סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אותה הגברת באותה אדרת קודרת
 

 
 
יסמין לוי צריכה את העברית להתפתחות שלה כזמרת ישראלית, אבל לא חייבת לדעתי להיצמד לסגנון ההגשה המוכר שלה אלא למהול בהופעתה צבעים נוספים. מה שטוב ללדינו ולפלמנקו לא עובד באותה הזדהות על הבמה."
גם בעברית יסמין לוי שרה על פרידות כואבות ונשמעת מצוין. אבל עם שינוי השפה אולי היה כדאי להכניס קצת אופטימיות לאלבום החדש?


קל וגם מפתה להכתיר את האתגר שנטלה על עצמה הזמרת יסמין לוי ב"רק עוד לילה אחד", אלבומה השביעי והראשון שלה בעברית, כאותה הגברת בשינוי אדרת. קל, מפתה ונכון, אך בה-בעת גם לא. הזמרת היא אותה גברת, אבל גם לאדרת יש כמה צבעים ונקודות הסתכלות.

ללא שינוי ניכר

בהנחה שהשוני העיקרי - אם בכלל - נרשם בשפת השירה, נגלה שהוא שולי. לוי פשוט שרה ספרדית בעברית, נאמנה למסורת השירה שלה מזה 20 שנה, זו ששאלה משם ואימצה לעצמה כאילו נולדה איתה.

לכאורה, הניסיון להעביר את הפאתוס והדרמה, התשוקה והלהט, כמו הכאב והצער שגודשים את ההבעה שלה, מספרדית לעברית - נשמע קצת מלאכותי, מוזר ולא מסתדר. אבל במעבר בין השפות, לוי לא שינתה את נושאי שיריה. היא לא המירה את גלימת שירי הדיכאון בחצאית מיני חצופה ועולצת.

יסמין לוי צילום יובל אראל2.jpg
יסמין לוי (צילום: יובל אראל)


מי שחשב (אני למשל) שהחזרה לשפת האם תשנה במשהו את הגישה לחיים ולתפישת האמנות, טעה. גם בעברית דבקה לוי בשירי אהבה קודרים, בפרידות כואבות, באהבות שהגיעו אל קיצן, ובכאלה - לא הרבה - שמבקשות להתאושש.

הדימויים שמלווים את הקשרים והשקרים, השמועות והחרטות, ההחמצות והדמעות, מתאימים לאופייה הסוער כמגישה - עתירי להט, אש ושריפה, או לחילופין מדיפי קור וקרח, צולחים תהומות וסערות, מלווים בחושך ובגשם. אולי לא הכי "ישראלי", או עברי, אבל מאוד יסמין לוי, מה גם שחלקם לא מתנתק מהספרדית, ממשיך להיות קשור בטבור להשפעה המרכזית, לנהיה האמנותית.

פרסונה גדולה ומרשימה

גם אם לא לטעמי (כי בכנות הנחתי שבחירה בשפת שירה אחרת תרענן ותגוון את פלטת ההבעות שלה) לוי נשמעת מצוין. פרסונה של זמרת עם גדולה ומרשימה. עם הרעד בקול, הגניחה בשירה, ההתמכרות לרגשות וההזדהות האינסופית, המכמירה, עם הכאב הנשי.

ההפקה המוזיקלית הופקדה הפעם בידיו של נדב ביטון, מומחה מקומי לפופ אתני. ברוחו, הדגש הוא על פסנתר, קלידים ומעט תכנותים. מהצוות הוותיק והמוכר נותר רק יחיאל חסון, וירטואוז גיטרת הפלמנקו ויד ימינה של יסמין בהופעות הבמה. דם חדש (וקצבי יותר) בנגינה מזריקים אדם בן אמיתי (בגיטרה חשמלית), נעמן טל (בס וגיטרות נוספות) ומתן אפרת (תופים). גם אשתו מאיה בלזיצמן מגיחה בנגינת הצ'לו שלה.

עשרה שירים באלבום החדש, על 40:56 דקות. להוציא אחד של מתי כספי, כל הלחנים הם שלה, אחד בסיוע של ביטון ואחר עם אחיה יובל, שגם כתב את המלים לשיר של כספי "היה שווה" -  בלדת פסנתר יפה ושווה ביותר, סשה ארגובית כזאת, בביצוע מלא השראה ודמיון לשושנה דמארי הצעירה.

  


שלושה טקסטים נוספים הם של ישי אמיר, בעלה ומנהלה האישי. הם הלהיטים של האלבום ולא בכדי נשלחו לרדיו לייצג אותו קודם צאתו. "שמועות" שמתובל באנרגיה כבושה של רוק'נרול, "תני לעצמך להיות יפה" הפותח בהבטחה של העצמה, ו"ביום האחרון של דצמבר", מאותם שירים שנדבקים לאוזן ולא מרפים, אולי בזכות החצוצרה היפה של ליאור בלייכר, אולי מפני שהוא מצליח לבנות אמון.

לוי כתבה מחצית מהשירים, שניים בסיוע אחיה. אחד מהם, "כמו הרוח", בנוי על מיד-טמפו דרום אמריקאי כובש. אחד אחר, זה שמעניק לאלבום את שמו, הוא שיר ותיק של יסמין, שעד כה שרה אותו בספרדית, ועתה היא נעזרת בתרגום של צרויה להב. עוד שיר, "זמן מקביל" כתב יואב גינאי, ואווירתו לאה וכבדה לטעמי.

  


סוערת על הבמה

מופע ההשקה של האלבום הקדים ביותר משבועיים את צאתו הרשמית (בתאריך הסמלי של יום האישה הבינלאומי), ולמרבה האכזבה כלל רק ארבעה שירים ממנו (שלושת הסינגלים ושיר הנושא) נתון שרימז בדיעבד על היצמדות למוּכּר בספרדית ולא בחירה בחדש בעברית.

מלווה בשבעה נגנים - שלושה ותיקים (חסון בגיטרת הפלמנקו, אמיר שהסר בקלרינט ובניי, וישי אמיר הקשה) ושלושה חדשים (ביטון, בן אמיתי ואפרת שניגנו באלבום והדר גרין בבס) - לבושים בשחורים וישובים בחצי גורן מאחוריה, קיבלנו את יסמין לוי הכה-מוכרת. עם דמות הפאם פאטאל הכמעט נצחית שלה, לבושה בשחורים, צבע האלמנות של אגן הים התיכון - חליפת מכנס מכופתרת כמעט עד צוואר, עטויית מעיל-גלימה שהשיק לסוליות נעליה, כשאת פניה הכהים מעטרת רעמת שיער שחורה ועשויה בקפידה. דיוה.

הסערה ניצתת כשעולה האור על הבמה, המקושטת בשמונה קוליסות דמויות מזרנים ניצבים, "מרופדים" באדום לוהט. טעונה וכואבת, לוי באה חשבון עם צער העולם. נעה באיפוק מרוסן, שיש בו תנועות ידיים תיאטרליות מינימליסטיות לצד גינוני אצילות, וגם תנועות מחול מדודות, מלוות בתאורה מדויקת ומוקפדת. אבל גם יודעת, כמנהגה, לתבל את הגשתה בהומור, עצמי בעיקר.

יסמין לוי צילום יובל אראל.jpg
יסמין לוי (צילום: יובל אראל)


שירים מהזמן האחרון

בחסות ההפקה המוזיקלית של ביטון, שהאדירה את חלקו של הריתם סקשן, עם יציאות סולו בגיטרה חשמלית לא אופיינית אצלה, התמקדה לוי בביטוי מאוזן של אלבומיה הקודמים. שניים מהאחרון, "טנגו" (2014) – "La Cumprasita" ו-"Los Mareados" הארגנטינאים; שניים מאלבומה הקודם ("Cada Dia" ושיר הנושא "Libertad") שהתאפיין בשירים בספרדית שהיא כתבה והלחינה; אחד מ-"Sentir" (2009), הבלדה על "חואן סימון", קברן העיירה שנאלץ לקבור את בתו האהובה היחידה, אולי השיר הכי עצוב ברפרטואר שלה; שניים מ-"Mano Suav" מלפני עשר שנים, שבו כללה לראשונה את הגרסה הספרדית, המקורית, של "רק עוד לילה אחד", על בת 58 שניהלה רומן ממושך עם בן 20 שזנח אותה לטובת בת גילו; וגם את "Adio Kerida" ששרה בלדינו עם ברי סחרוף - הוא על הארץ והיא שרה עם המלאכים, ומשעשע היה לראות אותו מזמין שירה בציבור.

והיו גם שניים מ-"La Juderia" המוקדם, מ-2005: "Naci en Alamo" ו-"La Alegria". הלדינו המוכר משכבר "צור משלו אכלנו" בהשתתפות פעילה של הציבור, מוזן בקלרינט של שהסר, שנסך בפיוט נופך דתי, ממש מן התפילה. ועוד שניים משל חוליו איגלסיאס, כהומאז' לגיבור ילדותה ולחלום נעוריה - "נטלי" שבו ניפתה את השמאלץ המלוקק מהטנגו החושני, והבהירה שהיא טובה הרבה יותר מהמקור ומהמודל, ו"La Nave Del Alvido" האגדי (המוכר כ"אֶספֶּרָה") שנתן הזדמנות לקהל להפגין ידע ולהפעיל מיתרי קול.

  


האנרגיות החיוביות של סחרוף

סחרוף, ש"זכה" לכבוד להיות אורח (ולא צריך להתקוטט של מי הכבוד גדול יותר) בעקבות אלבום הלדינו המשותף שלו עם אהוד בנאי, הצטרף אליה במחמאה של "תני לעצמך להיות יפה", מפגש בין שירת הפלמנקו הנרעדת שלה לבין הרוק הדעתני שלו. לא טייק מוצלח, אבל לפחות הכניס משב רוח אחר, קצב אחר, אנרגיות אחרות, חיוביות ושמחות, למופע המדכא בדרך כלל שלה. אגב, חיוכים מהסוג הזה מצאתי רק בצילומים שבחוברת המלים והקרדיטים שצורפה לאלבום.

לוי החזירה לו ב"ככה זה (לאהוב אותך)" בעיבוד בלתי שגרתי מבחינתו. פעם ראשונה שאני שומע קול נשי מעורב שיר הזה שלו. התנסות אמיצה מצידה, למרות שרוק'נרול זה לא תחום המחיה שלה. אפילו ש"שמועות" נטען, בהופעה כבאלבום, באנרגיה רוקית.

יסמין לוי וברי סחרוף צילום יובל אראל.jpg
ברי סחרוף ויסמין לוי (צילום: יובל אראל)


יסמין לוי צריכה את העברית להתפתחות שלה כזמרת ישראלית, אבל לא חייבת לדעתי להיצמד לסגנון ההגשה המוכר שלה, אלא למהול בהופעתה צבעים נוספים. מה שטוב ללדינו ולפלמנקו לא עובד באותה הזדהות על הבמה, נשמע מאולץ טיפה ואפילו לא שייך, למרות שבינתיים המיעוט הזה נטמע וטובע במסה הקריטית, כמעט מבלי להשאיר סימן.

מישהו צריך יהיה להתרגל ולהסתגל לשירה העברית בפיה: יסמין לוי - אם תשתכנע שיש עוד תחושות ורגשות בעולמנו, לא רק עצב, פרידות, דיכאון ומוות - או האוזן שלנו.

יסמין לוי. רק עוד רגע אחד (התו השמיני)
יסמין לוי. רוק עוד לילה אחד בהופעה. נגה, יפו. רביעי, 22 פברואר 2017

למועדי מופעים >

15/03/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. לא משהו בכלל
בני , חיפה (05/05/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע