סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: דודי לוי עולה ליגה
 

 
 
כמי שהתלהב מדודי לוי בכל פורמט ובכל חלל בו הופיע עד כה, גם ההופעה הנדונה, שנמהל בה נופך חגיגי של 15 שנה ללהיט "כל הזמן שבעולם" (מ"דודי לוי", אלבום הבכורה כסולן מ-1997), היתה הנאה מלאה. כצפוי, לבה, וגם שיאה, היה התארחותו של אהוד בנאי בחמישה שירים.. אבל גם בלעדיהם המופע היה בנוי בחוכמה ובתבונה"
10 שירים מרחיבי לב ומעשירי נפש באלבום החדש של דודי לוי. וההופעה? עמוקה, מנומקת, מגוונת


זה היה צריך לקרות הרבה קודם, אבל טוב גם מאוחר. דודי לוי עולה לליגה של הגדולים. האמת היא שהוא שייך לשם כבר כמה שנים טובות, אבל באיזו צניעות סיזיפית ובעקשנות אסרטיבית של יוצר כן ואיש עבודה מסור, הוא לא מיהר לשום מקום. ראו את ההרפתקה רבת השנים עם "התזמורת הקטנה" שאפשרה לו לחרוש את הארץ ולחדור - כך אני מקווה - ללבבות של אלפים.

היום, עם "שכונה של איש אחד", אלבום האולפן החמישי בלבד (שנתיים אחרי התיעוד של סיבוב ההופעות עם התזמורת הקטנה), הקול שלו- כיוצר, כנגן גיטרה ועוד יותר מזה כזמר בעל חתימת הגייה וביטוי ייחודית - כבר ראוי לזירות החשובות. ומעגל הזאפות הוא חותם רשמי לשדרוג במעמד. ראו הוזמנתם.

המאבק האבוד על טוהר המידות

שבע שנים אחרי "במקום לרוץ", אלבומו הקודם, שמיוצג במופע הנוכחי רק על ידי שיר אחד "מים" (המלים של לוי, באופן די חריג), מוטיב חוזר ונשנה ביצירתו (ממש כמו השימוש הבלתי פוסק בדימויים של מלאך), מעמיק דודי לוי את קשרי היצירה והעבודה עם הפזמונאי והמשורר מאיר גולדברג.

גולדברג עמית ותיק ונאמן לדרך, אמן של מלה ומומחה בתמלול כוונות, הרגשות ומצבי נפש, בנגיעות פוליטיות ובאבחנות חברתיות, שותף בכתיבת שמונה מעשרה השירים. ועד כדי נוכחותו גדולה ובולטת שמישהו אף התבלבל והעניק לו בטעות קרדיט כמלחין (!) שותף ב"בית", מלהיטי האלבום הנוכחי. את שני השירים הנותרים - "מישהו מציל אותי" ו"שיפקחו העיניים" (הראשון נעדר מהמופע, השני נכלל בו) - כתב לוי עצמו. מן הסתם בהשגחת הניהול האמנותי של גולדברג.

דודי-לוי-אריאל-ואן-סטרטן.jpg
דודי לוי (צילום: אריאל ואן סטרטן)

   

הכתיבה של גולדברג רב-משמעית. תמיד יש בה יותר מהפרשנות המיידית, זו שתופשת את האוזן. כך גם שיר הנושא של האלבום, שעל פניו הוא תיאור לסיר לחץ של בנאדם אחד ("אני לחוץ בכסף ולחוץ בזמן/ חי על רטט ותמיד מוכן/ רק יהיה לי עסק אני טס מכאן/ עם פלסקוב"; הפלסקוב, דורון פלסקוב, הוא שותף בהלחנה וגם המפיק המוזיקלי של האלבום).

למעשה זה שיר מחאה חברתי זחוח שיודע כי המאבק על טוהר המידות כבר אבוד ("שכונה של איש אחד/ רוצה להיות לבד/ כולם כאן משמינים מנחת/ יד רוחצת יד") ונשאר רק להסתלבט על עצמנו ועל הסיטואציה, בשירה שכולה אחווה גברית. ואפילו להרחיב את הסיטואציה למרחב בו אנו חיים, "אני מוריד ידיים עם הבני דודים/ להם ולי בינתיים יש אותם שדים/ וגם אותם שמיים מריצים קטעים עלינו"... כלומר, אנחנו לגמרי לא לבד.

האחווה הים-תיכונית הזאת באמבטיית הזיעה המקומית באה לידי ביטוי נהדר גם ב"בית". מצד אחד, יש לגולדברג וללוי (וגם לאהוד בנאי שמצטרף אליהם בנגינה ובשירה, בין היתר לצלילי הבולבולטרנג של אהובה עוזרי), עניין לא פתור עם אחת מוזרה מנתניה ואשה שעושה לו לזניה, ומצד שני, ברור שמערכות יחסים זה רולטה, וכל עוד לא עזב את הבית, סימן שיש עוד תקווה ושיש בו אהבה. ניגון אנדלוסי (מרוקאי? טריפוליטאי?) עולץ וסוחף, שמשרטט את קווי המתאר הרחבים של הסאונד של לוי - רוק גיטרות משמאל ולב פתוח למוזיקה ים תיכונית מימין. שילוב מנצח.

כזה הוא גם "חתונה". שיר שמח, על גבול השטותניקיות, ספק פרודיה על שירי חתונות, ספק הדבר עצמו, הארד קור, של "להזמין את החתן והכלה לריקוד סלואו ראשון". צליל בלקני-ברגוביצ'י, מלא עסיס ומיציות של החיים.

בלי שנשים לב התזמורת הקטנה גדלה והתעשרה בנגני אולפן לא מעטים. אל שאולי בסר בפסנתר, אביב שטיין בבוזוקי האירי וענת נבו בצ'לו ובשירה) חברו שחם אוחנה בבס, ניר מנצור בתופים, שי להב ופלסקוב בקלידים ובתכנותים, ועוד חברים שבאו לכייף באולפן- ועמה מתרחב הצליל ומתרחב גם הלב. ואפשר לעשות שמח גם ב-2:15 דקות בלבד.

   

צידה חיונית לחיים

למרות המחאה המרומזת והביקורת החבויה, האופטימיות מקננת בשירים של לוי את גולדברג. "אני מוכן להתרגשות/ מכל הטוב והפשוט/ שמתגלה קרוב ללב/ קרוב אליי/ ושיבוא מה שיבוא/ אני מוכן גם לקראתו/ היום עולה עוד יום יפה/ עוד לפניי", הם כתבו ביחד ב"התנועה היא כל הסוד". רק לקבל ולחבק לצלילי הגרוב הרית'ם'נבלוזי שאי אפשר לעמוד בפניו, לא באלבום ועוד יותר ממנו על הבמה, כשלוי נותן דרור לנגינת הגיטרה הנהדרת שלו.

אופטימיות זו מתחזקת ב"שיר ישן", שכשמו הפשוט הוא מזמין חיבוק נוסטלגי ללחן מוכר כביכול וידידותי בעליל, שגורם למאזין להתנדנד מצד אל צד ממש כמו במפגש עם ניגון ישן ואוהב, מה גם שהוא מפיח שמחה ונחמה: "אל תהיה כבד מדי בצער/ אל תהיה פזיז מדי עם השמחה/ אל תתן לאף אחד אף פעם/ לקרוע לקרוע לקרוע את ליבך". וגם פה המשמעות כפולה. תרצו זה שיר פשוט על אהבה לשירה, תרצו זה שיר על יצירה - הנחיות וכללים למינונים הראויים בכתיבת שירים, אם לא צידה חיונית לחיים עצמם.

ויש גם שירי הרהור ותהייה יפים על אהבה ("איך שאני אוהב אותך") או על מהות כמו "קהלת": "הנה דור הולך ודור יבוא/ תחת שמש נחלים/ מה לאדם בכל עמלו/ הבל הבלים"); ובלדות קטנות, אישיות, ומשפחתיות, כמו "גם לי זה קרה" ("...שנתקלתי בגשם/ במישהי יפה כמו פרח סתיו/ עם מטריה שבורה ולב שבור וצמא לקשר/ אולי רק בגללה אני נרטב" שמזכיר ברגישותו הרבה מעשה אהבה מוזיקלי של אילן וירצברג), "מישהו מציל אותי" (עם פדאל סטיל מרחיב לב של ערן וייץ) או "שיפקחו העיניים", שיר ליווי, עידוד ועצות לחיים, שאותו הוא מקדיש באלבום וגם בהופעה לשני ילדיו, נועם ודניאל.

בקיצור, אלבום קצרצר. 33:29 דקות בלבד. עם עשרה שירים קטנים-גדולים, מדויקים ויעילים. מרחיבי הלב ומעשירי הנפש. פשוט יופי.

   

כוכב לכת
 
כמי שהתלהב מדודי לוי בכל פורמט ובכל חלל בו הופיע עד כה, גם ההופעה הנדונה, שנמהל בה נופך חגיגי של 15 שנה ללהיט "כל הזמן שבעולם" (מ"דודי לוי", אלבום הבכורה כסולן מ-1997), היתה הנאה מלאה. כצפוי, לבה, וגם שיאה, היה התארחותו של אהוד בנאי בחמישה שירים, רבע מכלל השירים בה, אולם גם ללא הביצועים המשותפים של השניים (שאליהם נגיע עוד מעט), המופע היה בנוי בחוכמה ובתבונה, התעכב על שירים בולטים ביצירת העבר של לוי והתמקד בעיקר ונכון באלבום החדש, עם שבעה מתוך עשרת שיריו.

ההתחלה היתה בשלישיית ריתם סקשן - לוי בגיטרה עם הנגנים שי חלמיש (בס) ושי ברוך (תופים). קודם כל זרקו עצמות שמנות לנגני הליווי, לפרק אגרסיות על ההתחלה. עם "מלאך" הוותיק והטוב בפתיחה, שברבות השנים האלגוריה שבו הולכת ומתפתחת, עתה אל ההשגחה האלוהית והכישרון של הכוכב, שאולי לא היה כוכב שביט או כוכב בן לילה, אבל הפך לכוכב לכת, ומפליא כמה השיר הזה מדויק אחרי כל השנים. ובעקבותיו "געגועים" שלו עצמו כרוק'נרול א-לה פוליס, "מים" ו"חתונה" מהחדש.

ענת נבו הצטרפה ב"מישהו גדול" של חנה גולדברג מהאלבום הקודם - עיבוד מקסים לתפילה חילונית, מלאת אמונה; ובעקבותיה הצטרפו גם בסר ושטיין וכך התזמורת הקטנה הפכה סוף-סוף לגדולה, לאופטימלית הראויה.

בסר נטל את הפיקוד על הקיו'אים, והרית'ם'נבלוז התעצם לרוקאבילי. עם "מושיקו", שיר הווי ריאליטי (מתחנת המוניות...) כמו שרק מאיר גולדברג יודע לכתוב; "שיר ישן" החדש, "איך שאני אוהב אותך" שבדרכו להיות להיט, וגם "אני בדרכי למוסד הסגור" של חנוך לוין וזוהר לוי, שנכלל בפרויקט לוין הזכור לטוב.


לשני שירים ("קהל" ו"שיפקחו העיניים" החדשים) ההרכב חזר והצטמק לתזמורת הקטנה. כשבאחרון, ללא נבו, לוי המיר את הגיטרה החשמלית באקוסטית, להאדיר את הרכות. ואז חזרו נגני הבס והתופים כדי ללוות את אהוד בנאי, כשגם דודי עצמו נהנה שוב להיות נגן בלהקה של בנאי, כמו בימים ההם, בהם שיפר, שיפץ ושדרג את יכולות הנגינה שלו.

הם בחרו לפתוח עם "כלבים משוגעים" כהתייחסות וכאמירה נוקבת לימים הנוראים של השבועיים שקדמו למתקפת הטילים של החמאס. "בחוץ משוטטים כלבים משוגעים... והם נובחים שנאת חינם, הם לא רוצים להיות בני אדם, הם נושכים טירוף ודם, כלבים משוגעים מסתובבים חופשי בעולם...".

גם שני הבאים היו של בנאי: "כולם יודעים" ו"עיר מקלט". בראשון שרו ביחד, בשני פיתחו דיאלוג מרנין בנגינה. שנמשך בחדווה גם ב"כל הזמן שבעולם", כשחלמיש ושטיין מצטרפים לשירה. כבאלבום גם בהופעה בנאי תרם את קולו ואת הגיטרה החמה שלו לחאפלה הנהדרת של "בית". סשן מופלא.

הסיום היה שייך לתזמורת הגדולה. עם "שכונה של איש אחד", ועם ההדרנים "ללא כנפיים" ו"דוד". סוף סוף מופע גדול, עם הרכב נגנים מפואר. המופע הטוב ביותר, המגוון ביותר, העמוק ביותר וגם המנומק ביותר שלו.

בשני השירים האחרונים חזר דודי אל המגבעת, כיסוי ראש שהפך לאחד מסימני ההיכר המובהקים שלו, אותה הסיר במפתיע כבר לאחר השיר השלישי. בלי כובע וכשהוא מנגן בלי הכרה, באמת שלא צריך יותר.

 

דודי לוי. שכונה של איש אחד (התו השמיני)
דודי לוי בהופעה. זאפה הרצליה. ראשון, 7 ביולי 2014


למועדי מופעים >

09/07/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. תענוג לקרוא כתבה מפרגנת על אומן מוכשר.
יעל , (11/07/2014) (לת)
2. המופע של דודי היה מדהים סוחף ומרגש.
איציק , (11/07/2014)
1. כל מילה סלע אכן דודי מוסיקאי מוכשר.
ענת , תל אביב (11/07/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע