סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: הפופוליזם מכה שוב
 

 
 
כמה נוח לראשי העיריות להיכנס דווקא באמנים שלא שירתו בצבא, זה הרי כל כך סקסי, בניגוד למחויבויותיהם המוניציפליות המשמימות


להיבנות מהתהילה של המסומנים
 
קריאתם של ראשי עיריות (שוב אחד הרעיונות המגוחכים של עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, ויזם בלתי נלאה בהמצאת קמפיינים?) להחרים אמנים בגין השתמטותם משירות צבאי, שעליה התבשרנו השבוע בשיאו של ויכוח חברתי מטריד אך בה-בעת גם מלאכותי ומבוים, היא - בגדול - בריחה לפופוליזם הכי קל, בזוי ומכעיס.
 
ככל שהדברים נוגעים לפוליטיקאים ועסקנים מקומיים, אלה הפנים האחרות של ניסיונותיהם הבלתי פוסקים והבלתי מוכחשים, לקנות פופולריות בפרוטות, תרתי משמע. אחת: לשאת חן בעיני ציבור בוחריהם, ומשתמטים מצליחים הם מטרה קלה ונוחה להסיט תשומת הלב של התושבים מבעיות התחבורה, התברואה, הבריאות, החינוך והרווחה העירוניות, שנה לפני הבחירות המוניציפליות הבאות. שנייה: שלב נוסף במאבקו של מרכז השלטון המקומי ושלוחותיו, בתעריפי ההופעות הגבוהים לדעתם של אמנים בכלל ומשתמטים על אחת כמה וכמה, באירועים עירוניים, יום העצמאות במיוחד.
 
סביר להניח שאלמלא היו "האמנים המשתמטים" מצליחים ואף מצליחים מאוד בתחומם, ספק אם מישהו היה משתמש בהם כדוגמה, לטוב ולרע. סימונם על ידי ראשי עיריות (וגם על ידי גורמים ופעילים אחרים בציבוריות הישראלית הלאומנית והמתלהמת, החשוכה והנבערת) כאויבי החברה והאנושות, הוא מעשה של צבועים ואוכלי פגרים - שאינם מתפארים במעשי ידיהם אלא מנסים להיבנות מתהילתם של קורבנותיהם המסומנים.
 
כי להיאבק לכאורה באמנים מצליחים (ולא למשל במשתמטים-חרדים, בהיתר ולפי החוק!) הוא מעשה סקסי, מספק כותרות ומעיד על תנופת עשייה. חייהם של ראשי עיריות, כמשרתי ציבור, הם אפורים מטבעם. מתי ההזדמנות שלהם לקבל כותרות? כשמאיימים על חייהם, ר"ל, או כשהם מואשמים בהתנהלות גירעונית, חו"ח. והרי לא יתייחסו ברצינות לאף ראש עיר אם יחליט להחרים או לפסול בעלי מקצועות חופשיים אחרים שלא שירתו בצבא - עורכי דין, רופאים, מהנדסים, פסיכולוגים ועוד. ושיבדקו כמה מאות אם לא אלפים מהם מועסקים (ותרומתם מכרעת!) ברשויות המקומיות בפרט ופעילים בציבוריות הישראלית בכלל. בעצם, הם יימנעו מלעשות זאת בידיעה שזו פגיעה בחירות האדם ובחופש עיסוקו, או איך שזה נקרא. אבל אמנים? הו-הו. אלה משחיתי נפש הנוער. מסוכנים לחברה. מחדירים דמורליזציה. מקומם בכיכר העיר, על במת הגרדום והגיליוטינה!
 
מקארתיזם ברשויות המקומיות
 
רדיפת אדם ופגיעה במקורות הפרנסה שלו, בגין עמדותיו ודעותיו החברתיות, הפוליטיות והמוסריות ובגין נטיותיו המיניות ומצבו הרפואי (ואתם לא רוצים דוגמאות למחשבות חשוכות ומעוותות), ולא על סמך כישרונו וכישוריו, זכו כבר בדברי הימים של האנושות לכינויים שונים, המכובס שבהם הוא מקארתיזם. והיכן ייעצר ה"אלדריזם" שלנו? כמה רקדנים וחובבי מחול לא שירתו בצבא ובכל זאת משתתפים - כמופיעים וכאורחים -בפסטיבל כרמיאל? ולמה לא להחרים כדורגלנים ואתלטים מקצוענים אחרים שלא משרתים בצבא? ודווקא אותם, חלקם לפחות, מממנים ראשי רשויות לא זהירים בתמיכה כספית שוטפת לאגודות ספורט בשטחן. האם השלב הבא הוא הקמת משטרת מחשבות או הסתפקות במשמרות צניעות? ואולי נגיע גם בהוראת השלטון המקומי להחתמת "צ" עם איקס עליה בתעודת הזהות (למה לתת לו בכלל? שיילך מכאן!) ובהדבקת טלאי חאקי על בגדיו של כל משתמט?
 
על הרשויות המקומיות ונציגים מטעמן להימנע מסימון מטרות אנושיות כלשהן. שיעשה זאת כל אדם, בכוחותיו הוא. שיחליט הוא אם מתאים לו לשמוע, לראות או לקנות מוצרים (דיסק, מופע, הצגה) של אמן משתמט, אם הוא מצליח לעמוד בפיתוי ואם הוא חושב שמעשהו ראוי. והרשות? שתתעסק בענייניה. רווחת משלמי המסים, מילוי הבטחות לבוחרים והתנהלות כלכלית בריאה, מבלי לגלוש לגירעונות ולהלנת שכר.
 
ואם לדעתה, שירות צבאי הופך אנשים (אמנים בכללם) לטובים, מועילים ותורמים יותר, שתחדיר זאת למערכת החינוך שבאחריותה, לצד ניסיונותיה - הלא-תמיד מוצלחים - לחנך נגד שתיית אלכוהול (ולא רק מופרזת) ונגד עישון ושימוש בסמים (רגע, מי שהשתמש בסמים בעבר, פסול להיות אזרח מועיל?). כי  הן, מערכות החינוך, הן שמייצרות - יותר מכל דבר אחר - את תופעת ההשתמטות משירות בצבא, אם אכן היא תופעה (ואם הממצא שאחד מכל ארבעה חייבי גיוס הוא משתמט, אינו מוזמן לטעמכם) ולא החלטה של פרטים בחברה. עדיף שראשי עיריות ידאגו לשיפור ולקידום החינוך בתחומי השיפוט שלהם. חינוך טוב מוליד אזרחים טובים, גם אם הם משתמטים משירות צבאי, לא עלינו. ולא משנה אם הם אמנים אם בעלי מקצועות ועיסוקים אחרים.
 
מעבר לוויכוח אם צבא ושירות צבאי הם ערכים עליונים וחזות הכל במדינה בריאה בכלל ובמדינה "נאבקת על חייה" בפרט, יש פה עניין של פרופורציות. כל עוד המדינה לא מתייחסת למשתמטים משירות כאזרחים סוג ב` או ג` (וחסר לה שתעשה זאת; נאורותה נבחנת ביכולתה לחבק חריגים מהנורמה), והחוקים הקיימים אפילו מעודדים ומאפשרים התחמקות מחובת הגיוס והשירות, מי הופך את ראשי העיריות והרשויות לשומרי החותם והמוסר? והצביעות חוגגת לנוכח המספרים והנתונים. כמה אמנים משתמטים -  שחקנים, זמרים, רקדנים, נגנים ואמנים פלסטיים - כבר יש? הרבה פחות ממשתמטי "תורתם-אמנותם". זו רק הצלחתם שמנקרת עיניים, מעוורת לראות, שלחלק לא מבוטל מהם, תרומה כשגרירי תרבות מצטיינים, הרבה יותר ממשרתי צבא בשירות הדיפלומטי.
 
ודומה כי התקשורת, הכתובה והאלקטרונית, היא הכי צבועה בהקשר זה. בכוחה היא מטפחת כוכבים; אחר כך - בריטואל האהוב עליה - תחשוף ותגלה שהם משתמטים; ואז תשמח, בחדווה ובהנאה בלתי מוסתרות, לסקר את "המאבק החברתי-מוסרי" שניטש בעקבות "גילוייה". ואם כבר: למה לא להחרים אותה, שהרי היא עושה כותרות, מכירות והכנסות, על גב המשתמטים?


16/08/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. מסכים עם כל מילה
דניאל , (02/10/2007)
5. כמה נכון!
אור , (17/08/2007)
4. מאמר מיותר
גל , (17/08/2007)
3. לא נכון
רוני , ת"א (17/08/2007)
2. התביישו
מני , שרון (17/08/2007)
1. חובה מוסרית
תמיר , חדרה (17/08/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע