סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: עומר נצר
 

 
 
הוא והגיטרה חד הם. ולהוציא שיר אחד, כנזכר לעיל, הוא ממש לא יכול בלי צביטות המיתרים. כל צביטה בגיטרה, צובטת בלב פנימה. ומנגד, כבר אימץ (יש יגידו, מוקדם מדי) גינונים של כוכב."
הוא זמר מעולה שמזכיר את ג'ו קוקר הצעיר אבל נצר טרם הבשיל לבמות הגדולות


עומר נצר הוא זמר נהדר.

הייתי מפליג בתארים נוספים, אבל כדי לא לצאת מגדרי, אשאיר אותם לכם, בתקווה משותפת שהם לא יקלקלו אותו.

בכל מקרה, בשלב זה בקריירה הצעירה שלו, הקול של נצר שגם כותב (מלים ולחנים) ומנגן (בגיטרה חשמלית בעיקר), הוא הנכס המשמעותי ביותר שלו. קול חזק, עמוק ועשיר, צרוב ועשֵן, שעשוי עוד להתפתח ולהיות רב הבעה ורב ביטוי.

לו פגשתם בקולו בלבד, הייתם משוכנעים שהוא זמר שחור, לבטח בגלל בחירתו בבלוז כפלטפורמה המוזיקלית לצאת לעולם, אולי גם לכבוש אותו. הוא לא נשמע זמר לבן, אבל גם ג'ו קוקר בשעתו, כמו לא מעט זמרים שהלכו לאור מורשת השירה שלו לאורך השנים, לא נשמע לבן. וגם אם כן, נצר לא נשמע כמו הילד טוב נהריה שהוא - עם שפעת תלתלים, עיניים ירוקות בורקות וחיוך מלבב - כי אם כזמר בוגר ורב חוויות, כזה שפיו ובלוזו שווים. כשהאנגלית שבפיו נטולת מבטא צברי לחלוטין.

   

עומר-נצר-2-צילום-יסמין-דר.gif
עומר נצר, צילום: יסמין דר

כניעה מוחלטת לדפוסי הכתיבה

באלבום הבכורה ובכרטיס הביקור של עומר נצר שמונה שירים, על פני 33:37 דקות. בעיבודים ובהפקה המוזיקלית של אור בהיר, נגן הגיטרות, הפסנתר והקלידים, הם מתכתבים בהצלחה מפתיעה ומרשימה עם בלוז שחור ושורשי אמריקאי ועם רית'ם'נבלוז בריטי משובח וקלאסי (מקוקר, מנפרד מן, אריק ברדן, ספנסר דייויס ועד ממשיכיהם בני זמננו).

על הבמה, אם תורשה לי הצצה מוקדמת להופעה, ברגעים שהוא ללא גיטרה, נצר גם נראה כמו ג'ו קוקר צעיר, כשפניו וגופו מתעוותים באקספרסיביות רגשית, וידיו מחפשות כלי נגינה דמיוניים לגרד במיתריהם.

השירים של נצר אכן עונים על כללי הז'אנר. מוזיקלית ויותר מכך טקסטואלית. בהיבט זה הם מאכזבים קמעה מפני שהם פשוטים לגמרי, בסיסיים אפילו. אין בהם שום ישראליות מתוחכמת, כפי שניתן היה לצפות מתלמיד שקדן - אלא כניעה מוחלטת לדפוסי הכתיבה ולדרישות הסאונד העגמומי, הכואב, המתגעגע והמתייסר.

כולם, בעיקר כולן, מתאכזרים אליו, מתעללים בו וברגשותיו. צרות הן כל עולמו, הוא שר ב-Trouble הפותח. כאב וסבל היו תמיד מנת חלקו. אהובתו מסננת אותו (She doesn't answer me) והוא רוצה לחזור הביתה, לאמו הדאגנית. ב-Angel, אולי היפה בשיריו (עם נגינת גיטרה קלפטונית וליווי נשיפה מרהיב של רועי חרמון ויקיר ששון), שיר שכמו נשמט בצבעיו מהפאלטה של רותם בר אור ו-Angelcy, נערתו שברה את לבו, והוא, השוטה, רוצה שהיא תשוב אליו, גם שהוא יודע שהיא לא מלאך. בפנים היא שטן.

   

מקונן על אהבות נכזבות

אין לי גרוש, אין לי חיוך, יש לי רק לב משוגע, אבל הנערה שלי לא מאמינה לי (She don't believe in me – לא שאני תובע את עלבונה של האנגלית, די לי עם החבלות בעברית, אבל המורות לאנגלית בתיכון לא היו מקבלות את חופש הביטוי הזה; ראו הציטוט מ-Trouble), הוא קובל ב-Pray הקוקרי בעליל, איתו הוא פותח את ההופעה בהפגנת כוח מרהיבה.

בשיר הנושא היא עזבה אותו בלי להגיד שלום, אבל הוא יודע, מתעקש, שזה לא הסוף, שהיא תהיה היוליה שלו. באלבום רק עם גיטרות, הקשה וצ'לו (יעל שפירא), על הבמה, בהרכב מלא (הוא עם אקוסטית, בהיר עם חשמלית, דני אלמוזלינו בבס, אביב ברק בתופים וחיים מור אלגריסי בפסנתר, הרכב מאוד מיומן) הגוון פולקי.

הלהג של On the road again מזכיר לי משום מה את Shame and scandal in the family, הסתלבט הזחוח מהסיקסטיז, רק ללא ההומור והטון המחויך: בשורות האיוב ניתכות עליו מכל עבר. חברתו עזבה אותו, אחותו בהריון, אביו מת – מודיעה לו אמו, אחר כך גם היא מתה. לפחות על הבמה חודר לשיר תבלין לטיני עולץ בנגינה, אם לא בהגשה.


ועוד דוגמה, אחרונה, מהשיר הנועל Down: אכזבת אותי, סובבת אותי על אצבע, הפנית לי את הגב כשקראתי בשמך, הפרת את הבטחותייך. חכי, עוד תצטערי על מה שגרמת לי. תתחרטי על כך עד סוף ימייך. הלו, בנאדם. מה קורה איתך? זו היכולת התיאורית/הסיפורית שלך? אתה חייב לעבוד על עצמך. גם אסף אבידן (שלא לדבר על אורחיך בהשקה) מקונן על אהבות נכזבות, אבל בסטייל. בקיצור, מזל שעומר נצר לא שר בעברית. הוא לא היה עובר את ועדת הפלייליסט של גלגל"צ, כי בין שיריו (המתורגמים בחופשיות, מודה באשמה) לבין מוזיקת יבבה ובכי ים תיכונית, אין שום הבדל.

   

עומר-נצר-1-צילום-יסמין-דר.gif
עומר נצר, צילום: יסמין דר

הסערה שבפנים מרטיטה את הפנים

אבל התכנסנו כאן בזכות יכולתו הקולית המשכנעת, שמקבלת גיבוי בימתי במבעה. וכשהוא שר קשה שלא להאמין לו ולהשקעה שלו בשירה, בהפקת הקול ובנגינה. כל גופו, מכף רגל ועד קצה תלתל, משתתף בהבעה. נצר מתייסר ומתעוות. חי את שיריו ומאמין בהם. והסערה שבפנים מרטיטה את הפנים ואת מיתרי הקול. בקושי מחייך תוך כדי שירה. רק בין השירים או על מעברי הנגינה, אם בכלל, הוא מרשה לעצמו לפלוט חיוך.

הוא והגיטרה חד הם. ולהוציא שיר אחד, כנזכר לעיל, הוא ממש לא יכול בלי צביטות המיתרים. כל צביטה בגיטרה, צובטת בלב פנימה. ומנגד, כבר אימץ (יש יגידו, מוקדם מדי) גינונים של כוכב: משליך את המפרט לעבר מעריצות, עושה חנדאלאך לנערות, יורד מהבמה אל הקהל תוך כדי נגינה, וגם מנגנן כשהגיטרה מעל לראשו.

ההשקה בזאפה הרצליה, מסמנת מן הסתם שאיפה. אולם מה שטוב לחללים בהם הופיע עד כה, לא מתאים לחלון הראווה. קשה להסתפק בשמונת שירי האלבום ובקאוורים (Glory box המפתיע של פורטיסהד או "איש ההוצ'י קוצ'י" הצפוי של מאדי ווטרס). המעמד מחייב, וסחתיין על גבע אלון ועמיר לב, שבאו לתמוך ולחבק. מי כמוהם יודע כמה זה חשוב ליוצר אינדי שמנסה לתקוע יתד במרכז.

אז אחרי ארבעה שירים שלו ( Pray, On the road again, Angel ו- Goodbye Song) גבע הצטרף (אלגריסי פרש ונצר התחבר לאקוסטית) אולי כדי להבהיר שהמעבר משירה באנגלית לשירה בעברית יכול להיות טראומטי, אבל אם הוא עשה זאת אולי גם עומר יוכל.

אלון גם הציע צבעים פולקיים קשוחים ("ים שקט" שלו) וקהים (ב-Trouble של נצר, עם שירת דואט יפה) וסיים עם קלאסיקה משלו ( Wind whispers), גונב את ההצגה, מלמד מי המאסטר ומי התלמיד, כשנצר מסתפק בקולות רקע אך מתעוות במימיקת פנים כאילו הוא המוביל.

לב החליף את אלון, אלגריסי חזר לקלידים ונצר התחבר לחשמלית, מה שיצר חגיגת גיטרות משולשת (בהיר היה שם) נהדרת. לב כבר לקח אותו לרוק דעתני ולקצב מוגבר. תחילה ב"אל תדאגי" ולסיום עם "חבק אותי" הפנטסטי, שבשניהם לנצר לא היה מה לחפש, מלבד לנגן. וגם בתווך, עם Could not love you more שלו, אותו אמנם הוביל בשירה אבל את הנגינה עיצב לב.

שני אילנות גבוהים מאוד, מרשימים מאוד, ואם יש בינם לבין נצר דיאלוג ביום-יום, הרווח כולו שלו. הקאוורים (היתה שם גם התמודדות בלתי צפויה עם I can't make you love me של בוני רייט המוכר יותר בזכות אדל) ושני הנותרים  מהאלבום ( Waiting ו-Down) נעלו את המופע בתחושה שעם כל הכשרון שיש לעומר נצר, עדיין יש לו עוד כברת דרך הגונה לעשות כדי להתאים לבמה הזאת.

יש לו הכלים, אין ספק. השאלה היא איך ישתמש בהם ולאן ייקח אותם. יהיה מסקרן לעקוב.

עומר נצר. Goodbye Song .  (עצמאי / קמע)

עומר נצר במופע השקה. זאפה הרצליה. שני, 2 בנובמבר 2015


למועדי מופעים >

04/11/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע