סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן תזמורת השמחות של משינה ואהוד בנאי
 

 
 
חיבור מחדש זה, מהמוצדקים והנכונים במוזיקה הפופולרית המקומית, הוא עדות יותר ממוחשית למפץ שעיצב את פני הרוק הישראלי. כי השביל הזה שהתחיל שם, בשנות השמונים, לא סלול, לא תמיד מסומן... יכול היה להגיע למקומות אחרים לגמרי, אלמלא החליטו אהוד בנאי ומשינה שלא לעבוד יחד. שהרי זה היה פיתוי כמעט בלתי נמנע אחרי "רכבת לילה לקהיר". וכמה טוב שלא".
טעם משובח, מוזיקה נהדרת, נגינה פצצה, ריגושים למכביר. עמוס אורן על מופע שמעבר לחלומות


כשמונה שנים חלפו מאז המפגש הבימתי הקודם, הראשון בדיעבד אבל מי סופר לעתיד, בין "משינה" לאהוד בנאי. ההתכנסות הנוכחית של "נפגשים בסיבוב" קרובה יותר לסיבוב (עם ארבעה קונצרטים בתוך פחות משבוע) מאשר לפגישה-חצי-פגישה.

חיבור מחדש זה, מהמוצדקים והנכונים במוזיקה הפופולרית המקומית, הוא עדות יותר ממוחשית למפץ שעיצב את פני הרוק הישראלי. כי השביל הזה שהתחיל שם, בשנות השמונים, לא סלול, לא תמיד מסומן (כמילות "יוצא לאור", שירו של אהוד בנאי שפתח את המופע), יכול היה להגיע למקומות אחרים לגמרי, אלמלא החליטו אהוד בנאי ומשינה שלא לעבוד יחד. שהרי זה היה פיתוי כמעט בלתי נמנע אחרי "רכבת לילה לקהיר". וכמה טוב שלא.

הפרדת הכוחות הולידה קריירות מעטירות ועשירות נפרדות, וגם את התשוקה להיפגש שוב ושוב, לטעום הדדית מפירות היצירה.




יובל-בנאי---צילום-שלומי-פינטו.gif
יובל בנאי (צילום: שלומי פינטו)





מחליפים תפקידים

אפשר לפשט זאת לשני בנאים מובילים, עוד עשרה נגנים, 28 שירים על כמעט שעתיים וחצי הופעה. וזה נשמע כל כך טבעי, כל כך נכון, כל כך מחובר, כל כך מתאים, כל כך טוב. בשירים האישיים של אהוד כמו בשירים "הלהקתיים" של משינה. הוא צובע אותם במלנכוליות, מטייב אותם ביסודות אתניים מזינים, והם סוחפים אותו במשובה ובעליצות שלהם, מחלצים ממנו חיוכים וצעדי מחול למכביר.

חלוקת השירים היתה לא מאוזנת, אבל למי איכפת כשהביצועים - נגינתיים כקוליים - משובבים, סוחפים ומלהיבים. 13 היו לאהוד, 11 למשינה, שניים של יוסי בנאי, אחד של "הגשש החיוור" (!) ואחד של יובל.

פה ושם אמירות אישיות וּסְטירות פוליטיות, אך בעיקר שירי געגועים - למקומות, לאנשים, לימי הילדות, הבחרות והבגרות, לאהובות ולאהבות. ללא טיפת סנטימנטליות. רק טעם משובח, מוזיקה נהדרת, נגינה פצצה, ריגושים למכביר. זה היה מעבר לחלומות. אמנם שתי ישויות מוזיקליות שונות, אבל יציקה אמנותית-יצירתית אחת. כמו ישבו, ערבבו את הקלפים (גם את הטיח...) וחילקו מחדש. שרים ומנגנים ביחד, נהנים להחליף עמדות ותפקידים.

במיוחד רואים זאת על מייקל בנסון שהעדיף לוותר על הנגינה בבס לטובת גיל סמטנה המיומן ולהסתובב חופשי ומאושר עם מיקרופון אלחוטי, על איגי דיין ששש לחקור את ביצועי כלי ההקשה והותיר לא אחת את התיפוף בידיו של ערן פורת, ועל נושי פז – בעבר שותף  ביצירת אלבום הבכורה של יובל ובשנים האחרונות יד ימינו הגיטריסטית של אהוד – שרווה נחת מהדואלים עם שלומי ברכה.

הם נכנסים אחד לתוך השני, ממשיכים איש את רעהו, מפרגנים קולית זה לזה, והופכים את הסולו'אים לקרדום לחפור בו להקה גדולה ושמחה, תזמורת השמחות של הדודנים בנאי.



אהוד-בנאי-צילום-שלומי-פינטו.gif
אהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו)


פח לבייביסטר

אז מה יש לנו בסיבוב? בדרך כלל פינג-פונג יצירתי. אחרי הפתיחה עם "יוצא לאור", "להתראות נעורים" של משינה; "דוד ושאול" של אהוד (כשבשיאו תשעה מהמוזיקאים, אלה שבקו החזית, כולל איגי ואבנר חודורוב בקו השני, מייצבים מקהלה גברית) ו"בדרך אל הים" של משינה, סקא כהלכה מתובל בנגיעות הכינור של ניצן חן רזאל, וסולו ספוקן וורד קצר של ברכה.

"ערבב את הטיח", קינתו של אחרון פועלי הבניין היהודים, לצלילי סאונד פוטוריסטי חד בקלידים (חודורוב וביל צור), ו"לא יכול לעצור את זה", תחינת הלוחם של בוגר מלחמת לבנון הראשונה; "עגל הזהב" שמחזיר את איגי לתופים ומגייס את אבנר באקורדיון (אגב, ההפקה המוזיקלית הססגונית היא של סמטנה) ו"למה לי פוליטיקה עכשיו" כשמפוחית הפה של אהוד מעניקה לו גוון בלוזי, וכשאהוד שר הוא לא נשמע שונה בהרבה מיובל (בשיר זה לפחות).

בנקודה זו "השתבש" לרגע הסדר. "הכוכבים דולקים על אש קטנה" של משינה (ומפוחית של אהוד) מקדים את "זמנך עבר" שנשמע כמו היה השיר הכי משינאי של אהוד. סולו הקלידים של חודורוב רק הדגיש זאת, וטריומווירט הגיטרות החשמליות הסוער של שלומי, נושי ואהוד (שכמה מהריפים הידועים יותר ברוק הישראלי רשומים על שמם) מעצים אותו.

גם "רחוב האגס 1" פורע בחן את הסדר. אולי השיר הכי משפחתי של שבט בנאי. הזיכרונות מבית סבא בירושלים נמהלים במשפטי תפילה, כשההצטרפות המפתיעה - אם כי בעיתוי המושלם - של הדוד גברי בנאי, מרגשת עד דמעות.

פח כרו אהוד ויובל לגברי, הדוד שהיה בייביסטר לשניהם, ונפלו בו. ביקשו לרגש אותו במתן כבוד לו, ולא ניחשו את עוצמת ההתרגשות שנוכחותו איתם תחולל להם. הדמעות רצו כמים ובסיום "בין זכרון יוסף לשכונת הפחים" שהוא שר למלים של אחיו יוסי, ללחן של בנו הבכור של אחיו יעקב ולצלילי סירטאקי שהפך לשנסון בלקני, הקהל הגיב בתשואות ממושכות בעמידה, הופך את הבמה לזירת החלקה.



יובל-גברי-ואהוד-בנאי--שלומי-פינטו.gif
יובל, גברי ואהוד בנאי (צילום: שלומי פינטו)


החלק הנוסטלגי נמשך עם "זאת שמעל המצופה" (שחיבר דני סנדרסון בעבור שלישיית "הגשש החיוור") כשההצטרפות של האחיינים לשירה של הדוד, מלמדת על המקורות מחממי הלב. ואחרי "פרצוף של צועני" שתרגם ניסים אלוני מהצרפתית של ז'ורז' מוסטקי בעבור יוסי בנאי, בגרסת אנפלאגד מרובעת וסופר-מרגשת (יובל בשירה, אהוד בשירה, אקוסטית ומפוחית, רזאל בכינור וחודורוב באקורדיון), הפטיר אהוד "היתה לנו הזכות שאלה היו האבות והדודים שלנו". דומני שהם, האבות והדודים, היו מחזירים באותה מחמאה, ובאותה מטבע לשון.

באופן מפתיע דווקא הגעגוע הפרטי של יובל לאביו, שאותו הוא מפליא לנסח ב"עוד שיר אחד", התקבל באיפוק יחסי מצד הקהל. משונה לטעמי, כי זה השיר שמגדיר מחדש את יובל בנאי כזמר. אולי בסיבוב הסולו שלו, כבר בחודש הבא, יהיה אחרת.

בשלב זה ממריא הערב לשיאי הרגש. עם תשעה נגנים בחזית (כולל אלעד כהן-בונן והדרבוקה, כשרק פורת, דיין וצור נשארים בעמדות ההקשה והקלידים), סימנה תזמורת השמחות של בנאי את העתיד לבוא עם "כולם יודעים" ו"נגעה בשמיים". ללמדנו שבכל רוקר ישראלי מסתתר אינדיאני ים תיכוני.




משינה-1--צילום-שלומי-פינטו.gif
להקת משינה (צילום: שלומי פינטו)




החבר השישי של משינה

בהפוגה רגעית מחגיגות הטברנה, שתי האושיות המירו זהויות: אהוד וההרכב שלו לקחו את "את באה לבקר" שכתב יובל ל"מפלצות התהילה" לטיול הכי נינוח ורומנטי שהשיר הזה מאפשר, ואף נתפש רוקד טנגו עם עצמו; בעוד משינה התבייתו על "בלוז כנעני" שכתב אהוד לזכרו של מאיר אריאל, בביצוע מחויב ומצמרר שבשיאו נשמע כחלק בלתי נפרד מהרעש המנסר והמתוק של"מפלצות התהילה".

ב"אהובתי" שלהם, אהוד היה לחבר השישי של משינה, בעוד יובל מלהיב את הקהל, מרים אותו על הרגליים, גורם לו לשאוג בתענוג את הפזמון של "טיפ טיפה" – זו אכן המנגינה שלנו. השמחה הבימתית מרקיעת תקרה. העיניים מסרבות להאמין. יובל ואהוד מרקדים אחד מול השני. עוד רגע והיו שוברים צלחות. ל"ג'מלי פורוש" הם אפילו הוסיפו צהלולים, לפני שחיברו את "אין מקום אחר" (קצת רוק'נרול נטו לשם שינוי) עם הארץ המובטחת של "א יידישע ראסטאמן" (והרגאיי בטעם אידישקייט).

על סף סיום היממה, ההדרנים סגרו סיפור של יום. "היום" של אהוד, "רכבת לילה לקהיר" (שהוא הכי אהוד ברפרטואר של משינה, וקל לזהות מדוע), "אסתר" (הידוע יותר כ"כל הלילה נבקש") ו"תחזור, תחזור", שאולי הוריד את מפלס הקצב והרגיע את האנרגיה, אבל מסתיים במבט לקראת היום החדש של מחר, בשאלה-תשובה "מה כולם מחפשים? את האושר מקווים", ובהבעת המשאלה "להתראות, שלום, זה לא נגמר"...

איזה יופי. הביאו עוד סיבוב.


אהוד-בנאי-ומשינה--שלומי-פינטו.gif
אהוד בנאי ולהקת משינה (צילום: שלומי פינטו)





נפגשים בסיבוב, "משינה" ואהוד בנאי. היכל התרבות תל אביב. שלישי, 17 בפברואר 2015.


למועדי מופעים >

19/02/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע