סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
2627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: השלוש הבאות?
 

 
 
ספיר וולך, גילי פורטל ודניאל רובין – סקרנו שלוש זמרות מבטיחות. אז מי תהיה הדבר הבא?


ספיר וולך - סחורה פגומה להמונים
 
אלבום הבכורה של ספיר וולך מגלם בתוכו הבטחה גדולה. שמו יוצא הדופן רק מרמז עליה. יותר מזה, נוכח הכתיבה היפה שלה, המרתקת והרחוקה מבנאליות, דומה שהיא נושאת בגאווה ובצדק שם משפחה מחייב כמו וולך. ואכן היצירה שלה מתכתבת עם פואטיקה של משוררים ובה בעת היא שירה מיד ראשונה, מקורית לגמרי, שלה לחלוטין, מעשית, עניינית ויומיומית. תשעה שירים על 30:01 דקות שהם מטאפורות, אלגוריות ומשלים, שנמשליהם הם ספיר וחייה כאן. היא שרה על חסך חמור באהבה, והכתיבה האישית, האמיצה והחשופה שלה (למשל הדרך הנועזת ובחירת המלים הנהדרת שבה היא מציעה את עצמה בשיר הנושא המבריק, עתיר האירוניה), מעידה על תקווה ליציבות רגשית ולזוגיות מחבקת ומפרה. האירוניה מתברר, עוברת כחוט השני בשירי האלבום.
 
ב"אין ציפורים בהרצל", שמשקף בעבוע בלתי פוסק ובעירה פנימית מתמדת, היא מרירה-מתוקה; ב"וזכרתי" השובב, שנשמע כשיר ישראלי עתיק וכבסיס מתבקש לריקוד עם, היא שרה בכיף אירוני ובפיתול אתני; "בלדה לצפרדע" מרומז הרוקנרול הנהדר הוא הדרכה מפוכחת לחיי רווקות ("כל מה שסיפרו לך לא קיים/ אין אגדות ונעליים מזכוכית/ עוצרות ת'דם... נסיך תמיד נשאר צפרדע/ ובבוקר נעלם"); תיאור חמוץ של בוקר שלאחר ליל אהבים חד פעמי ("שאריות ריח זר/ מרוחות לי על הגב/ על טעויות כמותך/ אני משלמת עד עכשיו/ מסתובב מסתובב הכל/ ואליי לתוך הלב/ טעויות כמותך ממשיכות להתגנב") הופך את הפגיעות והנואשות של "לא רציתי להפריע" המצוין לשיר דגל, נושא צליל מהורהר, מכמיר ומרגש;


ספיר וולך, צילום: לייה רוז מגן


גם "כל כך הרבה כמעט עובר עליי" מבוסס בתחושת ההחמצה והכישלון. מתכתב מן הסתם עם "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" של דודו טסה ב"בסוף מתרגלים להכל", אך שועט בקלילות ובאופטימיות קדימה; כמה כאב יש בכמיהה ליציבות מגוננת ב"תהיי לי בית" (היחיד לא "שלה; הוא פנייה של גבר לאשה שכתב עמית זר) המעוטר בגיטרת גראנג' דיסטורטית, כחספוס להדגשת הקריטיות; וולך מלנכולית טיפה אבל חדה ומצליפה ב"שתי שקיות" הפסיכדלי טיפה; ונועלת את האלבום עם "כוכבים" המכיל, המנחם והמחבק, תפילה למימוש הפוטנציאל על אף המכשולים והמאבקים, שיר נפלא נושא איכות המנונית של שירה בציבור.
 
אלבום נהדר. ההפקה המוזיקלית של שחף סגינר טרייה ורעננה, קשובה ומתומצתת, משרה אווירה אקזוטית קלילה, מרומזת ומנומסת, ומבליטה את קולה המיוחד ואת שירתה הפגיעה והמרתקת. קשה להאמין שהיא מבוססת רק על ריתם סקשן. ראויות לציון נגיעות הגיטרה הרגישות ומלאות ההבעה של איתי ברקוביץ. הוא, כמו החלילנית וזמרת הליווי נעמה ועקנין, היחידים מנגני האולפן שמלווים את וולך על הבמה. שניהם גם אחראים (יותר מנועם רבינא בבס ואלדד כץ בתופים) על אלמנטים אתניים-מזרחיים בצליל הבימתי, שב"נגמר תוכי", אחד משלושה שירים שאינם כלולים באלבום (ואחד משניים שיראו אור באלבומה הבא), מהדהד את אהובה עוזרי.


   

 
נגד דמותה המסקרנת, המעניינת, אפילו המסתורית, באלבום, בהופעה אין לוולך סודות, והיא אפילו טיפה מאכזבת, אותי לפחות. את ניתוח ההחלטה להתחיל את המופע עם "כוכבים" ההמנוני, מלווה במקהלה של שש זמרות צעירות, נדחה לשובה מהודו. מיעוט הדיבורים בין השירים, קריטי יותר. המלים שהקדימה ל"בלדה לצפרדע" ול"לא רציתי להפריע" – וגיבורם מן הסתם, הוא אותו ברנש – רק הבליטו את החסר בקטעי קישור, שישפכו אור – לא כמציצנות, אלא כתמיכה באירוניה – על דמותה ועברה האישי והמקצועי ועל נסיבות כתיבתם של השירים, במיוחד כשהם מצטיירים כסדנה לתיקון הנפש ולהעצמתה. כיוצרת שמכילה השפעות ג'אזיות וקלאסיות וכמשוררת סופר מוכשרת, ספיר וולך יכולה להיות גם קברטית, והאפשרות לראות אותה ללא הגברה או במופע אקוסטי-לא-חשמלי מצטיירת כמבטיחה וכמסקרנת. (עצמאי)


  
 

 
 
גילי פורטל - Stills
 
יש משהו עוצר נשימה בשירה, באלבום ובהופעה, של גילי פורטל, שמשיקה  אלבום בכורה. השם "Stills" משקף את המסע הלא פשוט שעברה בהתמודדות עם מחלה בשם זה, מחלה אוטואימונית נדירה ומסכנת חיים שתסמיניה הבולטים מתבטאים בדלקת מפרקים. את ההתנסות הקשה הזו פורשת פורטל על פני 30:50 דקות ותשעה שירים, שאותם כתבה באנגלית והלחינה, כשהיא הופכת את היצירה המוזיקלית לתרפיה, לכוח ולמשמעות, מבלי לאבד את האופטימיות. על הדרך היא משחקת עם משמעויות מילוניות נוספות של המלה still ומעשירה הן את האתגר היצירתי שלה, הן את חוויית ההאזנה של מי שעשויים להפוך לאוהדיה.
 
מ"Forest" המדכא בפתיחה – יום הבשורה שבו נפלו עליה השמיים והשמש נעשתה שחורה (על הבמה, אחד מהסוף, רק היא, יוקלילי ומחשב שמכפיל את קולה אבל גם משחק עם מונוטוניות של מוניטור מנבא רעות) – ועד "Happiness" הנועל – עם התובנה שאין לנו הכוח לשלוט בבריאותנו, אבל כל דבר הוא אפשרי במרדף אחרי האושר (אחרון גם בהופעה, במבע פולקי משהו, עם היוקלילי ועם ארבעת נגניה). הטקסטים חכמים, מוארים. מתגבשים לסיפור חזק ומתומצת, שכמו שהיא מספרת לעצמה (ולנו) ב"The problems are'nt us" - הוא הכי חשוב. וזה בהרגשה שבראש שלה מתרוצצים שדים, והמוח והרגש שלה משחקים אחד עם השני במקום להשכין שלום וסדר פנימיים ("Owner of my heart" ההמנוני כנסייתי). וכמו ב"The observer" על ההתמודדות עם הפחדים ובחינת היכולת לנתב את הדרך להחלמה, שמתאפיין בשירה בי. ג'יזית שכזאת. 


גילי פורטל, צילום: זיו עמר

 
מוזיקלית, בעיבודים, הפקה, תכנותים ונגינה במרבית הכלים של גיא (לולה מארש, ג'יין בורדו) לנדאו המצוין, האלבום מרתק בעושרו. מיטיב לבטא את המאבק בין חוסר האונים לבין הכוחות הפנימיים שהיא מגלה בתוכה (תעצומות נפש קוראים לזה), בפסיכדליה המתוכנתת, הסהרורית והפלורסנטית, נמהלות השראות בלוזיות ורית'ם'נבלוזיות ("Names" ו"My girl" שהיא מבצעת במופע, הם יותר מרמז דק על מקורות אלה) מגוונות, מנשמה לבנה ועד אר.אנ.בי, וגם השפעות קלאסיות, אופראיות וג'אזיות בשירה, שמתכתבות לטעמי עם הספקטרום הקולי של כוכבות אייטיז כקייט בוש, ג'ואן ארמטריידינג, טניטה טיקאראם וגם שארדיי וביורק. בולט מבחינה זו "The gate", שיר הניצחון שלה על המחלה (אני מביטה למעלה, צועקת את שמי בגאווה, ההד מוביל אותי אל השער שבפנים...) כבלדה בושית-ביורקית, אחד היפים ב"סטילס".


  

 
עוד באלבום שני שירי אהבה וזוגיות בצל המחלה שגם הם נקלעים למאבק על החיים ונמדדים בחיוניות הישרדותם: "It's not the time" הנפלא בהופעה ו"Tide" ה"יפני"-הומוריסטי. בעצם נוכחותם הם טורפים את קלפי איבוד השפיות. פורטל מגוונת מאוד בהבעה, מלחששת ומצטעקת. גם שפת הגוף שלה מעניינת. מבקשת לבטא גם את הכאב וגם את חדוות הניצחון. מצד אחד היא מתפללת, נאנקת ברכות, חושקת שיניים, עדיין נאבקת בשדים דמיוניים וחובטת בפולש בלתי נראה (אך מוחשי). מצד שני היא לעומתית ומתריסה בתנועות יד וגוף כמו בהיפ הופ.
 
נדמה לי שההגשה שלה אינטואיטיבית לחלוטין וזקוקה להכוונה ולליטוש מצד אנשי מקצוע. העוגן הבימתי שלה הוא הנגינה המיומנת ומעוררת ההתפעלות של גיל שניידר (גיטרה), תום גולדשטיין (קלידים וקולות), פאשה אוק (בס ומחשב) וסתיו ליפיץ (תופים) הנהדרים. אלמלא הם בטח הייתה מתפזרת והולכת לאיבוד. התרגום הבימתי הוא הפקה מוזיקלית משובחת של לנדאו, שכמו נועדה לבמה גדולה יותר. הפתיחה שלה, עם "Rain" האלקטרוני המאוורר והמדוד, פלוס לופר להכפלת השירה, היא מהממת, לא פחות. אמנם 16 השירים קצרים ואפילו נגמרים מהר מהצפוי ומשאירים טעם של עוד, אבל כיוון שהתמצות נשמר באלבום יותר מאשר על הבמה, נדמה שהמופע ארוך מדי על אף שנמשך 65 דקות בלבד. סתירה? אולי. ואני עדיין תוהה אם גילי פורטל עושה נכון כשהיא מדברת בין השירים. אולי היא צריכה לתת לשירים לדבר בעד עצמם, להשמיע את הסיפור שלה, כמו באלבום. (עצמאי)


  



דניאל רובין - הסיפור בגדול

אלבום שני לזמרת-יוצרת צעירה שהבטיחה (באלבום בכורה מקוצר מלפני שנתיים) ועתה גם מקיימת. להוציא שיר אחד (גרסה מעודכנת ומשובחת ל"הלילה" של "הכל עובר חביבי") 14 האחרים הם שלה, את כולם הלחינה ובאחד ("אולי") נעזרה במלים של יונתן בלומנפלד, שגם שר אותו איתה. גם גדי רונן, חבר "החצר האחורית", מתארח באחד השירים ("חוזר ואומר").


דניאל רובין, צילום: אורי ברקת


שירים קצרים (40:07 דקות בסך הכל) "קטנים" ושריריים, שעניינם חלומות ושאיפות, התרגשויות ותקוות, גם חששות ותבוסות וכמובן אהבות, פרידות ומערכות יחסים, שכתובים ממש בלשון הדיבור (למשל: "בגדול – שקעתי ועוד ממשיכה לצלול/ בקטן – חשבתי שנברח יחדיו אל תוך האופק הגדול... אמרתי – איך זה שהסוף שלנו לא כמו בסרטים?/ מותק, יכול היה להיות מדהים", שיר הנושא; או: "איך הגענו למרות הכל/ תסתכל עלינו – השיער אפור/ מסתכלים לאחור/ משתדלים רק לזכור/ אם זה לא ייגמר/ זה פשוט יעבור", "כשמגיעים לסוף").
 

  


למרות שהעברית שלה עדיין דורשת שיפור (ממש כמו באלבומה הקודם ועל אף שהיא מתהדרת בייעוץ לשוני) זה יפה ומשכנע כי רובין המוכשרת שרה אותם בקלילות מענגת ובפמיליאריות מלבבת, בחינניות מבוישת אבל עם בטחון של זמרת ג'אז ובלוז מנוסה, השפעותיה המרכזיות.

כב"כלום לא עובר על ידי", ה-EP הראשון שלה, גם "הסיפור בגדול" נעשה בשיתוף פעולה עם עמרי אמדו, המפיק המוזיקלי שמנגן במרבית הכלים, משאיר לרובין את הנגינה בפסנתר, ומחזק את ההפקה באולסטארס של נגנים אורחים, בהם תמיר מוסקט, מאיה בלזיצמן, שחר חזיזה, עידית מינצר, נדב הולנדר ורבים אחרים, וזורק "פירורים" לנגניות הרכב הליווי הקבוע שלה – אלכס משה (גיטרה), רוני ברהדס (בס) ומיכל אליסף (תופים).

אין כאן שלאגרים "קורעים", וכמו הסינגלים "נורות אזהרה", "טוב או רע" ושיר הנושא, האלבום שומר על איכות גבוהה ויציבה ומציע חוויית האזנה כוללת שלא מומלץ לפרק אותה. ממש כמו עמיתותיה ברשימה זו. (עצמאי)


  

ספיר וולך מופע השקה. האזור תל אביב. שני, 23 בספטמבר 2019
גילי פורטל מופע השקה. תמונע תל אביב. שלישי, 29 באוקטובר 2019



13/11/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע