סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן כנסיית השכל לוקחים את זה אישית
 

 
 
בדרך פלאית, כנסיית השכל מצליחה להישאר לא ממסדית, נלחמת על חייה אמנותית-יצירתית, בחיוניות עצומה, בתנופה מעוררת השראה, בכנות בלתי מצויה, באמירה ובהבעה שהופכת את 'זה לא אני' לאלבום בוהק ומושלם, שנשמע רענן כמו נעשה בראשית דרכם, אי אז בניינטיז."
האלבום החדש והתשיעי מביא לידי ביטוי כל אחד מחברי הלהקה בחיבור של יצירה אישית ואינטימית, שמתכנסת פנימה - אל הנפש ואל השכל



"זה לא אני", אלבומה התשיעי של כנסיית השכל, מחזיר את האמון במה שנקרא להקת רוק ותיקה.

אתם יודעים איך זה. השנים הארוכות (והם כבר יותר מרבע מאה ביחד, וללא שינויים פרסונליים מהותיים) גורמות לעייפות החומר, להתמוססות קשרי החברות והעבודה, לאובדן הלהט והחיוניות ולפעמים גם לזריחתה של דמוקרטיה יצירתית על חשבון דיקטטורה אמנותית, הצליל המזוהה מתכרסם, הציביון מיטשטש ואנחנו חדלים להכיר את הלהקה שאהבנו.

ארבע שנים אחרי "הבית כה רחוק", עם התזמורת האנדלוסית, אלבום שנתן כותרת לתקופה לא קצרה של התחקות אחרי השורשים - שבאה לידי ביטוי גם בסיבוב הופעות משותף ומצליח עם ריטה - חזן, אלמליח, רז, רייס וזייבלט חוזרים אל עצמם: להיות הרכב שמשקף סדר יום "ישן", עם תמונת עולם "ישנה", של להקה שהיא להקה, עם צליל מגובש ומהודק, עם חלוקת עבודה ברורה.

להקה לא ממסדית

ללהקות יש נטיה לאורך השנים לתת פתחון פה לנטיות (וגם הגחמות) היצירתיות של חבריהן. ב"זה לא אני" יש מי שכותב, יש מי ששר, יש מי שמנגן ויש מי שמפיק. כל אחד הוא הטוב בתחומו בנקודת הזמן הזאת ובחיבור הבינאישי. וקצת משונה להגדיר "אישית" עבודה של להקה. אבל זה מה שכנסיית השכל מביאה באלבום החדש. יצירה אישית, אינטימית, שמתכנסת פנימה, אל הנפש, גם אל השכל.

הם כבר לא הצעירים של ראשית הדרך, שאז בא להם בקלות-יחסית (ובערבון מוגבל, כי אצלם שום דבר לא היה מובן מאליו) כששרו את החיים אחד לאחד, על מצוקה ונואשות, רגשית, חברתית וכלכלית. כשמתבגרים ונכנסים בעול מלאכת החיים, בזוגיות ובמשפחה, בהורות ובחינוך ילדים, בתעסוקה ובפרנסה, היצירה באה לאט יותר. כבר אי אפשר להקדיש לה את כל הזמן וכל היישות וגם לא לחיות שבועות (או חודשים) בתוך האולפן.

001כנסיית השכל יובל אראל.JPG
יורם חזן, כנסיית השכל בהופעה (צילום: יובל אראל)


ועדיין, בדרך פלאית, כנסיית השכל מצליחה להישאר לא ממסדית (עובדה. זה אלבום ראשון שלהם במימון המונים). נלחמת על חייה אמנותית-יצירתית, בחיוניות עצומה, בתנופה מעוררת השראה, בכנות בלתי מצויה, באמירה (עשרה מאחד 11 השירים כתב רן אלמליח, שהלחין גם תשעה מהם) ובהבעה שהופכת את "זה לא אני" לאלבום בוהק ומושלם, שנשמע רענן כמו נעשה בראשית דרכם, אי אז בניינטיז.

וזה הרבה בזכות העבודה עם המפיק המוזיקלי אמיר צורף, מבכירי המעצבים ברוק הישראלי (למרות שמקום מושבו הנוכחי הוא ברלין), בן מחזורם שהתמחה בסאונד אלקטרוני מאוד אופייני. אמנם זה אלבום גיטרות, צולפות ומצטהלות, גם קודרות ומהורהרות, אולם מגע הקלידים המתוכנת והממוחשב של צורף ניכר מאוד ב-34:48 דקות האלבום. מצד אחד, אי אפשר לטעות בצליל של כנסיית השכל, אותו מתווה וטובע הסולן יורם חזן בשירתו מלאת התשוקה, הנואשת והפוצעת. מצד שני, התוספות המבעבעות של צורף מרבדות את המצלול, הופכות את "זה לא אני" לאלבום מהפנט.

  


שירי אהבה וסוריאליזם

הכתיבה של אלמליח, היוצר המרכזי של הלהקה, הפכה מזמן לשירה. "הנה באה הרוח/ היא קרה מההרים/ מי באש ומי בקרח/ בנשיקת האוהבים/ והזמן הוא כמו/ שנחש אוכל זנב/ לא השארתי לך צלקת/ לא השארת לי שום מכתב" ("באה רוח" הפותח את האלבום). שירי אהבה עם מוטיבים חוזרים (תנועה אינסופית, הכל זורם, ומי אמר דגים ולא קיבל?) במשולש שקודקודיו הם רגשות אנוש, נופים אורבניים וכוחות טבע מואנשים, ככתוב בשיר הנושא: "זה לא אני זה רק משהו באוויר/ ריחו של ים ברוח ושמש על העיר/ וכל הזמן ברקע הפריחה האדירה/ שמופיעה לרגע ונעצרת מעצמה".

כבעבר, גם הפעם בולט ביצירה שלו מימד סוריאליסטי חריף. "דגים שוחים בערפל, השמש מתבלבל/ נוזל מהקירות ונקווה בשלוליות/ ולא ברור אם זו תשוקה/ דקדוק האהבה, דקה אחרי דקה" ("דגים" שפותח את ההופעה, ומתכתב בהפקתו המזהירה בה מעורבים מסכי גיטרות ומצעי קלידים עם "מעל הים", היחיד בהופעה מהאלבום הקודם, "הבית כה רחוק"), או "ישנם עולמות שם בהם השמיים בוערים/ והים ישן והנהרות חולמים/ אנשים עשויים עשן וערים עשויות שירה/ איפשהו ישנה סכנה" ("סכנה" המטאפיסי שקלידים זהרוריים מרצדים לאורכו, אך הוא נדחק מחוץ להופעה).

003כנסיית השכל יובל אראל.JPG
רן אלמליח, כנסיית השכל בהופעה (צילום: יובל אראל)


שלושה שירים נוספים שלא מצאו את דרכם מהאולפן לבמה הם "הכל מסתובב" שמנוקד בפרצי נגינה של גיטרות אפוקליפטיות והוא השלישי בטרילוגיית "הכל" ("חוזר" ו"נכון") שמשובצת בלב האלבום, "האיש שאת ליבך גנב" המהורהר והקדורני שנועל במבע ליאונרד כהני כזה, ו"פרחח" - אולי השיר הכי פחות מחויב לתמה של "זה לא אני" וגם הכי להיטי בו.

גם שבעה שירים חדשים בהופעה (מתוך 20!) הם אמירה משמעותית בחשיבותו של האלבום החדש מבחינתם. חמישה מהם מרוכזים בפתיחה, כולל "המלאך שנגע", אותו כתב המשורר שמעון אדף והלחין (אחד משניים; האחר הוא "הכל נכון") יורם חזן. שיר זה ו"הכל חוזר" שמיד אחריו בהופעה, מרמזים אם במישרין אם בעקיפין, לימים ולזמנים של מלחמה.

קודם להם הם משמיעים את "מה נשאר", ראשון ואחד מחמישה מ"כנסיית השכל", אלבומם השלישי (1999), הצהוב, המצליח ביותר שלהם במכירות. הוא גם אחד ממספר שירים (כולל "קאנא וואחדה" המרוקאי, גם הוא מהאלבום הצהוב) שמשמרים את החיבור שלהם למוזיקה האתנית.

  


וחוזרים ללהיטים הגדולים

ההופעה מציגה שירים נבחרים, להיטים בעיקר, מאלבומיהם הקודמים. אחרי "ואת מתפשטת (שקט)" הם חוזרים ל-"Let love in" מ"רוץ ילד" (2001) שמתאפיין בטירוף ז'ק ברלי. הדיסטורשן מתפוגג לאיטו לנגינת פסנתר מפייסת ולמעבר יפהפה ל"ידיים למעלה" האהוב מהאלבום נושא שמו. ואחרי הפתיחה האיטית והמנוכרת משהו של "השיר מהגן", היחיד מ"דברים בלחש", הראשון שלהם, חזן - חבוש במגבעת הצ'פלינית הבלתי נפרדת - נכנס לזון מטורף, ובחסות תאורה קופצנית, מלהיב את הקהל למחיאות כפיים קצובות. בעקבותיו נכנס המופע לוייבס אחרים, לקצב מתגבר ואפילו לסערת חושים, ככל שהחלל הבעייתי, הקר והמנוכר של אברהם הוסטל מאפשר.

בין להיטי הסיום, "קאנא וואחדה" שמתחבר ל"תנו לי לשתות" הבלקני בפנימיותו, "למיה יש אקדח" ו"היינו עושים אהבה", ו"תגידי שטוב" ו"איך זה מרגיש", משתלבים "אני יודעת" החדש והמצוין, שנועד במקור לריטה (ולכן הוא בלשון נקבה), ללא ספק אחד היפים באלבום, אם לא היפה שבהם. בלדת אהבה (הורות? אמהות?) קולוסאלית שיש בה תוספות מיתרים ומקהלה באלבום, וגם מעברי פרלוד קלאסיים בנגינת פסנתר, שלא מושמטים על הבמה. ו"שום דבר לא יפגע בי" הסופר מרגש שהלחין  חזן (מלים: ארז שטרק ז"ל, חלל אסון המסוקים) ל"עוד מעט נהפוך לשיר" מלפני כעשור.

004כנסיית השכל יובל אראל.JPG
כנסיית השכל (צילום: יובל אראל)


כבר ראיתי את כנסיית השכל בהופעות מוצלחות יותר. זוקף זאת לחובת החלל המארח. מתפלא על שבחרו בו לפתיחת סיבוב ההופעות החדש - חסר במה, לא סימטרי, כותל אחד הוא קיר זכוכית, מרוצף אריחים ממורקים ולא מזמינים - לא סימפטי בעליל. עוד מקום שלא אחזור אליו, בעיקר בגלל חוסר היכולת לאכוף את איסור העישון בו.

לכנסיית השכל ולקהל שלה מגיע יותר. גם ל"זה לא אני". גם כן שֵם. זה לא אני? זה לגמרי הם! הכי טוב שלהם מזה זמן רב.

כנסיית השכל. זה לא אני (פונוקול)

כנסיית השכל. זה לא אני, מופע השקה. אברהם הוסטל, תל אביב. יום רביעי, 21 ביוני 2017

למועדי מופעים >

28/06/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע