמינה שירה בציבור. את הפרק הכהן-שבני נעל "הנה בא הסוף" השיר היחיד בעברית (מ"תרגיל בהתעוררות" של שבן), סוג של רקוויאם בהשראה קלאסית ניכרת, שנקטע באבחת תיפוף אלקטרונית של אבידן.



אסף-אבידן-יוני-פזי.jpg
אסף אבידן (צילום: יוני פזי)



הצגת תכלית לתיירי תרבות

הסיום התבסס על הלהיטים הגדולים. Pulses רק עם הגיטרה, שבYour Anchor הפכה ללאפ-סטיל, כשהמשחק עם הצלילים הפך להתקוטטות עם השדים שבתוכו. ב"שקרים שלה" כהן הצטרף לבלוז קורע הלב, ודווקא Gold Shadow, בהצצה ראשונה לשיר חדש מתוך האלבום שבדרך, נשמע כיציאה לא שייכת ולא מתחברת ליצירה המוכרת של אבידן, כמו לקוח מאיזה מחזמר מוכר ודהוי. כצפוי וכראוי "שיר הזיכרון" היה סיום בנימה אופטימית, מלווה בשירת רבים מוזמנת.

מצד אחד, אי אפשר שלא להיכנע לכוח היצירה ולהילת הכוכבות של אסף אבידן. הוא הגיע בדין לאן שהגיע. מצד שני, אי אפשר היה להימלט מתחושת מבוכה בקרב עוקביו הנאמנים, נוכח הצטרפותם של טרמפיסטים שהגיעו בעקבות השם והפלייליסט בגלגל"צ, מבלי להכיר מי ומה, איזו מוזיקה ואמנות הוא מייצג. ולמרבה הצער, אסף אבידן נתן למוחאים כפיים בהתלהבות, ללא אבחנה, בכל הזדמנות ושלא בעיתוי, ולצוחקים מכל שטות, יותר מדי סיבות להרגיש בסדר עם עצמם, צודקים בהצטרפות המאוחרת.

בדיעבד, זה לא היה ה- Back to Basics המיוחל. זה היה מופע פסטיבל מרשים ואפילו מרהיב, אבל יותר מעוצב ומתוכנן מאשר מסעיר ומרגש. מופע שנועד לסחוט קריאות התפעלות וצווחות התפעמות, ומיעט לרדת אל הבסיס, אל השורשים, אל השירים ברגע יציאתם לעולם. זאת היתה הפגנה של זמר ויוצר שאמנם נוקט בלשון של דחילו ורחימו, אבל מודע היטב לכוחו, לקסמו ולחִנוֹ, וכבר לא מסתתר מאחוריהם אלא משתמש בהם.

וזה הבדל עצום בין הבייסיקס העירומים, החשופים, המפעימים והמרגשים של היצירות בצעדיהן הראשונים, כל אחת בזמנה ובעיתה, שעליהם יכולים להעיד אוהדים ותיקים, לבין הצגת תכלית כוחנית ומאובזרת, שנועדה לתיירי תרבות, אלה שהתאהבו ב"כוכב" אסף אבידן, יודעים שהוא "אמן שחובה לראות בפסטיבל" ובאו לקחת הביתה "חוויה מעצבת" לכל החיים.

אמנם הנאת הבידור גברה על עוצמת החוויה הרגשית, אבל טוב לדעת שיש באסף אבידן גם אמן במה ופרפורמר שאינו מבוסס רק בייסורי אהבות ראשונות, אלא יכול גם לבדר קהל. ובהחלט מסקרן לאן יובילו אותו האלבומים והפרויקטים הבאים שלו.

אסף אבידן. Back to Basics . בנייני האומה ירושלים. חמישי 19 ביוני 2014



22/06/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. איזו גאווה ישראלית
איש , תל אביב (22/06/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע