סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה ליום האישה 2017
 

 
 
שירי אלקבץ באלבום אופטימי, קמה ורדי היא הפתעה נעימה, ג'ודי ענתבי שרה במתיקות מפעימה ועוד נשים יוצרות במוזיקה הישראלית


ב"פותח קופסה" הפעם יושם זרקור על אלבומים, עם רוב למיני-אלבומים, שראו אור בחודשים האחרונים. כולם של זמרות יוצרות, עצמאיות ואמיצות, שמאתגרות את העת הלא נוחה והלא ידידותית להשקות אלבומים. פרט מעניין: לא כולן זמרות "מלידה". חלקן בחר ביצירה ובשירה אחרי קריירה אחרת. פרויקט מיוחד.


שירי אלקבץ - מילים חדשות

העולם על פי שירי אלקבץ הוא מקום יפה לחיות בו, על אף המגרעות, המכשולים, הרגעים הלא נחמדים והאנשים המסכנים שבו. העולם מחייך, האושר הוא ציפורים, כשם אחד השירים. גם המבע הוא כזה, אופטימי ומאיר פנים, נשען על הפקה מוזיקלית שמחה ועולצת של יוסי מור, שמוביל אותה ואת מגוון המצבים ומצבי הרוח שבה בנגינת קלידים.

אלקבץ, בוגרת "כוכב נולד 2" (וכבר אמא לשניים) מגשימה לעצמה את החלום בחיוניות רבה עם 12 שירים, על 45:54 דקות. היא כותבת ומלחינה בתנופה, בבהירות ובלי חשבון, והמילים החדשות שלה הן התבוננות אמיצה, לא נעדרת הומור וחיוך, על סביבותיה. משתפת בתהיות ובתובנות בשאלות של אמונה ודת ("שעת בין ערביים" הנוגע ללב, גם בזכות הסקסופון של גל דהן, או "נרות שבת" החשוף והמכמיר), בוחנת את מקומה של האשה ("האשה הטובה"), מנסחת את ציפיותיה מהעזר שכנגדה ("שיר לאהוב לבי") ובעיקר היא נקרעת בין שאיפות וחלומות לבין מציאות ונשיות ("חלשה" המצוין שמקפל את כל הסיפור שלה).

בין לבין היא מציעה מתכונים לחיי זוגיות ("שקופיות" או "תציע לי כבר" הבלקני, בסיוע הבוזוקי של שמעון יחיא) ותמונות מחיי מגורים בשכונה עניה ומוכה ("שפירא" הפלסטי או "סיבוב בשכונה" הרומנטי), וגם מוצאת מקום וזמן לבוא חשבון מתריס עם המורה למוזיקה שלה ("שפרה מנבאום" המכשפה). חלומות אולי מתגשמים, אבל צריך לבדוק את המחיר (עצמאי).

שירי אלקבץ צילום עופר מתתיהו.jpg
שירי אלקבץ (צילום: עופר מתתיהו)



  


יעל בורגר - Electro Soul

EP עצמאי בעקבות אלבום בכורה מלפני כשנתיים. גם הוא באנגלית. חמישה שירים על 17:04 דקות,  מילים, לחנים והפקה מוזיקלית שלה. בעצם שירי אהבה, השתוקקות ונוגדי בדידות. כשם הדיסק כך הצליל. שירת הנשמה העזה והמרשימה שלה מתובלת בהדגשים אלקטרוניים צלולים וחד-משמעיים.

גם רקיד, גם אזין, כב"Let Me Go", הרצועה הנועלת והשיר המרשים ביותר. בורגר מדלגת בין שני העולמות ומחפשת את עצמה כזמרת ואת הקול שלה. נשמעת יוצא מן הכלל - כזמרת וגם כהפקה. לגמרי חו"לית. אולי גירל פאואר במבע, אבל אשה חלשה במהות, כזו שעולמה מתעצב, מסתובב ומתלפף סביב נוכחות גברית (עצמאי).

יעל בורגר צילום אלה אוזן.jpg
יעל בורגר (צילום: אלה אוזן)



  


אילה בן פורת - איך גבהו פני המים, משירי נורית זרחי

בן פורת - סופרת, מתרגמת, תסריטאית, מלחינה וגם מרצה לסוציולוגיה בסמינר הקיבוצים - היא לא הזמרת האופטימלית. גם האלבום הזה לא נועד להיות כזה. הוא ניסיון כן ואמיץ להלחין את השירים של נורית זרחי, אתגר שבעבורה הוא פרויקט חיים. 12 שירים על 39:38 דקות. לאו דווקא שירי ילדים, וגם אז הלחנים לא פונים אליהם, אלא ממוענים לחובבי שירה כתובה שמחפשים ערכים מוספים.

ההפקה המוזיקלית של אלונה טוראל מינימליסטית, מתכתבת בעיקר עם מוזיקה קלאסית - נשענת על נגינת הפסנתר של בן פורת, פה ושם נגיעות והבלחים של קונטרבס (יוראי אורון), תופים (איתן איצקוביץ') והקשה (גלעד דוברצקי) - ולא מנסה לייפות את שירתה החד-מימדית של בן פורת (שמונה מהשירים), להוציא את "מגדל השעון" מרובד הקולות ו"העשיר" יחסית.

הסיוע שהיא מקבלת בארבעת האחרים, מזמרים "מקצועיים" יותר, כיוסי בבליקי ("כן, כן, כן"), מיקי שביב ("חולות נודדים" הג'אזי-בלוזי) ורות דנון המצוינת ("באה המלכה למלך" ו"הצבי ששפתיו אדומות"), מאיר את נסיונותיה ה"אקדמאים" בהבעה מלבבת, אמפאתית ומזמינה יותר. מי שלא מעזה, מן הסתם לא תדע (עצמאי).

אילה בן פורת עטיפת אלבום.jpg
אילה בן פורת, "איך גבהו פני המים" (עטיפת אלבום)



  


סשה בקמן - What If?

גם בקמן באה מעולם האקדמיה, כדוקטורנטית לפיזיקה בטכניון - אבל היא אמנית שמאחוריה ספר שירה, רומן נעורים, שירות קבע בצה"ל. כעת היא גם זמרת יוצרת עם EP ראשון. שישה שירים באנגלית (על 21:53 דקות) בהשפעת פולק אמריקאי ("Romeo", "Marcus" או "Remotely Happy" שמתכתב בפרשנות מרתקת עם "I Feel The Earth Moves" של קרול קינג האגדית), ו"מוזיקת" ימי ביניים אירופית ("Love Song" המענג).

גם אצלה הכלי המרכזי הוא פסנתר, כשנגינתה הדעתנית מוזנת בהחלט מהשפעות קלאסיות. הלחנים של בקמן מורכבים ולא שגרתיים והשירה שלה מפתיעה בצלילותה וביציבותה. קשה לקטלג את יצירתה כשירי אהבה, קשר או זוגיות, ובכל זאת הם דנים במכלול רגשות, תיאורים וחזיונות, שיוצרים חיבור בין אנשים. והם לגמרי אחרים, מעניינים ויפים, בליווי משובח של נגני הג'אז אברי בורוכוב (קונטרבס) ואביב כהן (תופים). עצמאות יצירתית היא היבט מרשים של העצמה נשית (עצמאי).

סשה בקמן צילום אנטון טל.jpg
סשה בקמן (צילום: אנטון טל)



  


קמה ורדי - סוף מערב/ Satchel

מיני-אלבום כפול. שני EP באריזה אחת, אחד בעברית, אחד באנגלית, בכל אחד חמישה שירים. את כולם ורדי כתבה והלחינה. בעברית (15:36 דקות) היא שרה בלבביות ובבהירות שיש בהן מאור פנים ושמחת חיים. פולק עירוני שעניינו זוגיות והתגברות על אתגרי החיים. יצירה שמזכירה מאוד את אסתר רייכשטאט בתקופת צמד העופרים. ההפקה המוזיקלית (דן זייתון) נזירית אך חמה, ידידותית ומנחמת, כשאת הגיטרה האקוסטית שלה מלווים עיבודים מעודנים ומרפרפים לכלי נשיפה וקשת, עם נוכחות מודגשת למלודיקה. מתוק להפליא.

הגישה הפמליארית נשמרת גם באנגלית (17:34 דקות), שמבעה יותר פולקי, אירופי וימי-בניימי כזה (במיוחד ב"Northern" המענג). ההבדל העיקרי בין שני הדיסקים הוא בהפקה המוזיקלית (גם היא של זייתון) שמבליטה את חלקם ותפקידם של עשרת הנגנים שאיתה, נגני סאצ'ל, שעל שמם נקרא EP זה, המקסים לא פחות. ורדי היא הפתעה נעימה והיצירה שלה מבטיחה התנסות חווייתית מהנה ביותר (עצמאי).

קמה ורדי צילום זוהר ראלט.jpg
קמה ורדי (צילום: זוהר ראלט)



  


יולנטה - פרחי העלומים

אם תרצו EP זה הוא האלבום הרביעי של הזמרת יוצרת יולנטה בתוך שלוש שנים. אם תרצו הוא השלמה לשלושה שקדמו לו. חמשת השירים שבו (על 17:32 דקות) הם "שאריות" מהפקות קודמות, שירים שלא "הצליחו" להיכנס לאלבומים הרשמיים, מכל מיני סיבות. כאן, בהקלטה אולפנית של טייק אחד, באולפנו של אמיר גרומן, מפיקה המוזיקלי הקבוע, הם משווים להם אופי משותף, יצוק באווירה חשופה ואינטימית, חרישית, ממתיקת סוד, רק בנגינת הפסנתר שלה.

העולם של יולנטה פנטסטי, צפוני, קודר וקר, עמוס יצורי אגדה ודמיון. שיר הנושא, געגוע אינסופי למחוזות נעלמים, מולחן בהשראת פרלוד של באך; גם ב"קרוסלת עננים" נאבק פרלוד עקשני בדמויות מעולמות רחוקים; את "שיר החוזרר", של המשוררת הרוסיה מריה צבטייבה, היא מבצעת ברוסית ובעברית (רינה ליטוין); ההשתוקקות להידמות לאחרים ולנכס לעצמה יכולות יצירה כשל אחרים ב"חיים של אחרים", מתממשת איכשהו ב"שיר ערש איסלנדי", המבוסס אמנם על לחן איסלנדי עממי ומנוגן על הרמוניום, שדומה בצבעיו לאקורדיון, אך בו היא נשמעת הכי ישראלית עד כה.

ההספק של יולנטה, מורה לתקשורת וקולנוע שגילתה את המוזיקה, מלמד שהיא נחושה. זאת לכשעצמה, מחצית מהעבודה (עצמאי).

יולנטה צילום זואי  בת ההרים.jpg
יולנטה (צילום: זואי בת ההרים)



  


חן ילון - הילוך איטי

אלבום בכורה של בוגרת רימון. 11 שירים על 35:41 דקות. היצירה בעיקר של ילון שמסתייעת בחלק מהלחנים במפיק המוזיקלי עוזי כץ, ובטקסטים של משוררות - יונה וולך ("אל תתן את יופייך לדברים") וליאורה בן יצחק (שיר הנושא, "עורבני" ו"בועת סבון").

ההפקה המוזיקלית - פרוג פואטי אישי, מסוגנן מאוד - מושתתת על פסנתר, קלידים ותכנותים, אולם מארחת נגני אולפן בעלי שם, בהם תמר אייזנמן, מאיה בלזיצמן, עידית מינצר או ספי ציזלינג, שצובעים את ההפקה נקודתית.

היצירה של ילון מאופיינת במבע כאוב ומהורהר, מלנכולי ונוגה, לעתים אפלולי ודכאוני. עניינה פילוסופי משהו - מחשבות על החיים, חיבוטי נפש, חיפושים ותהיות, אפילו עינוי עצמי. הבית הפותח ב"התנערי" (שהלחינה עידית אשל) מיטיב לתאר: "תלויה באוויר/ מנסה להבין/ הגיון שביר/ ואספת חלקים בורחים/ מבין כפות ידיים/ נוסעת בזמן/ על אדמה רועדת". או: "אין סוף לחיפושים/ של הוויה את מהותה/ אין סוף להקשר/ סיבה ותוצאה/ אין סוף לחרטה/ אין סוף", כבשיר הנועל "אין סוף". אלבום ארוך מדי, תובעני ומעיק. EP  היה מיטיב עמה וממקד את האג'נדה (עצמאי).

חן ילון צילום אורית פניני.jpg
חן ילון (צילום: אורית פניני)



  


צילי ינקו - Six

אלבום שלישי, למעשה מיני אלבום, EP, של שישה שירים (על 19:53 דקות) באנגלית, זה ה-Six. שם פשטני מדי, כמו שמות השירים (המוכרים מדי) כולם, מלים ולחנים של ינקו. ליאור טבת הפיק חמישה מהם (באחד שיתף פעולה עם איש הגיטרות אדם טל), אחד הפיקה סטלה גוטשטיין. ינקו מחפשת את עצמה ברוק-פולק רווי השפעות אמריקאיות, שזה אומר שירה חמה ו"דרומית" וגיטרה אוריינטד (טל בחשמלית, ינקו באקוסטית) ובסימן התחלה חדשה (שמו השני של השיר הפותח, "Whatever We Choose").

המחצית הראשונה היא תובנות, לקחים ומסקנות (מן הסיבובים הקודמים?): "את חייבת לאהוב את עצמך, זו הדרך היחידה (לשרוד?)" מהפותח; "How Nice", הטוב לטעמי, אולי מתקתק משהו אבל עם מזון לחיים: "כמה נחמד כשהזמן החולף מחכים אותי, ללא חרטה על טעויותיי, הן רק מובילות אותי קדימה"; ו"Get Ready" הקאנטרי (לצלילי ההקשה של איתמר דוארי) מבקש להיות מכונן: "לא אכפת לי מהעבר, זכרונות ישנים הופכים לאבק, היכוני להיות מופתעת". שלושת האחרונים הם שירי זוגיות: ה"Finally", הכי רוק'נרולי, אתה לצידי; ב"Stand By You", האקלטרוני והמתוכנת יותר (של סטלה), אני לצידך; ואילו "Between", גם הוא אלקטרוני, הוא על המיסתורין שבדרכי האהבה. באמריקה יש מיליון כמוה, קצת יותר מקוריות רק תועיל (עצמאי).

צילי ינקו צילום אילאיל תמיר רובס.jpg
צילי ינקו (צילום: אילאיל תמיר רובס)



  


ג'ודי ענתבי - As I Walk

אלבום שני - שלוש שנים אחרי קודמו המשובב "חדרים" - לזמרת-יוצרת אישית, אינטימית ומרגשת, שלא חוששת מלהיחשף, ובכך הצליחה להיכנס ללב של מאזינים שמימנו בהדסטארט את הפרויקט הנוכחי שלה.

שבעה שירים (על 24:45 דקות), שלושה בעברית וארבעה באנגלית (אותם כתבה בת זוגה קנדיס מרוויס). שרה כאילו לעצמה, במתיקות מפעימה שכמו נאבקת עם חרדות פנימיות (ומתגברת עליהן), ובשום מקרה לא נותנת לעצמה הנחות רגשיות. שבעה שירים קסומים שעניינם אמנות תחזוק הזוגיות, בסבלנות (Magic Door המנהטני), בנכונות לוותר (Give In המתוק), בהכלה הדדית (שיר הנושא), בביטחון הדדי ("You" המצוין), בהתמודדות עם משברים ("מאבדת") ועם סכנות מבחוץ ("בים לא שומעים" המאיים).

אמנם אלבום של גיטרות (בהפקתו המוזיקלית המסורה, הקשובה והרגישה של עופר פריאון, שותף בעיבודים ובלחנים) אך בתרומה לא מבוטלת של הנגנים המשובחים חורג מגבולות הפולק החם. לטעמי, קולות הרקע, שמלווים בצורה מזהירה את השירה של ענתבי, עושים את האלבום לנס. כובש בעדינותו, נוגע ומרגש. ענתבי נשמעת נהדר באנגלית, אך גם בעברית משכנעת לא פחות, במיוחד ב"נסיכה" (היא כותבת לילדה שהיתה?), לטעמי אחד היפים באלבום (לא מעט בזכות הפלוגלהורן של עידית מינצר). למות עליה (עצמאי).

גודי ענתבי עטיפה עיצוב ואיור מירב שחם.jpg
ג'ודי ענתבי, עטיפת סינגל (עיצוב ואיור: מירב שחם)



  


הדס לחר - Through The Cracks

נגינת הנשיפה העגמומית והמכשפת של מינצר מטביעה בעצב גם את "Dreaming", הרצועה הראשונה, ב-EP הבכורה של לחר, שיר של פרידה וגעגוע עמוק, בלתי נסבל, שמספק למיני אלבום גם את שמו. גם "שרה", העוקב, צבוע בגעגוע, אפילו בערגה בלתי נשלטת על חסר ואובדן של מי שהסתלקה בסערה של הרס עצמי. גם ההמשך שומר על מבע לא שמח ולא מתלהב.

היצירה של לחר - שישה שירים (על 22:47 דקות) כולם באנגלית, שכתבה והלחינה - רוויים עצב וכאבי לב. כרויה לבדידות, לשקט, לצלילי היקום, להתמודדות עם ריקנות. לא קונבנציונלית בהלחנה ולא בשירה השברירית והפגיעה, מן הסתם בניסיון מודע לסגל צבע ולעצב קול משלה, ודווקא מצליחה ליצור סקרנות, לא מעט בזכות ההפקה המוזיקלית, עשירת האווירה ומעוצבת הסאונד של תאיר סיבוני. כמו ענתבי לעיל, גם לחר מוותרת על צילום דיוקן ומסתפקת ברישומים איורים שמנסים להמחיש מוטו ("I Will Be Your Tree When You Pass Through") שמתחבא ברצועה האחרונה Mmm"", החותמת את האלבום באופטימיות זהירה ובהבטחה להמשך. יהיה מעניין לעקוב (עצמאי).

הדס לחר צילום דניאל גן אור artbeat.jpg
הדס לחר (צילום: דניאל גן אור artbeat)



  


שלי שרון - עומס חום

עובדת סוציאלית שהחליטה להיות זמרת. פגישה אקראית עם ארז לב ארי, לפני שש שנים, הובילה לשיתוף פעולה ולהולדת אלבום הבכורה.

עשרה שירים על 37:27 דקות. כולם מילים ולחנים שלה, להוציא אחד, "ארץ האבות", שכולל ציטטות מ"עבודה שחורה" של אהוד בנאי, במחווה לו וליצירתו. לב ארי, שותף בלחן זה, הוא המפיק המוזיקלי, גם נגן הגיטרות (שאי אפשר לטעות בצליל שלהן מחד ובהפקה הצנומה והעניינית מאידך), הקלידים, ההקשה והתכנותים.

במבט של עו"סית, שרון שרה על החיים בישראל, באהבה וגם בביקורת, בעקבות שוטטות בדרכים, נסיעות בכבישים, מפגשים עם אנשים, צפייה בטלוויזיה, ביקור בשכונות, והתוודעות לחיים בכל כאבם וכיעורם, כפי שהיא כותבת ושרה ב"לאבד כלום" המרשים: "אני לא מפחדת לאבד כלום/ מהמקום הזה של הזוהמה/ ריח השתן/ בכל פינה... אני לא מפחדת לאבד כלום/ ניגשת אל הילדים, שמה גבולות/ מותחת קווים/ אם אני אצליח ואוכיח/ שאפשר לשנות מבפנים/ אוכל לומר תודה/ אל מלא רחמים".

הכתיבה שלה חווייתית, ישירה וכנה, חדורת תקווה חברתית, אבל פשוטה, לא הכי משוכללת ונעדרת תחכום, ועם זאת מעוררת אמפתיה. כמו בשיר הנושא הנועל, שהוא הסיפור האישי שלה. יש לשרון שירה חמה, אך ניכר בה שאינה זמרת מקצועית. היא להוטה להגיד, להביע. מבקשת לחיות את החיים, כשם אחד משיריה הבולטים יותר. לא מסתירה סוד, ולא מייצרת מנגנוני שליטה ובלימה. יש בזה חן אבל גם בוסר. ובפראפרזה: הזהרו בבנות עניים שמהן תצא תורה (עצמאי).

שלי שרון עטיפה לאבד כלום עיצוב ואיור מירב שחם.jpg
שלי שרון, עטיפת סינגל (עיצוב ואיור: מירב שחם)

  
 
  


08/03/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. יולנטה זן נדיר
אהרון , פרדס חנה (30/03/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע