סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: שי-לי עטרי
 

 
 
השיר היחיד שכתבה עטרי עצמה ומן הסתם הוא אולי השיר החשוב ביותר שלה. זהו תיאור חזק ביותר, בגוף ראשון, חוויות של נפגעת תקיפה מינית, ותגובות הסביבה שאמורה להיות מגוננת ואמפטית: "גופך המתנשם/ מתחכך לו בעורי/ בוקע מגרוני// על אספלט רחוב שחור/ שכבתי כמו חיה/ אור פנס בודד/ בין טשטוש להזיה// ונראה שילדי השכנים לא שמעו מאומה/ והורים מוטרדים עוד ישנו במיטה נעימה".
השירים של שי-לי עטרי המוכשרת הרבגונית הם נעימי הבעה אבל אמירתם נוקבת


לא הוגן, אך בה בעת בלתי נמנע, להידרש להשוואה בין שי-לי עטרי, הנציגה הראשונה של הגל השני במשפחת עטרי, שעושה כרגע את צעדיה הביתיים הראשונים כזמרת מקצועית, לבין דודתה המנוסה גלי עטרי, עתירת ההישגים וההצלחות.

ההשוואה הקולית אינה רלוונטית. מרתקת יותר השוואת תנאי הפתיחה של הקריירה הסולנית של השתיים. בגדול, ולהוציא אלבום בכורה שהיה אוסף להיטים, גלי הגיעה אליה אחרי חברות בלהקת "חלב ודבש", עם "קח אותי הביתה", אלבום רוק כסאח מפתיע בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ'. גלי עטרי ורוק'נרול? ותראו אנה פנתה ולאן הגיעה מאז.

בובה עם שיניים חדות

גם שי-לי מתחילה את דרכה (אחרי שסיימה לימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב והופיעה בכמה סדרות טלוויזיה נחשבות) במתווה רוקנרולי אנרגטי ושוצף, בימתית יותר מאשר אולפנית, בחסות שמוליק נויפלד (המפיק המוזיקלי של האלבום) ובנו רועי נויפלד (המפיק המוזיקלי של ההופעה). ונראה אם היא תתמיד בכיוון זה, או שתזלוג אל אמצע הדרך כדודתה, ולאן זה יוביל ויביא אותה.

בשמיעה ראשונה לאלבום נדמה כאילו אבא נויפלד (שהלחין שניים ובנו רועי הלחין עוד שלושה) ויתר לגנים המשפחתיים. השאיר את עטרי הצעירה בטריטוריית הפופ הקליל והחביב לכאורה, מבלי לאתגר את יכולות הקצה שלה, אליהם התוודענו בהזדמנויות קודמות, בעיקר כזמרת ליווי ב"תרגיל בהתעוררות" הבימתי של שלומי שבן.

בהאזנות נוספות נחשף המרקם המוזיקלי המתוחכם והחתרני של נויפלד האב, מומחה מקומי לקלידים ולתכנותים. הוא בונה סאונד מרוכך וידידותי, זהיר מכדי לאיים על האוזן, מניח לה (לאוזן) לעשות את ההקשרים האסוציאטיביים הסבירים. שומר את שי-לי בובתית. אלא שזו בובה מתעתעת. מצד אחד, יפה, מתוקה ואף מלאכית ("אמילי" או "אצלנו בגן"), מצד שני, עם עיניים רושפות אש ועם שיניים חדות. השירים – שנכתבו מן הסתם על מידותיה - נעימי הבעה אבל נוקבים באמירה.



שי-לי-עטרי-gayas-photos1.jpg
שי-לי עטרי (צילום: gaya's photos)

אלגוריה לתרבות השכול

הסבר החמדמד והמתיקות לכאורה נעלמים במעבר לבמה. הפוטנציאל הנשכני (הוא נמצא ב"ירח שוכב על גב" למשל) מקבל טוויסט בהפקה המוזיקלית המתנפלת על האוזן של רועי, הבן. אם לרגע היית מבולבל בתהייה איפה היא ומי היא שי-לי האמתית, הסאונד התוקפני (והרועש, וגם פולשני, שתלטני ומגלומני לרגעים) של הרכב הנגנים הבימתי המרובע, מבהיר מיד שאולי זה לא האלבום אחד לאחד, אבל זאת עטרי דור שני.

אולי היא עמוסה מדי - גיטרות (עידן שניאור), בס (דני שניידרמן), תופים (שי ברוך), קלידים ומחשבים (רועי נויפלד עצמו) – מאתגרת מדי ואלקטרונית מדי, אבל היא משלימה את פניה של עטרי, מגלה  שיש לה היכולות לפצח אותה, להתמודד עמה ולהכיל אותה. ולמרבה ההפתעה (ואחרי הפתיחה "הקשה") בדיעבד היא נשמעת הרבה יותר מתאימה לה מאשר זו שבאלבום (וזה ללא כוונת סכסוך בין האב לבן).

את המופע פותח אינטרו ווקאלי-אינסטרומנטלי שלא מחובר בשום אופן לאלבום ולא לאישיות הקולית המוכרת שלה. פליאה שתבוא לפתרון רק בסיום החלק הרשמי של המופע, עם ההקדמה המוזיקלית ל"בא הסתיו", שסוגרת מעגל עם הסאונד המגלומני של הפתיח.

"לשם שינוי, בועטת בדלת שלך/ ולא דופקת בשקט/ לשם שינוי פורצת ישר פנימה/ ולא מהססת בפתח" ("לשם שינוי"; מילים: חנה גולדברג, לחן: רועי נויפלד ודניאל עדטה) מסמן את הפתיחה ההצהרתית. באלבום היא במנעד של דודתה, על הבמה היא חיה. היא הפעילה, לא הסבילה. היא השולתתת, כלשון הדור הצעיר. אמנם זה מיוחס להתנהלות באהבה (ופרשת אהבה צריך לנהל...), אבל מתאים גם כאמירה לתיאור התנהלות קרייריסטית.

האהבה היא מוטיב מרכזי בשיריה של עטרי (ובשירים של מי לא?). כמו הלהיט "סוסים שקופים"  (אותה גולדברג ואבא שמוליק), אחד הבודדים שלה שנשמע מתאים גם לביצועה של דודתה המפורסמת, ועניינו אהבה בכלוב זהב והעושר שמוחק את האושר.

   

גם "אהבה גונבת" המפורש, המתאר (מילים: רחלי שביט, לחן: רועי נויפלד)  את כוחה של האהבה: "איך היא באה מדויקת/ מניעה את החושים... איך היא באה ועוברת/ כמו סופה בחדרים... להבה בשדה קוצים/ שיטפון שאין לו סכר/ את הכל היא מערבבת/ איך אהבה גונבת". לטעמי זה השיר הכי טוב שלה. נראה שהוא עתיד ללוות אותה שנים וכדאי לשקול ביצוע שלו רק בליווי פסנתר.

"אמילי" (מילים: נועם חורב, לחן: תמיר חיטמן), שעניינו תובנות של תרמילאים מטרקים של החיים וממסעות בשבילי האהבה, אף הוא שיר נהדר. עם מוזיקה מערסלת ומענגת, שמארח במופע, בבחירה מוצלחת, את אלון עדר וקולו הגבוה. למרבה האכזבה היא משאירה את עדר לביצוע סולני של "קצת אהבה לא תזיק" שלו (שהשמעותיו ב"זאפה" נגועות כבר באינפלציה...). יכולה היתה להישאר לצידו ולעשות פרצופים – גם ברוח הקליפ המצוין של השיר, וגם בהשראת לימודי המשחק שלה.

   

את פרק שירי הזוגיות באלבום מבשר "ירח שוכב על הגב" (מילים: רחלי שביט, לחן: רועי נויפלד), שהייתי מתמצת אותו לזוגיות או לא להיות. השיר מוחזק כלהיט הופעה – תעיד השיבה אליו, גם כהדרן נועל – אולם מלבד היותו רוקנרול קוצף יעקובוביצ'י, הוא נשמע לי כמהומה על לא מאומה. כלומר, יש לה טובים יותר, לדעתי.

במפנה חד וקצת לא מנומק (אם כי מובן נוכח יריעת השירים הקצרה שלה) היא משלבת אחריו את "אצלנו בגן" (של יפתח קרזנר, שגם הפיק מוזיקלית עבור האלבום). אחד השירים היפים והמתעתעים של העת האחרונה.

זה שיר מתוק להפליא אבל גם חודר עמוק ומטלטל, "מהפך בטן" כדבריה. באלבום היא נשמעת בו כסולנית של חבורת זמר קיבוצניקית, מסבים על הדשא במשק, ושרים בצוותא תוך כדי התנדנדות מצד לצד. אל תאמינו למצג השווא שבנו קרזנר ודן ציפורי (בנגינה כמעט בכל הכלים, מלבד תופים). הו, לא. השיר הוא אלגוריה לתרבות השכול שלנו, כשהשהות בגן הילדים היא אילוסטרציה לשירות בצבא, עם סוף בלתי נמנע וידוע מראש, וטוויסט של הבית, המשפט והמלה האחרונים. גם זה אמור להיות "אין לי ארץ אחרת", "סליחות" או "הילדה הכי יפה בגן" שלה. לשנים.

   

ממשיכת דרך ראויה

הדודה גלי התארחה בשלושה שירים: "דרך ארוכה", "חזקה מהרוח" ו"מה שאת אוהבת", שאותו שרה לבד כששי-לי מקשיבה מן האולם. שתיהן יכולות להיות מרוצות שיש ממשיכת דרך ראויה במשפחה.

חוזרים לזוגיות, בעצם לקיצה. תחילה עם הגרסה החדשה ל"דואט פרידה", להיט האייטיז של דודתה גלי, וזמר הרוק מני בגר (מילים: רחל שפירא, לחן: ירוסלב יעקובוביץ'), שאולי יש לה מקום בהופעה (כמנהג הקאוורים), אבל בהיעדר בשורה פרשנית וחידוש, היא לגמרי מיותרת באלבום. נדמית בו כמו filler, כמו ביצוע של "כוכב נולד" או "הכוכב הבא".

על הבמה, רועי נויפלד, שכה מפליא לשיר מיד אחר כך ("קול אחד" של מאיר גולדברג ואביו, מהפרויקט "המשקפיים של נויפלד") נשמע בו כל כך אנמי, חסר ייחוד ולא מסעיר (איפה הוא ואיפה בגר!) שנשאלת השאלה למה להפריע את מנוחת  הדואט הנהדר הזה.

סופה הכואב של הזוגיות הוא לשדו של "באמת שרציתי", שיר הנושא (מילים: טל רביב, לחן: ש. נויפלד לחן). מזכיר מאוד את "אל תבכי למעני ארגנטינה" ומרשים כמותו (גם בשירה הנואשת משהו של שי-לי), עם נויפלד האב כנגן אורח על הפסנתר ונגיעות אקוסטיות בלתי מורגשות כמעט של שניאור. באלבום אגב, זה בדיוק ההיפך: שיר גיטרות (יונתן פריג' הרגיש והמצוין) כשהקלידים תומכים בעדנה.

שי-לי-עטרי-gayas-photos2.jpg
שי-לי עטרי וגלי עטרי (צילום: gaya's photos)


תיאור של נפגעת תקיפה מינית

כאמור, "בא הסתיו", השיר שנועל את האלבום, מסיים גם את החלק טרום-ההדרנים של המופע. השיר היחיד שכתבה עטרי עצמה ומן הסתם הוא אולי השיר החשוב ביותר שלה.

זהו תיאור חזק ביותר, בגוף ראשון, חוויות של נפגעת תקיפה מינית, ותגובות הסביבה שאמורה להיות מגוננת ואמפטית: "גופך המתנשם/ מתחכך לו בעורי/ בוקע מגרוני// על אספלט רחוב שחור/ שכבתי כמו חיה/ אור פנס בודד/ בין טשטוש להזיה// ונראה שילדי השכנים לא שמעו מאומה/ והורים מוטרדים עוד ישנו במיטה נעימה". ובפזמון מאוחר יותר היא נוקבת אף יותר: "...ונראה שחברי הכיתה לא שמעו מאומה/ וסודות מסדרון העבירו סיפור של זונה". לטעמי, ביצוע בימתי שלו רק עם פסנתר, היה עוצמתי, מטלטל וחודר הרבה יותר.

היא גם מצדיעה לשורשיה, עם "שחרחורת" שהיא מגניבה בשירת א-קאפלה בהתחלה ועם "אם ננעלו" המסורתי לסיום, אבל "בא הסתיו" ו"אצלנו בגן" הם השירים שאתם חייבים לעצמכם. אם באלבום, אם ברשת ולבטח בהופעה – ולו רק בשבילם חובה לראות ולשמוע אותה. 

אם לחזור לתחילת הרשימה, אני סקרן לשמוע את אלבומיה הבאים. הייתי רוצה לנחש את העתיד, לדעת מה טוב לשי-לי, להעריך מה היא שווה ולאן היא נחושה להגיע. חבל שאין לי ספוילר. אבל היא מספיק מוכשרת ורבגונית, כזמרת וכאישיות בימתית, וגם יוצרת מבטיחה (כפי שתתרשמו מ"בא הסתיו") והכל תלוי בה, ביועציה האמנותיים ובטבעת האנושית המקיפה אותה.



שי-לי-עטרי-gayas-photos3.jpg
שי-לי עטרי (צילום: gaya's photos)

 
שי-לי עטרי מופע השקה. זאפה תל אביב. ראשון, 27 בדצמבר 2015
שי-לי עטרי, באמת שרציתי (עצמאי)


למועדי מופעים >

30/12/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע