סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עבודה עברית - קונצרט רוק מושלם
 

 
 
מופע הענק בפארק הירקון היה הפקת ענק איכותית ומרשימה בכל פרמטר מקצועי וטכנולוגי


העבר הקרוב
 
כל הגואל שיר עברי אחד, כאילו הביא גאולה לזמר העברי כולו. כך, אם תרשו לי פרפראזה קלה מדי, מותר לנמק-להצדיק-לתרץ (מחקו את המיותר) את ההיגיון האמנותי של פרויקט "עבודה עברית" האלבום. בשל גודלו ורצינות ההשקעה בו, כמות הזמרים-המבצעים המשתתפים וכוונתו התרבותית, כל מאזן של זכות חובה יטה בבירור את הכף לחיוב. 60 שירים עבריים בלבוש חדש, במכה אחת, הוא לא דבר של מה בכך, גם בעידן שבו "גרסת הכיסוי" מוציאה שם רע לחלטורה (וזו פרפראזה מעולם אחר ולדובר אחר...).
 
העלאתו של "עבודה עברית" על הבמה היא סיפור מורכב הרבה יותר. שהרי 60 שירים בהופעה חיה הם מרתון בלתי אפשרי, ולא מבחינת אורכו, הנסבל איכשהו, אלא ביכולת לרכז את כל המשתתפים וגם לאפשר לכל אחד מהם לשיר שיר נוסף (אם כבר הוטרח/ה, שייצא לו/ה ערך מוסף משלו/ה) מהרפרטואר הפרטי שלו, כפי שאכן נעשה. שלב הבחירה והניפוי ההכרחי הזה, גורע מאחדות הרעיון האמנותי וגם פוער בו חורים מהותיים בנקודת מבט היסטורית.
 
מצד אחד, צריך להאמין ש-20 המבצעים שנבחרו להופעה בבמה הפתוחה והענקית בפארק הירקון, הם הרשימה האטרקטיבית ביותר (ללא "כוכב נולד" אחד לרפואה?) שניתן היה לקבץ תחת קורת גג אחת (אפילו אם היא שמים זרויי כוכבים וזיקוקי דינור). מצד אחר, 15 השירים (רבע מהכמות המוקלטת באלבום) שנבחרו לביצוע חי (אני מניח בכפוף לזהות המבצעים ולא להיפך, בחירת השירים תחילה), מזהה את החולשה העיקרית של "עבודה עברית", והיא עולמם הצר של זמרינו. נוח להם יותר לחפור בעבר הקרוב, הרוק`נרולי, של שלושים השנה האחרונות, מאשר לחפור בנכסי זמר משמעותיים או עלומים משלושים השנה הראשונות של הזמר העברי, ולהתעמת עם שירים "רחוקים" הראויים בחידוש, בחיזוק, בהיכרות מחודשת ובהנחלתם התרבותית. והרי הפרויקט מתייחס ל-60 שנות המדינה, גם אם הוא הזווית הפרטית האישית של כל מבצע.
 
אז מה היה לנו? "אדם צובר זיכרונות" של יונה וולך ושמעון גלבץ בביצוע אברהם טל פתח את המופע (ואת האלבום). בזכות הביצוע מלא הכוח, החיים והגרוב שלו, למדו להכיר לא מעטים בציבור את השיר, וההצטרפות אליו בשירה, העידה שהיה שווה, כדאי ונכון. טל זכאי. "ימי בנימינה" של אהוד מנור ומתי כספי זכה לביצוע פושר של דין דין אביב. רמי קליינשטיין, שבחר להתמודד עם "הכעס" של טל גורדון ואמיר צורף, לא הותיר בו רושם ייחודי. כך גם שמעון בוסקילה שסלסל אמנם את "שושנת פלאים" של שאול טשרניחובסקי וצביקה פיק (אגב, הביצוע המקורי שייך לזמר יוני נמרי ולא לפיק), שמלכתחילה לא קיבל את ההקשר המתאים לאמנותו, ודומה שהשתמשו בו כקישוט ים תיכוני.
 
מירי מסיקה ש"חידשה" את "ככה זה" של ברי סחרוף הייתה מצוינת בדרמה המלכותית שלה, אם כי קשה לדעת למי לשייך את השירה בציבור - לביצוע שלה או למקור החי והלוהט עדיין של סחרוף. עוד דוגמה לחידוש לא נחוץ הוא "כל האמת (איגואינטריגו)" של מטרופולין ללהיט של דני דותן, אלי אברמוב והקליק. שיר שראוי ל"היכל התהילה" של הרוק הישראלי אבל לא ל"עבודה עברית בפארק". "במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר, זכה לביצוע אינטרנשיונלי הולם, אבל ספק אם הוא זקוק לחידוש הזה, של דנה. איכותו של "השדות האדומים" היא נצחית, בעיקר בשל הטקסט האפוקליפטי של הלל מיטלפונקט. עברי לידר טען את הלחן של יוסי מר חיים ואהוד בנאי בסאונד עכשווי, מאיים ומרשים לא פחות.
 
 אני ואפסי עוד

 אחת מנקודות החולשה של "עבודה עברית" היא חידוש עצמי. כלומר, זמרים מבצעים מחדש שיר מוקדם שלהם. כאילו מה? כש"תיסלם" עושים זאת עם "פרצופה של המדינה" (עדיין אקטואלי טקסטואלית!) ויהודה פוליקר עושה זאת עם "רדיו רמאללה" (עם ברי סחרוף), התמיהה אוטומטית. מה, חסרים שירים שהם יכלו להתחבר אליהם? דווקא הם, מעמדתם, יכלו ליצוק משמעות, ערך מוסף, שדרוג ואמירה, ולא להסתפק בבחירה קלה של "אני ואפסי עוד". לעומתם, מיקי גבריאלוב (שנעדר מהאלבום) יוצא זכאי מחמת הספק על ביצועו (עם בתו שירה) את "אני ואתה", שכתב עם אריק איינשטיין, וזאת בשל נבצרותו של המבצע המקורי, וגם בהיות השיר נושא הדגל של קמפיין השיווק לאלבום מטעם אורנג`, חברת הסלולר שתמכה בו והפיצה את בשורתו. השירה בציבור הייתה במקום, אבל הביצוע היה אורתודוכסי לחלוטין.
 
כמו באלבום כך במופע, מאור כהן ו"שיר של יום חולין" (רחל שפירא ויאיר רוזנבלום), אחת הבחירות המפתיעות של "עבודה עברית", סיפקו רגע של נחת בתגובת הקהל. חבל רק על הגימיק המיותר שבזימון אילנית, המבצעת המקורית של השיר, לשיר לצדו של כהן (וגם לדייק בגרסה הנכונה). פער הדורות היה אכזרי במקרה שלה. אילנית נעדרת האנרגיות הבימתיות להתמודדות עם העיבוד וההפקה העכשוויים. בדיוק ההיפך קרה עם  "הדג נחש", שמייצגים גרוב עכשווי, אבל "רגאיי הבטלן" (הלה רז וקובי רכט), בביצועם הוא לא רק אחת הבחירות האמנותיות התמוהות בפרויקט: אמנם "גאלה" שיר אלמוני, אבל בגרסה חסרת משקל ותנופה. כמוהו גם, כמעט, "ציפור מדבר" של זאב נחמה, תמיר קליסקי ואתניקס בביצוע יהודית רביץ. לא משהו.
 
דווקא הניסיון של מוש בן ארי להתמודד עם "היא יושבה לחלון" של ח.נ. ביאליק ומ. גבריאלוב היה ראוי ונכון, אף אם הקהל העדיף את "אנצל" שלו. יחס דומה קיבל שלומי סרנגה, שאת הביצוע המופתי שלו ל"האמנם"  (לאה גולדברג וחיים ברקני), האלפים לא ידעו איך לאכול. גרסתו המואטת והמאוד מקורית היתה בעוכריו.
 
הסיום, של סחרוף ופוליקר היה קל מדי (עם "רדיו רמאללה", כאמור לעיל). סחרוף לפחות תיקן את הרושם בביצוע של "עוד חוזר הניגון" כשיר הבונוס "שלו", מעשה סמלי שיש בו להזכיר לרבבות שהשיר (נתן אלתרמן ונפתלי אלטר) הוא נציג מובחר של "עבודה עברית" מיובל החמישים. שיר שסחרוף ניכס לעצמו בהצלחה (והצטרפות הקהל מוכיחה שהפך אותו לשיר נושא ראוי) וחבל שלא עשה זאת גם בפרויקט הנוכחי. בכל מקרה, אם אחד מששים הביצועים של הפרויקט הנוכחי, ישרוד את העשור הבא, דיינו מכיוון התרומה התרבותית.
 
התעלמתי כמעט לחלוטין מביצועי הבונוס של כל זמר. שהיו בדרך כלל טובים ומלהיבים יותר, אהודים ורצויים יותר בקרב הרבבות, שהיו מספיק להוטים ומנומסים להמתין להם בסבלנות. הם נהנו מהפקת ענק, עבודה עברית איכותית ומרשימה ביותר בכל פרמטר מקצועי וטכנולוגי - קונצרט רוק מושלם, שלוש שעות כמעט. שירים "חשובים" חדשים היו מעט, אבל להם, דומני, לא היה אכפת. הסיומת, עם "אינפקטד מאשרום", היתה מזויפת. זה נכון להטריף ולהרקיד את הקהל בייצוא מוזיקלי, שכולו עבודה עברית, אבל אפשר היה לדרוש מהרכב הטראנס המוביל השקעה מינימלית ובחירה ב"נצחונות" בשפה העברית (ולא באנגלית) כראוי לאכסניה המארחת.
 
עבודה עברית. פארק הירקון תל אביב, 5 ביוני 2008



08/06/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע