סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לפסח 2016 - חלק א'
 

 
 
הדג נחש, אריאל זילבר, דויד ברוזה עם האנדלוסית אשקלון, אינדי ילד ועוד אלבומים מומלצים לחג


הדג נחש - שותפים בעם

שמו של האלבום, ללא הגרשיים המתבקשים לכאורה, הוא משחק מלים מוצלח במיוחד לשיתוף הפעולה של הדג נחש עם תריסר קולגות. כבר עשו כזה לפניהם, למשל דני סנדרסון עם "תולדות המים". אלבום שנתפר למידותיהם של מבצעים אחרים.

מרביתם שותפו ביצירה, בעיקר בכתיבה ובהלחנה, אבל גם בעיבודים ובהפקה המוזיקלית, מה שמאפשר מצד אחד לשמור על האופי ההיפ-הופי של הקטעים, ומצד שני מאפשר לאורחים ליצוק לתוכם מרוחם ומצלמם, כשהנגינה היא של אנשי הדג נחש.

לצד יצירות ידידותיות, מזוהות שאי אפשר לטעות בהן וברוחן הממוענת והמדויקת, כמו "תן לי מנגינה" (אברהם טל), "עד הסוף" (יהודית רביץ), "עף איתך" (אלרן דקל מפאנקשטיין), "אזרח של העולם" (גבע אלון) ו"שמש" (שי צברי), יש שמייצרות סקרנות ותהיות לגבי החיבור, כמו "רעדה האדמה" (עם אהוד בנאי שנשמע כמו שלום חנוך), "רסיסים אל החוף" (מרינה מקסימיליאן) או "שותפים סמויים" (יוסי מזרחי מהקולקטיב).

יש צפויות - עם הראפרים פלד ("לא מה שיפיל אותי") ואקו מורגנשטרן מהצמד אקו וטיטו ("הכל חוזר") ויש מפתיעות במיוחד, כמו "ליגל אייז" עם אינפקטד מאשרום, שאינם מצטיינים בשירה (שאותה מוציאים לפועל שאנן סטריט וגיא מר), אולם חזקים בעיבוד ובהפקה ותורמים לאופיו ההמנוני, המתריס והמדליק, שכולו תמיכה בהפיכת השימוש בסמים קלים לחוקי (legalize), או "מרבדים" שמארח את ארקדי יעקבסון, סולן לוס כפרוס, וחושף רובד נוסף ולא צפוי באישיותו וביכולתו המוזיקלית. האהבה מאתגרת.

(התו השמיני)

   

הדג-נחש-ושי-צברי-גאיה-ס-טרטל.jpg
הדג נחש ושי צברי (צילום: גאיה ס. טרטל)

אלון אולארצ'יק - המיטב


סיכום 30 שנות הקריירה הראשונות לדרכו הסולנית המגוונת, לא נעדרת ההומור והסחבקיות, והמרתקת לכשעצמה של מי שחשב שלא יוכל להיות סולן. 35 שירים ערוכים כרטרוספקטיבה כרונולוגית (2:28:33 שעות).

מ"היא הולכת בדרכים" ו"בא לשכונה בחור חדש", שניהם מ"אולארצ'יק" (1985), דרך "שני חלקים בתוך השלם" ו"בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" מ"שעשועי כאילו" (1988), "כל דבר קט" ו"בן בסט" מ"תגיד לי מה אתה מרגיש" (1993), "בואי נגיד" ו"בעינייך" מ"בואי נגיד שאני שלך" (1996), לאחרון גם גרסת היפ-הופ שהוקלטה במיוחד לאוסף עם "קפה שחור חזק", "ארץ מלח" ו"בואי נתחבק" מ"רוק ורוך" (2007) ועד "נורמלי בנלי" ו"מסטיק" מ"יום אחד", אלבום האולפן האחרון שלו (2014) והשיר החדש "שיר ברדיו".

על הגיוון של אולארצ'יק אפשר ללמוד מביצועי הופעה בג'אז, בשקט, בסטייל ומן המסע האינסטרומנטלי "פעם בגליל". בעיקר בפלירטוט העיקש שלו, עד כדי רומן יציב, עם הג'אז שהשפעתו ניכרת לאורך כל הדרך. חלקו ב"כוורת" מסתכם ב"ילד מזדקן", "אלון ומאיר" ו"מדינה קטנה", היחיד באוסף שאין לו יד ביצירתו (סנדרסון ורכטר חתומים עליו). לעומתו הוא שר את "ירח תות" (של פרינס) ו"סמבה של תו אחד" (של ז'ובים) שתרגם. נוסף למראי המקום באלבומים וצילומי עטיפותיהם בחוברת המצורפת, גם מספר צילומים משובבים מדרכו עד כאן. ארוך ומקיף.

(אן.אם.סי.יונייטד)

   

חוה אלברשטיין - סיפור חיים - אנתולוגיית שירי משוררים

עם הרפרטואר העמוק כים והאינסופי שלה, חוה אלברשטיין יכולה לארוז אוספים סביב כמעט כל נושא. שירי משוררים הוא לכאורה הטריוויאלי ביותר בקריטריוני האיכות המחמירים שלה בכמעט חמישים שנות יצירה (מאז "ערב שירי רחל" מ-68' שמיוצג כאן על ידי "רק על עצמי" ועד "ואיך אצלך" מ-2013, שאותו מייצג "מנת קרב" דוד אבידן).

33 שירי משוררים כפי שראו אור בספרי השדירה שלהם (ועוד אחד מן המקורות) על 1:51:03 שעות. עמודי התווך של האוסף הם שני אלבומים מכוננים של אלברשטיין: "כמו צמח בר" מ-1975, אולי החשוב בדיסקוגרפיה שלה (ששבעה משיריו נכללים באוסף: "לכל איש יש שם", "שיר ליל שבת", "פגישה לאין קץ", "את תלכי בשדה", "חופים" ו"אחרי מותי", והם של קלאסיקנים במובהק) ו"יונת האהבה" מ-1996 שהוקדש למשוררים מה"שוליים", לאו דווקא קאנונים, שאת חלקם הלחינה בעצמה (שמונה מהם מקבלים הזדמנות נוספת כאן "אם בלילה", "הרי את מותרת", "הגידי לי את", "ארצי, ארצי", "הציפורים אינן יודעות", "דימוי", "על גג אדום" ו"כי הנה כחומר").

תמצאו כאן גם את "שיר משמר (מ-1973), את "שיר במתנה (מ-1974, עם הפלטינה!), "שיר ערש" (1977), "עוד חוזר הניגון" ו"אני הוכלת אליי" (1979), "בגלל הלילה" (1983), "ציפור שניה" (1984) ושיר הנושא מאלבומה "האהבה מאלתרת" מ-1991. ועוד שהקליטה לאירועים ובהזדמנויות שונות כמו "שיר לאוהבים הנכונים" מערב שירי משוררים 1973, "בלדת הכוורת" מערב שירי שאול טשרניחובסקי, "תקופות השנה" שהוקלט למצעד השנתי של רשת ב' ב-1978, וגם "נפשי" שהקליטה עם שאנן סטריט לאלבומו "הבזק אור חולף" ב-2007.

אלברשטיין חוצה סגנונות מוזיקליים, צולחת הפקות מוזיקליות, מפעימה בדרכי הבעה ומרטיטה במצבי הרוח, להזכירנו איזו אמנית מגוונת ועמוקה היא. הברומטר של חיינו.

(אן.אם.סי.יונייטד)

   


חוה-אלברשטיין-אסף-אנטמן.jpg
חוה אלברשטיין (צילום: אסף אנטמן)


אריאל זילבר - 
מישהו - משירי שמוליק צ'יזיק


במרחק ארבעים שנה חוזר אריאל זילבר לזירת הפשע, למפץ הגדול ולחיבור המדליק בינו לבין שמוליק צ'יזיק ז"ל ("רוצי שמוליק קורא לך", 1976) שהצית את הפופ הישראלי והפך את זילבר לכוכב רוק ענק. ברוח אותם ימים הוא מציע כאן תשעה שירים חדשים של צ'יזיק, ועוד שני בונוסים, על פני 31:47 דקות, זה למעשה כיתת אומן כפולה ומשולשת - לכתיבת שירי אהבה (צ'יזיק), להלחנה (זילבר) ולהפקה (פילוני).

לפעמים נדמה כאילו הזמן עמד מלכת ולא להאמין שהיהודי העבדקן (שבחזית האריזה) עם החצוצרה, האופניים והאולסטארס הבורדו נמצא בעשור השמיני לחייו. הגעגועים שלו הם גם הגעגועים שלנו. לצד הכיף בהתרפקות ובהתענגות על השירים החדשים, הלב נצבט, לא רק על הסתלקותו בטרם עת של צ'יזיק, אלא גם על כך שהרדיו השתנה וספק אם השירים האלה יהיו הלהיטים הגדולים שיכלו להיות אז, לו המשיכו לעבוד ביחד.

תורמת במיוחד להרגשה ההפקה המוזיקלית של פעם, שמתכתבת עם ג'רי לי לואיס ("הלוואי ויכולתי") ואלביס פרסלי ("רואה אותה כל יום"), עם "תני לי מחסה" המוקדם ("אסיר נמלט") ועם כל הרומנטיקה הנאיבית שהאלבום טובל בה וגורמת לך לחשוב שאפשר להישאר צעירים לנצח. פילוני מדגיש את רוח השובבות עם גיטרות, פסנתר וכלי הנשיפה שהם תמצית הממזריות הזילברית. "שרית הספרית" שהלחין ללהקת הנח"ל לפני 30 שנה ועכשיו זילבר מחזיר אליו, עדיין לא שייך, לעומת זאת הסקיצה ל"ג'וליה" בקולו של צ'יזיק עובדת על בלוטות הדמע. ממתק.

(התו השמיני)

   


דנה ברגר - האוסף Live

אחרי שהוכיחה כישורי הישרדות לא צפויים בריאליטי הטלוויזיונית, ממשיכה ברגר במאבקי ההישרדות המציאותיים והחשובים יותר בחייה, בזירת הרוק המקומית. לא פשוט לזמרת אישה וברגר היא אחת הבודדות שמצליחות לעשות זאת כבר 25 שנה. הדיסק הזה מסביר איך ומדוע. כי על הבמה, כשהיא חשופה ופגיעה, ברגר הכי מדויקת וחזקה, טובה ואמתית.

13 להיטים (ועוד שני בונוסים) שצברה לאורך הדרך בגרסת ההופעה שלהם כפי שהוקלטו במהלך השנתיים החולפות במועדוני הזאפה. את נגניה הקבועים (מיכאל פרוסט, ניר מנצור, יניב דדון ואלעד אדר) מתגברים רביעיית כלי מיתר וצמד נשפנים, באחריותו האמנותית של יוסי פיין, שלוקח אותם ואותה גם למחוזות המוזיקה הלטינית, הפאנקית, הסול והתיאטרלית.

אך את ההצגה גונבת (גם מהזיעה ומהגניחות) לטעמי, החוברת מצורפת, עם גרסת הזמרת לשירים הנבחרים וציטוטים מהם. הערותיה מעשירות את האלבום ומאדירות אותה כיוצרת בעלת אמירה-נשית, חברתית וגם פוליטית. וכבעלת חשיבות והשפעה ברוק המקומי ובחברה הישראלית, ושיילך רון שובל לכל הרוחות. הערותיה תופשות גם לגבי הבונוסים - "לא ליפול" החדש, שיר של עצמה אישית ונשית שנכתב בהשראת "הישרדות", ו"ושום סלע" ממחווה לתרצה אתר שנדפס לראשונה. יופי דנה.

(התו השמיני)

   



דניאל סלומון -   המיטב Live

ראשיתו של אלבום זה במופע הצדעה בפסטיבל הפסנתר לאלבום "רבות הדרכים", לציון עשר שנים להצלחתו. המשכו היה בסיבוב ההופעות "לשיר איתך" המשותף לדניאל סלומון ולדנה עדיני, עם תזמורת של עשרה כלי מיתר (בראשות חן שנהר, אבנר קלמר, גליה חי ומאיה בלזיצמן), קונטרבס, תופים ופסנתר, ואחריתו בגיוס מימון מוצלח בהדסטארט שאפשר את צאתו לאור.

ב-63:24 דקות נכנסו 15 שירים. רובם ככולם שירי אהבה שכתב והלחין סלומון, נסיך המלנכוליה, בהם "עדיף", "אין כמו האהבה שלך", "אהבה", "בא מכאב", "מישהו לרוץ איתו", "הייתכן" וכמובן "רבות הדרכים", גולת הכותרת של שיתוף הפעולה ביניהם.

לצידם שני דואטים חדשים יחסית "אהובי" ו"מול המראה", ושני דואטים קלאסיים נפלאים שאימצו לצרכיהם - "לשיר איתך" (אהוד מנור ובועז שרעבי בביצוע שושנה דמארי ובועז שרעבי) ו"שוב" (דפנה עבר הדני ושמוליק קראוס בביצוע שמוליק קראוס וג'וזי כץ), ומתמודדים איתם בצורה מעוררת הערכה. סלומון מלחין מחונן, מעבד נהדר ופסנתרן מרגש, עדיני זמרת נפלאה עד מסעירה, והאלבום הזה הוא פרי אהבה מלא תשוקה, השראה וריגושים.

(פליירקורדס)

  

שירי גולן - היו לילות

הזמרת בוגרת רימון במחווה לשירי אסתר עופרים. עברו כמעט 60 שנה מאז שאסתר ואבי רייכשטט הסעירו את היישוב הישראלי הצעיר בשיריהם. וזה בהחלט געגוע מרגש לשירים היפים להפליא ולזמרת יוצאת הדופן שביצעה אותם. גולן איננה עופרים, אבל האהבה והכוונה, ובעיקר השירה הנקיה, הרהוטה ומחממת הלב, ראויות לציון.

ההרמוניות הקוליות נשארו בדרך כלל נאמנות למקור וכדי לשרת אותן ואת השירה היפה של גולן, נזהר קובי פרחי, המעבד והמפיק המוזיקלי בגיטרות החשמליות, בשימוש בסלייד, ולא נסחף בכלי ההקשה, המיתר והנשיפה, והוא אכן מציע סאונד רענן לתריסר השירים (על 45:01 דקות).

בטח בהשוואה לתזמורים הבסיסיים (והמופלאים) המקוריים של אריה לבנון ושמעון כהן עם "איש אילם וגבוה ודק", "חיי אדם", "סוס עץ" (של אמיתי נאמן) ו"חוץ מזה מרקיד הכל בסדר" (עם דורי בן זאב) הנשכחים, וקלאסיקות סולניות נצחיות כ"שיר הנודד", "מה אומרות עינייך", "שני שושנים" (כטנגו), "סתיו" (עם בוזוקי מפתיע אך מחויב לימינו) ו"היו לילות" כמובן, ו"שחרחורת" ו"התרגעות" מצד הלדינו. מתנה נהדרת לחג לחובבי הזמר העברי והפזמון הישראלי.

(נענע דיסק)

  


דויד ברוזה והתזמורת האנדלוסית אשקלון -
שיר אהבה אנדלוסי

האכסניה הזאת היא אולי המקורית, השורשית והכי אותנטית לשירים הספרדיים של ברוזה. החיבור בינו לבין התזמורת טבעי בזכות המוצא האנדלוסי (של מרביתם) והודות לעיבודים העשירים, החכמים והמפרגנים (עם תוספות-ציטטות מזרחיות מובהקות) של המנצח תום כהן, שמי שעוקב אחרי ניווטו את האנדלוסית כבר מודע ליכולתו ולכישוריו המוזיקליים הגאוניים בתכלית.

63:41 דקות עם 17 קטעים - כמחציתם קטעים אינסטרומנטליים ומקסימים של התזמורת (שמבליטים-מדגישים את חלקם של כלים ונגנים בתזמורת, בעיקר מזרחיים אבל גם מערביים) ו"רק" שמונה להיטים של ברוזה בלבוש מרענן בהחלט.

"שיר אהבה בדואי" נשמע כאילו נולד באנדלוסיה, "טיו אלברטו" חוזר הביתה, "בנהר של סביליה" נשמע כמו נהר במצרים, "האשה שאתי" זוכה לתזמור מפואר, והשירים שלכאורה לא שייכים, כמו "סתיו מסוכן", "מתחת לשמיים" ו"הכל או כלום", כמו נולדו מחדש וניטעו בקרקע פורייה ומוריקה. איכויותיה של הזמרת מירה עוואד הופכות את השיר "בליבי" של סעיד מוראד וברוזה (עם מקהלת הנוער של ימק"א) לשיתוף פעולה מכונן שדורש המשך. הישראליות החדשה והיחידה.

(התו השמיני)

  


רוני ידידיה וחברים
שרים נתן אלתרמן - חלק א:
העולם מצויר כגלויה

איכשהו האלבום הזה חמק מתחת לרדאר בצאתו אבל אני חייב לתת לו את הכבוד המגיע לו. עשרים שנה אחרי אלבומו הקודם מפתיע רוני ידידיה, זמר ואיש רדיו, עם פרויקט שאפתני בו הלחין לא פחות מ-54 משיריו הלא מולחנים של נתן אלתרמן.

שבע שנות עבודה השקיע בהפקה יוצאת דופן זו שמבקשת להכיר ולהנחיל את אלתרמן - מאסטר במשוררות, בעברית מפוארת ומחורזת לעילא, רלוונטי עד היום בראייה ובכתיבה - לדורות שלא ידעוהו. זה החלק הראשון (מבין ארבעה כנראה) ובו 13 רצועות (שתיים בשתי גרסאות) על 53:13 דקות ושמו לקוח משורה בשיר "רגע שקט".

הגישה של ידידיה מחבקת. הוא בא מאמצע הדרך ולשם הוא שב. לא מנסה לחדש מוזיקלית ולא לחבר את אלתרמן עם הפופ והרוק שמשתוללים בחוץ. יכול היה לפגוש את כל אחד מאורחיו-שותפיו לשירה (חמי רודנר, קובי רכט, פיטר רוט, קובי אוז, ישראל ברייט, ישראל גוריון, אריק סיני ורמי פורטיס) אצל הז'אנר המוזיקלי שממנו באו, אולם בחר לקחת אותם אליו, כאורחים אהובים ורצויים. הציע להם לחנים "עגולים", ידידותיים ומתנגנים, אפף אותם בקריצה, בת צחוק וחיוך של טייק איט איזי, בגישה מובהקת שפזמונים נועדו להנעים, לעשות טוב, להעביר בכיף את הזמן. והוא מצליח.

לא מעט מכל זה בזכות המפיק המוזיקלי ברק פרוכט וחבורת נגנים אחידה, שלוקחים את השירים אל העבר, אל מסורת ההגשה של פעם, לימי תל אביב הקטנה, שכמו מתבקשת עם הקול וההגשה של ידידיה ("טיול ידוע" למשל) ומייפים אותם במוטיבים מכיוונים שונים - פולק-רוק ב"שמועות", חלילים דרום אמריקאים ב"דיאגנוזה", קברט במסורת ארגוב ב"חמש לפנות בוקר" (אפשר לדמיין את בומבה צור ז"ל שר אותו ב"צץ וצצה"), לבנטיניות בלקנית ב"עץ הפלפל", צ'מבלו ובס אקוסטי ב"כיפה אדומה" הבונוס ודואטים בטעם של פעם ב"הוספות" וב"ליל שרב". הסירוס את פורטיס ב"לילה חדש" זוכה לתיקון פתחון פה של חתול מפלצת בגרסת האליבי שלו. נשמע יופי, רק מחמאות, אבל מדוע ללא זמרות? היחידה, ליאורה יצחק, לא זוכה להיכלל באיור המשובב בחזית העטיפה.

(אן.אם.סי.יונייטד)

  


אינדי ילד -
 רוק'נרול לכל המשפחה בהופעה חיה

התופעה הזאת של "אינדי ילד", שישה זמרים ונגנים שמגישים שירי ילדים בלבוש רוק'נ'רולי, תפשה אותי לא מוכן, בחילופים בין-דוריים. הילדים שלי כבר בגרו, בוררים וצורכים את המוזיקה שלהם בכוחות עצמם. ועד שליאור, נכדתי, תגיע לגיל בו תוכל להתחיל, יש עוד כמה שנים טובות, בתקווה שהז'אנר הזה יחזיק מעמד.

ההרגשה היא שהזמרים המופיעים נהנים להגיש את 16 השירים אף יותר ממה שמאזיניהם נהנים לשמוע. הרגשה נוספת שטפחה על אוזניי היא שההורים, המגיעים עם ילדיהם, נהנים יותר מצאצאיהם (נשמע שהם מדרבנים את הילדים לשירת רבים). בכל זאת, אלה שירי הילדות שלהם, מהאייטיז, מהטלוויזה, מהפסטיגל, בכסות רוקית, אם לא עכשווית (חמי רודנר על ההפקה המוזיקלית) לפחות על זמנית.

כל דור ושירי הילדים שלו. אם כי לא כולם "נולדו" כאלה. "אמת או חובה", "בני ילד רע" (המוכרים בביצועה של ריקי גל), "טנגו צפרדעים" (של כוורת), "מכת שמש" (של יגאל בשן) ובעיקר "השכן" (של מאור כהן), הוצערו במשך השנים, גם בידי חבורה זו, הודות להגשה ממזרית, שעושה מטעמים מההומור שבהם. לצד קלאסיקות של מרים ילן שטקליס ("רוח רוח", "דני גיבור" ו"ידידי טינטן") קלאסיקות חדשות בהתהוות של עוזי חיטמן ("שירי ילדות", "הייתי הילד הכי קטן בכיתה", "רציתי שתדע" ו"אדוני ראש העיר"), נציג אחד לכבש הששה עשר של יהונתן גפן ("אני אוהב שוקולד"), אחד לרוח הילדות הנצחית של אריאל זילבר ("אין לי כסף") ואחד של מפעילת הילדים הבלתי מעורערת דתיה בן דור ("אני תמיד נשאר אני").

53:23 דקות עם מיקה שדה,ליאור סקר, ליאור עוזרי, אסף לביא, אלעד הדב וגון צדוק שחיים את השירים בכל הווייתם, ומרביצים תרבות. כן, בהחלט. תרבות היא לא מלה גסה, גם לא בגיל הזה.

(עצמאי)

  



13/04/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע